המיועד
**2010**
מריה בתו של הכומר השתוקקה כבר להגיע לביתה בפרוורי העיר ניו יורק. היא מיהרה להוריד את מדי בית הספר הקתולי לבנות ונכנסה להתקלח. היא נתנה למים לזרום על גופה הערום, כדי לשטוף מעצמה את הקדושה שדבקה בה בבית הספר. היא ספרה את השעות עד שתשקע השמש. היא התקשתה לשאת את הקולות שדיברו אליה מבפנים, וידעה שעם רדת החשיכה, תוכל סוף סוף להשקיט אותם. היא סיימה להתקלח, לבשה בגד נוח וישבה להכין את שעוריה.בשעת ערב מוקדמת, ישבה לאכול עם אביה ואימה, נתנה להם להאמין שהיא מקשיבה לדבריהם קשב רב. לבסוף מיהרה להוריד את הכלים ולהדיח אותם. סוף סוף יכלה לנשום. "לילה טוב," אמרה להם והסתלקה לחדרה.
מריה החליפה את בגדיה. היא התלבשה בצורה מופקרת. בגדיה חשפו יותר ממה שכסו. היא איפרה את פניה בצבעים שחורים ואדומים, וחמקה מבעד לדלת האחורית לתוך החושך הגדול. היא ניגשה לאינטרנט קפה ונחפזה להתחבר. היא נשמה לרווחה. "קינג דיוויד" היה כבר מחובר.
"שלום יפה," הוא שלח לה הודעה, "חיכיתי לך."
"התגעגעת?" היא ענתה לו.
"מאד, משתוקק לראות אותך."
"לכי אליו," לחשו לה הקולות בפנים, "את הרי רוצה." בכלל זאת היא המתינה זמן מה עד שהעזה לענות לו: "מתי?"
"עכשיו,ממש. אמרי לי איפה את ואבוא."
היא הססה, היא לא הכירה אותו." ומה אם הוא…" אבל הקולות לחשו לה "הוא האחד , לכי אליו, תתמסרי לו." היא נכנעה ונתנה לו את הכתובת.
שעה קלה אחרי כן, היא כבר ישבה בתוך הרכב שלו. היא הביטה עליו.על עורו הבהיר, על שערו בלונדיני ועיניו הכחולות. היא הגישה יד רועדת מעט ללחיו וליטפה את זיפי הזקן הבהירים שלו.
הוא קרב אותה אליו, משך את חולצתה ומצץ בתאווה את פטמותיה, התפעל בקול מעורה החום, שהעיד על מוצאה הדרום אמריקאי. הוא נתן דרור לתאוותיו. הוא נגע בה ונישק אותה בכל מקום. רק כאשר הגיע הרגע שרצה להיות בתוכה, היא עצרה אותו. היא הקשיבה לקולות שאמרו לה פתאום. "עצרי מיד!" הוא היה נבוך, אך עשה כבקשתה. מה שהיא לא ידעה שתחתוניו כבר היו רטובים בגללה.
מריה חזרה הביתה מבולבלת. היא כל כך רצתה אותו. הקולות שדחפו אותה אליו, הפרידו ביניהם פתאום. היא מהרה הביתה, מחקה את האיפור מפניה, הכניסה את כל בגדיה המופקרים לשקית ניילון גדולה, ונחפזה לזרוק אותם לפח הגדול.
הכנסיה קיבלה את פניה בעלטה מוחלטת. היא הזדרזה לכרוע ברך ולהצטלב. אבל הקולות בפנים השתוללו וצרחו. היא לא הרגישה כל נחמה, להיפך. היא התחננה שיסלח לה, אבל הרגישה שמילותיה לא נשמעות. היא יצאה בצעדים כושלים מהכנסיה, נכנסה לביתה, הזדחלה למיטתה ושכבה ערה כל הלילה.
יותר לא חזרה לבית הקפה ההוא.
**שלהי 2016**
היה זה יום לפני חג המולד. הכנסיה בפאתי ניו יורק הוארה באורות אדומים וירוקים. כוכב בית לחם האיר את גג הכנסיה. אשה מסתורית חמקה לביתו של הכומר. היא הניחה מתחת לעץ האשוח מתנות לרגל החג, ויצאה כלעומת שבאה. היא לא העיפה אפילו מבט אחד בבית שהיה פעם ביתה, ולא הרגישה שום חרטה על כך שהיא לא תהיה בין החוגגים.
היא מהרה לעלות על המונית בה חיכו לה חברותיה, וחזרה לדירתה. היא נכנסה מיד להתקלח, כדי להוריד ממנה את האויר שדבק בה בבית הכומר. היא שפשפה היטב את עורה ויצאה נקיה. הקולות בתוכה נרגעו כבר. רק אז הרגישה מוכנה לעבור את הטבילה, ולקבל את שמה החדש "מרים". למחרת התחילה ההתעניינות בה. היא פתחה את הסידור והתפללה, בעודה מחכה להודעה מהשדכנית.
כעבור שבוע ימים הגיעה ההודעה. "הרבנית שלך בדקה כמה חתנים מיועדים עבורך ובחרה באחד. הוא יבוא לאסוף אותך מחר. הפגישה איתו תערך במלון קרלטון במנהטן."
"את מתכוונת לאמר לי שאהיה איתו ביחידות?" תהתה, "אין בזה בעיה הלכתית?" רק לאחר שהובטחה לה שהכל "כשר", הסכימה מרים להפגש עם הבחור.
למחרת לפנות ערב בא הבחור לאסוף אותה. היא לא הביטה עליו, וישבה עם עינים ןמושפלות. הם נהלו שיחה סתמית. הוא בדק שלא חם לה מידי, שהרוח לא מפריעה לה. מידי פעם עדכן אותה במסלול הנסיעה ומתי יגיעו למלון.
כאשר חצו את גשר ברוקלין הביטה באורות שלאורך קו המים, והעיפה מבט לעבר הבחור. הוא נהג בזהירות, ושמר ממנה מרחק כראוי. הוא נראה מתוח לא פחות ממנה.
הכובע השחור שחבש מנע ממנה לראות את עיניו.
"חכי לי בלובי, אני הולך להחנות את המכונית" אמר לה בקול נעים, והיא עשתה כדת בריו. היא לא נאלצה לחכות זמן רב, כיוון שהוא הזדרז לבוא. הוא מצא אותה יושבת ליד החלון המשקיף לרחוב. לרגע העיף בה מבט, היא ישבה מהורהרת והוא הסתקרן לדעת על מה היא חושבת.
"תשתי משהו?" הוא שאל, אבל היא סרבה.
הוא התיישב מולה ואמר לה: "שמי דוד, אני בן עשרים וארבע" היא הרימה עיניה אליו
והביטה ישר לתוך שלו. הוא קפא. הוא השפיל את עיניו, לקח נשימה עמוקה ואמר לה: "כשהייתי בן שבע עשרה, הייתי רחוק מאד מהיהדות. הכרתי בחורה יפיפיה בצ'אט ונפגשתי איתה פעם אחת. הייתי צעיר וטיפש וכמעט גרמתי לה לעשות משהו שהיא לא רצתה. אבל בעזרת המילים הנכונות היא עצרה בעדי לעשות טעות. אני אסיר תודה לה."
הוא הרים את עיניו והביט בה. היא לא מיהרה לענות לו, שקלה את דבריה. לבסוף אמרה לו: "הרבנית שלי בחרה בך. לא עניין אותי לקרוא שום דבר עליך, בטחתי בבחירה שלה. לא היה לי מושג את מי אני הולכת לפגוש."
"אני שמח שזו את. כאשר באתי אליך בלילה ההוא, באתי כי השתוקקתי להכיר את הנערה שדיברה אלי. לא היתה לי כוונה בכלל לגעת בך." הוא אמר לה. "אני כל כך שמח שעצרת אותי. אין לך מושג איזה איזה לילה עברתי. זה היה לילה מאד משמעותי בחיי."
הוא לקח נשימה עמוקה וציפה שתדבר. אבל היא שתקה, רק הביטה בעיניו. היא לא יכלה להסיר ממנו את מבטה.
לבסוף הפר את שתיקתם ואמר לה: "אני יודע שזה לא מקובל, אבל הייתי רוצה לשאול אותך שאלה.כי אני מצאתי את מה שחיפשתי."
"התשובה היא כן," היא ענתה לו בחיוך מבויש, ידעה בדיוק מה התכוון לשאול.
**1.1.2017**
מרים ישבה "באוהל" ליד קברו של הרבי וכתבה לו מכתב. רק עשרה ימים קודם היתה שם, לאחר קבלת תעודת הגיור שלה , וביקשה ממנה שישלח לה את המיועד שלה.
היא כתבה לו מכתב תודה, על כך שהמיועד שלה מיהר להגיע, ועל כך שהיה זה הגבר שהיתה מאוהבת בו כבר שבע שנים. היא ביקשה את ברכתו לנשואים האלה.
בספסל אחר ישב דוד וכתב מכתב לרבי. הוא כתב לו מכתב תודה, על שהמיועדת שלו מיהרה להגיע, ועל כך שהיתה זה האשה שהיה מאוהב בה כבר שבע שנים. הוא מבקש את ברכתו לנשואים האלה.
**3.3.2017**
בחצות הלילה, נגש דוד לנעול את דלת דירתם החדשה בברוקלין, הממוקמת בדיוק מול 770, המרכז של חסידות חב"ד. הוא הסיר את כובעו ותלה אותו על המתלה. הוא פשט את מעילו והניח אותו על הכסא. את נעליו שחלץ הוא שם על השטיח בכניסה. הוא נכנס לחדר השינה ונשא את עיניו לאשתו הטריה. הוא ניגש אליה מאחור ופתח כפתור, אחרי כפתור בשמלת הכלולות שלה. היא נחלצה מהשמלה הארוכה. הוא אחז בידה נשק לה, והוביל אותה למיטתה. מרים מהרה להכנס מתחת לשמיכה החמה. דוד לא הסיר עיניו ממנה וחיכה עד שתסמן לו שיכול הוא להצטרף אליה.
הוא ליטף את גופה, שהוא כה העריץ, הוא נשק לה במקומות שהיא הכי אוהבת, ולבסוף כבש אותה בסערה. בטרם חמק למיטתו, לחש לה: "תודה שחיכית לי כל כך הרבה שנים, אהובה."
בר אבידן
מאמינה באהבה
26.5.2017