הוא נכנס לבר,
כמעט בהחבא ומתיישב לפני.
כיפה שחורה, חולצה לבנה עם ציצית מציצה.
הוא מבקש, כמו בכל יום, וודקה
גריי גוס בבקבוק קטן, לא פתוח.
הוא שותה לאיטו,
מסתכל לא מסתכל בי.
אני מרגישה לא נוח חשופה ככה בפניו.
הבוס אמר שחשוף מוכר יותר.
אני מכסה את עצמי עם ז׳קט ג׳ינס,
אומרת לבוס שקר לי מהמזגן,
אם אהיה חולה לא יועיל לו,
הוא מסכים.
אומר שאני הברמנית הכי יעילה שמכיר.
מתחילה לשים לב לפרטים קטנים,
מחכה כל יום לפגישה היומית שלנו,
מגניבה מבטים,
קולטת את עיני השקד המדהימות שלו,
המסתתרות אי שם.
הוא מסתכל בי בהחבא ומתחיל לחייך,
אבל אינו אומר דבר.
אני שומרת שבעה ימים,
והולכת למקווה.
באה לעבודה היום עם שמלת קיץ ארוכה,
עליה כרגיל ז׳קט הג'ינס שלי .
אני מסיימת עוד שעה, לוחשת,
חכה לי.
אני לא יכול הוא עונה.
יש לי ילדים הוא אומר.
אני לא מחפשת את זרעך.
התטהרתי לכבודך, אני אומרת,
הצטנעתי לכבודך, אני אומרת.
את מה שיש שם בעינים האלה,
את מה שיש בלב המיוסר,
את זה אני רוצה.
והוא בא אחרי לחדרי שמאחור,
ופושט לאט את בגדיו,
ונמהר , לא מתאפק,
לוקח אותי על הקיר.
ובקבוקי הבר שעל הקיר המשותף
מנגנים לקצב אהבתינו.
והוא מביט בי לתוך עיני.
הוא מביט עמוק עמוק,
לתוך נשמתי הוא מביט,
מתייסר , זה אסור הרי.
ואני בוכה,
והוא אומר לי ששש.
בגללך,רק בגללך,
אני בא לכאן.
והוא בא אלי
שוב.
בר באידן
מאמינה באהבה
9.9.2016
#סיפורי_הברים_של_בר