״רום חמוד״ ניגשת חן ומתחנחנת אלי ״אני כל כך מתוסכלת. חברה הכי טובה שלי מגיעה היום, ויש לי עוד כל כך מלא עבודה. הבטחתי לאביגייל שאבוא לקחת אותה מהשדה. היא באה במיוחד בשבילי, ועכשיו אני תקועה כאן עם תיק ההוכחות הזה״.
״מה את רוצה חן״ אני שואל אותה. לא מבין בדיוק מה היא רוצה. בתור שותף בכיר הרי איננה מצפה שאעשה את העבודה שלה, עבודה של עורכת הדין הטרייה במשרד. אני כבר רגיל לנסיונות הכיבוש שלה. אמנם היא בחורה שווה, אבל אין לי שום כוונות להדחף איתה למערכת יחסים כלשהי, לא כל שכן רצינית.
אני יודע בדיוק מה אני שווה, ויודע שהיא רוצה להנות מפירות הצלחתי. אבל היא ממש לא בכיוון.
״לפחות תבוא איתי לאסוף אותה״ היא מתחנחנת בפני.
אני כבר מבין שהיא רוצה להשתמש בי להציג את הצלחותיה וממש לא מתאים לי. היא מנסה לגרום לי לרגשי אשם, אבל היא לא מבינה שהיא לא מזיזה לי. כמו שלא הצליחה להזיז לי שהתפשטה כמעט לחלוטין מולי, כשהיתה שיכורה אחרי המסיבה במשרד.
היא הוציאה אותי מהריכוז ואני מודיע למזכירה שאני יוצא. חן עושה לי פרצוף, אבל אני מתעלם ממנה. אני מוצא את עצמי נוסע בכיוון ההפוך מביתי, לכיוון שדה התעופה. לא יודע מה עבר לי בראש. הרי אינני יודע דבר על האביגייל הזו. אני מחנה את הג׳יפ היפה שלי בחניון שדה התעופה ושולח הודעה לגלעד איש הבטחון של השדה, חברי מיום שאני זוכר את עצמי.
״אני בשדה, בוא נפגש לקפה״.
גלעד ממהר להשיב לי שהוא כבר מגיע ואומר לי היכן לפגוש אותו. הוא שם לב לכך שמחשבותי נודדות ושואל אותי מה שלום חן, הרי הוא זה הכיר בינינו כאשר חיפשה עבודה. אני עונה לו "היא מעצבנת" ושואל כבדרך אגב ״אתה מכיר את חברתה הטובה אביגייל?״ הוא פורץ בצחוק אדיר ואני מביט בו נדהם.
״לא ידעתי שסיפרתי לך בדיחה״ אני עונה בקול נרגז.
״תרגע״ הוא עונה לי ושם ידו על כתפי ״אם יש מישהי שחן מקנאה בה, ולעולם לא תהיה חברה שלה,זו גילי. אני שונא איך שהיא קוראת לה בשמה המלא, גם גילי. מה פתאום אתה שואל?״
אני מספר לו על ההצגה שחן עשתה לי והוא מבין מה שכבר הבנתי, היא רצתה לנפנף בי מול עיניה של אבי..סליחה, גילי.
״אז מה, היא מגיעה היום?״ שואל גלעד ואני עונה לו שלפי דבריה של חן היא נוחתת בחמש.
״איך שכחתי״ הוא אומר פתאום ועיניו נעצבות. הוא מספר לי שזה יום השנה של הוריה. הם נהרגו בדרך לטקס הסיום שלה בטכניון. ״בוא נלך לקבל את פניה״ הוא אומר לי לשמחתי.
אבל פתאום אני חש לא בנוח ״אני לא מכיר אותה בכלל, אין לי מושג מיהי ואיך היא נראית״.
״אתה תדע״ הוא אומר לי ומחייך חיוך רחב. ״איך לא חשבתי על זה קודם״ הוא אומר ולא מסביר. גלעד מכין לי תג כניסה ואני הולך אחרי לאזור קבלת המזוודות.
אין לי כל מושג מהיכן היא מגיעה ואני לא יודע לאיזה מסוע להסתכל. אני מרגיש את ההתרגשות נבנית בי, אני מריח אותה באויר.
אני מביט במבט שואל על גלעד ורואה את החיוך מתפשט על פניו . אני עוקב אחרי מבטו ומפסיק לנשום. אני נותן לו מכה בבטן ״איך באמת לא חשבת על זה קודם״.
עכשיו גם על פני מרוח חיוך גדול, היא מהממת, היה שווה לחכות.
ב.א. 1.4.2017
מאמינה באהבה