לפני הכול אני רוצה להסביר לכן משהו.
מעולם לא הייתי צריך להתאמץ בשביל להכניס מישהי למיטה. ברגע שגיליתי זאת, הבנתי שאין צורך שאשקיע מאמץ. אני מודה על המראה החיצוני שלי, ולא פחות על ההון שצברתי. השילוב של שניהם פותח לי הרבה דלתות ובעצם פותח הרבה… הבנתן.
אני לא זוכר שאי פעם קניתי מתנה לאישה. אולי בגיל ארבע הבאתי מתנה ליום הולדת לאחת מחברותיי לגן. כן, עד כדי כך. זה תמיד נראה לי מיותר. הרי אני לא מנסה להשקיע בבניית מערכת יחסים. כבר אמרתי זאת לא פעם. אני לא משלה אף אחת, הן כולן יודעות את זה ועדיין אינני נתקל בסירוב.
אז מה יש באוליביה שמכשף אותי כל כך?
אולי הבטחון שלה. היא אישה חזקה. למרות שאני יודע שמתפרעים בתוכה מלא שדים, היא מראה לכולם רק את המלאכים שבה, אלה השולחים אליך פרפרים למרכז הבטן וגורמים לך ל…טוב אני לא מומחה גדול ברגש, אז אומר שהקירבה אליה משרה עליי ניחוחות. איכשהו אני מרגיש שאני לא צריך להצדיק את דמות האלפא שנוצרה לי. אני יכול להתנהג לידה איך שאני רוצה. כמו ביום ההוא שהלכתי לידה רק עם הבוקסר שלי, מה שלא אעשה לעולם על יד מישהי אחרת. לא כי אני מתבייש, ממש לא, אלא כי זה נראה לי מוזר.
ולישון איתה? ממתי אני ישן עם מישהי? הרגשתי כזו שלווה איתה שלא הרגשתי שהיא קמה ועזבה.
אז מדוע לא קורה בינינו כלום?
אולי כי היא לא סומכת עליי, ואולי האשמה בכלל בי.
*
אתן כבר יודעות שביקשתי ממנה שתהיה הולנטיינ'ס שלי.
"אם אבוא, יש לי תנאי," היא אמרה
אני לא אוהב שמכתיבים לי, אבל סקרן. "דברי," עניתי לה.
"תבטיח לי שלא תקנה לי תחתונים שארוזים בצורת ורד אדום, וגם לא חיית פרווה עם לב שכתוב עליו: "איי לאב יו," היא אמרה.
"זה יהיה ממש קשה," עניתי לה, "אבל ביקשת כל כך יפה, אז אני אשתדל."
היא שתקה לרגע. אני זוכר שחייכתי לעצמי בשעה שדיימנתי אותה אומרת: "להשתדל זה לא מספק אותי, תבטיח." אבל היא לא הגיבה.
"מה תלבשי?" שאלתי אותה, "והיא ענתה שמלה שחורה עם משהו אדום." כך ידעתי מה אני אלבש.
*
"אני חוצה כעת את גשר ברוקלין," מתקבלת ההודעה ממנה.
"אחכה לך במועדון השחקים," אני עונה לה.
אני מעיף מבט אחרון, קושר את קשר העניבה סביב צווארי אך משאיר אותו רופף מעט. אני יודע מה יגידו כולם כשיראו אותנו יחד בלבוש תואם, אבל לא איכפת לי.
אני מקדים אותה בכמה דקות. הלימוזינה שמביאה אותה גולשת לעבר החניון באיטיות אלגנטית. אני ניגש אליה ופותח את הדלת. נשמתי נעתקת למראיה. היא לובשת שמלה שחורה ארוכה שפתוחה משני הצדדים כאשר בחלק העליון רקומים ורדים אדומים עדינים. היא מושיטה לי את ידה וכל מה שאני רואה הוא את אצבעותיה העדינות הצבועות בלק אדום. אני מושיט לה ורד אחד עטוף בנייר צלופן, קשור בסרט בצבע זהב.
"זה אמיתי," אני לוחש לאוזנה.
אני מתכופף מעט ומגיש ורד גם לליאה. "תודה שהבאת אותה אליי," אני אומר.
"היא פרח נדיר, נהג בה בהתאם," היא אומרת לי.
"אני מבטיח לך שאנהג בה בכבוד," אני אומר לה.
"יש לי משהו בשבילך," אני אומר לאוליביה.
"הבטחת לי," היא אומרת.
"קניתי אותו לפני שדיברתי איתך," אני עונה לה. אני מוציא את שקית המשי מתוך הכיס הפנימי של הז'קט שלי ונותן לה אותה. היא מסתכלת עליה רגע ומציצה לתוכה. "קנדי, זה יותר מידי," היא אומרת, "אני לא אוהבת מתנות."
אני לוקח את השקית מידה. אני מניח בכף ידי את צמיד הרגל עטור היהלומים שקניתי לה. אני מראה לה את הדיסקית שמחוברת עליו ועליה חרוטות האותיות K& L
היא מביטה על הדיסקית ועליי. "באמת וינטר," היא אומרת לי בקור, "אתה נותן לי מתנה שחרוט עליה שם של מישהי אחרת?"
"באמת?" אני שואל אותה בחיוך, "ושמי קנדי."
"השם שלי לא מתחיל ב- L," היא עונה.
"תני לי לחשוב רגע. L זו יכולה להיות לילי, לונה, לורן, לוסי, אבל כל אלה נשים שלא הייתי איתן מעולם. ה- L שצמוד לשם שלי הוא השם שלך ליב. כך קוראים לך האנשים שקרובים לך. אני טועה דבש שלי?"
היא מניחה את רגלה על המדרגה בכניסה למועדון . "תענוד לי אותו," היא מבקשת.
"מושלם," אני אומר לה.
"ועכשיו כדי שגם אתה תהיה מושלם תן לי לסדר לך את העניבה האדומה שהפלאת כל כך להתאים לבגד שלי.
"שמת לב," אני אומר לה מרוצה, "שנכנס?"
אני מושיט לה את זרועי והיא רוצה להתלות עליה, אבל זה לא מה שאני רוצה. אני אוחז בכף ידה, משלב את אצבעותיה בשלי, במין תנועה כזו שמצהירה "את שייכת לי," ומוביל אותה לתוך המועדון.
*
המועדון מקושט לפי מיטב המסורת בבלונים ולבבות אדומים. אין ספק שהאווירה משתנה בשעה שאנחנו נכנסים. אחיזת היד שלי בידה מושכת הרבה מבטים. היא מתנהגת כאילו זה הדבר הטבעי בעולם. אני גאה בה.
"תזכרי שאת הולנטיינ'ס שלי," אני לוחש לה, "ואני פה איתך, ולא משנה מה יאמרו."
"אני רואה שבאת מצוייד מהבית," אומרת לי ניקול בזלזול, "ברכותיי על הכיבוש הטרי שלך. סוף סוף הצלחת עם נסיכת השלג."
"אם נדמה לך שהיא פה כדי לפרוק את יצריי אז את טועה. היא הולנטיינ'ס שלי, אם את מבינה מה זה אומר."
"בטח. שהיא עדיין משחקת אותה קשה להשגה," היא עונה לי בתחושת ניצחון,
"את יודעת ניקול," היא עונה לה, "יש נשים שלא מסתפקות בחמש דקות במוטל. אני לא מתנצלת על כך שאני כזו. אני מעדיפה לישון במיטה מפנקת עד הבוקר."
"ניסיון יפה," היא אומרת לי, "זה לא יקרה לך איתו."
"מאיפה את יודעת שלא?" אני שואל אותה ומוביל את ליב לרקוד איתי.
"את הראשונה שאני רוקד איתה כך לעיני כולם," אני אומר לה, "בעצם נכון יותר לומר היחידה."
אתן מבינות? היא עוד תהרוס לי את התדמית.
שלכן ,
קנדי.
נ.ב.
על מה שהיה בלילה היא בטח תספר לכן.