מייפל
"כדי שתבין מיהו לירוי בלאקסמית' אספר לך את הסיפור של ה…כלב," אני מתחילה לספר.
"בחג המולד האחרון הוא אמר לי שכיוון שהוא עסוק בתכנון אחוזה בלונג איילנד לא התאפשר לו לקנות לי מתנה. לא הגבתי. לא רציתי להזכיר לו שאף פעם הוא לא קנה לי מתנה לחג או כל ארוע אחר, למרות שתמיד קיבל ממני מתנות לחגים וליום הולדתו.
בבוקר של חג המולד התחלנו את הבוקר בביתו של אבא שלי ואחר כך נסענו לבית הוריו. מתחת לעץ היו מלא מתנות. מסתבר שלבני משפחתו הוא מצא זמן לקנות. לא הגבתי. איש לא הזכיר את העובדה שלא הייתה שם אף מתנה עבורי.
שלושה שבועות לפני שעזבתי את הבית, כשהקיץ כבר היה בעיצומו, הוא חזר הביתה עם שקית נייר קטנה והגיש לי אותה. בתוכה היה הכלב…שבעצם היא כלבה. היא כל כך קטנה שחשבתי שזאת בובה וחיפשתי מה מפעיל אותה.
'אני יודע שמאד רצית כלב,' הוא אמר לי, דבר שממש לא היה נכון."
הודיתי לו יפה ולקחתי למחרת את הכלבה לויטרינר. 'קיבלתי את הגורה הזאת מתנה,' אמרתי לו, 'אבל אין לי מושג בת כמה היא.'
הויטרינר בדק אותה ואמר לי שהיא כלבה בוגרת בת יותר משנתיים ויותר היא לא תגדל.
היא הייתה ישנה איתנו במיטה. כשהוא רצה סקס היה מוריד אותה לשטיח ש…לא תראה.
אתה כבר מבין שאני מאשרת לך שהכלבה תשאר אצלו."
"אחסוך ממך את הנאום הארוך שלו עליה. את בטח יכולה לנחש כמה הוא קשור אליה ועל כךהוא לא מוכן להתפשר.
הוא חושש שלא תסכימי להעביר לו את המניות שלך בחברה שלו, למרות שניסה מאד להראות שהוא מזלזל בך. הוא גם דרש שהעובדים שלך יעברו לעבוד אצלו, כיוון שלדבריו חברת עיצוב הפנים היא למעשה חברת בת שלו," אומר ארן, "אמרת שאת רוצה לסגור את החברה, יש לך התנגדות שהעובדים יעברו אליו?".
"יש לי תנאי אחד," אני עונה לו ומחניקה חיוך, "שהעובדים יחתמו לי שברצונם לעבור לעבוד בחברה שלו."
"אני אוהב את הראש שלך מייפל. את מבינה את משמעות הדברים," אומר כריס.
"אתה מבין כריס שאת העבודה אני מספקת להם. אף אחד מהם לא יזם עבודה בעצמו. בהצלחה להם, ויותר מכך בהצלחה לו," אני אומרת.
"ובנוסף הוא דורש את המשרד שבו את עובדת שכן הוא לדבריו חלק משלו בהיותו באותו קומה."
"מוכנה להעביר לו את חוזה השכירות על שמו," אני עונה.
"אני באמת לא יודע באיזה בית ספר למשפטים למד עורך הדין שלו אם לשם הוא מוביל אותו," אומר כריס, "באמת שיהיה לו בהצלחה. ומה הוא מוכן לתת בתמורה?"
"את…הדירה," עונה לו ארן, "שרשומה מיום רכישתה על שמה של מייפל בכל מקרה. הוא הביא הערכה מסוכנת נדל"ן למכירה מהירה של הדירה עקב הגירושין."
"זה רק הולך ומתדרדר וגורם לי להתבייש שהייתי נשואה לגבר כזה. לא שאני מתלוננת, כי באמת הכל פועל לטובתי, רק שמסתבר שהוא לא חכם כמו שחשבתי.
בוא נסכם שישבת איתי שעות עד ששכנעת אותי לוותר על העובדים וקומת המשרדים," אני אומרת לארן.
"ברור. אני אספר לו שאת לא רצית לוותר, אבל הסברתי לך שאין ברירה אם את רוצה גט," הוא אומר ומנסה לשמור על ארשת פנים רצינית, "וכמובן בל נשכח את הכלבה."
"ואף מילה על בעלות החברה שלי," אני אומרת שואלת.
"אף מילה. הוא ביקש, אני חייב לאמר זאת כי זה גורם לי הנאה מרובה, שמה ששלו שלו, וגם שההסכם הוא סופי ומוחלט ואין לפתוח אותו מכל סיבה שתהיה," אומר ארן.
"אתה מוזמן לנסח את ההסכם. מצבי כל כך קשה שאני נאלצת להסכים לתנאים שלו," אני אומרת בפנים רציניות.
"את מבינה למה מנעתי ממך להופיע בישיבה? אין לך מושג כמה קשה היה לי לשמור מולו על פניי פוקר.
אנחנו עושים הפסקה כאשר האוכל מגיע. עם סיום הארוחה אני נפרדת מהם והולכת לפנות את חפציי מבית המלון ולהביאם לכאן, בזמן שארן וכריס מנסחים את טיוטת ההסכם.
אמנם המועקה עדיין קיימת. זה לא קל לפרק בית. גם כשהאהבה נגמרת, הכשלון של הנישואים צורב. המחשבה שהייתי נשואה לגבר כל כך קטן ועלוב, שרחוק מלהיות גבר אלפא שאני כל כך נמשכת אליו.
*
כשרכשתי את הג'יפ, הסתכל עליו לירוי בבוז. "מה את צריכה ג'יפ כזה גדול? זה לא שיש לך ארבעה ילדים, וגם לא יהיו לך."
"אתה יודע במה אני עוסקת," ניסיתי להסביר לו.
"ממש משכנע," הוא לעג לי, "כמה קלסרים את סוחבת ביום?"
הבנתי שהוא לא מבין מה אני עושה. כמה פעמים סחבתי מאז דברים עבור הלקוחות שלי? עבור כמה ארגזים או מנורות היה לי חבל להזמין משלוח.
אני יודעת שהיה ללקוחות קל לשלם לי את השכר הגבוה שדרשתי עבור העבודה שלי כיוון שידעו שאני חוסכת להם המון כסף בקניות.
*
הג'יפ הזה איפשר לי לרוקן את כל תכולת משרדי תוך כמה שעות כשעזבתי את לירוי, והוא יעזור לי כעת להוביל שוב את הקרטונים הארוזים לבית המלון אורכידאה שיהיה ביתי בתקופה הקרובה.
אני לא יודעת כמה זמן יעבור עד שאזכה לחזור לדירה שלי, דירה שמתגורר בה הגבר שבגד בי ואולי גם מי שהוא בגד בי איתה. אני חייבת להיות ריאלית ולא לפתח ציפיות שזה שזה יסתיים מחר.
יש לי מקום עבודה חדש. עדיין שמרתי מספר פרוייקטים שעוד לא התחלתי לעבוד עליהם כך שאני יכולה להתחיל מייד לעבוד בחברה החדשה. אני אהיה בסדר. אני חייבת להאמין בזה.
דן
אני לא קורא את קורות החיים ששלח לי כריס. אני אטפל בזה כבר מחר.
כריס מקבל קריאה שהישיבה שנדחתה עומדת להתקיים בערב ולכן אני מחליט לצאת עם חברים לשתות בירה בפאב. עוד לא החלטתי אם אסיים את הלילה עם מישהי במלון.
אני לא יודע מה עובר עליי הלילה. אני שותה יותר מהרגיל ומרגיש שאין לי חשק להיות עם אף אחת.
אני מתעלם מהמבטים ומילות החנופה, מסרב להזמין מישהי למשקה ועוזב מוקדם את המקום.
האלכוהול מסתחרר לי בדם. אני לא מרגיש שבא לי להקיא אותו החוצה, אבל לא מרגיש טוב ושמח איתו.
אני מנסה לקרוא משהו אבל האותיות מרצדות לי מול העיניים.
מקלחת קרה עוזרת לי להתאושש מעט. אני לא טורח להתלבש ונרדם כמו שאני על המיטה.
בבוקר אני קם כהרגלי מוקדם אבל מרגיש כבדות שגורמת לי להשאר במיטה. אני מושך את הזמן עד שאני מבין שאם לא אקום אאחר ליום עבודה.
אני אוהב להיות במשרד לפני כולם, להתחיל את יום העבודה רגוע, מה שלא יקרה היום.
אני נכנס לחדר הארונות, בוחר בגדים בהיסח הדעת ויוצא מהדירה. הכביש עמוס יותר בשעות האלה כשהפעילות כבר בשיאה, ועדיין אני מגיע בזמן.
אני מתיישב לעבור על המיילים. אני ניזכר במייל ששלח לי כריס. אני לא פותח אותו. אין לי כח להתמודד איתה היום ולכן אני שולח הודעה לקורה.
"אחת בשם מייפל תגיע הבוקר לעבודה. תחתימי אותה על כל הטפסים כנדרש. חדר שמונה פנוי. תני לה לעבוד משם."
אני ממשיך לקרוא מיילים ומרגיש שאני זקוק דחוף לקפה. אני עומד לצאת מחדרי כשאני שומע את קורה מדברת עם שרון המזכירה.
"שמעת שיש לנו עובדת חדשה? מייפל קוראים לה. איזה מין שם זה?" אומרת קורה.
"את חושבת שזה שמה האמיתי או כך הוא קורא לה?" שואלת שרון ומצחקקת.
"המשרד שלה בחדר שמונה. את לא חושבת שזה קרוב באופן חשוד לחדר שלו?" עונה לה קורה.
"את חושבת שהוא מזיין אותה? כי אם כן זה ממש מוזר," עונה שרון.
"אני מבין שחסרה כאן עבודה אם זה מה שמעסיק אתכן. אני לא חייב לכן הסבר ובכל זאת אומר לכן שאני לא מכיר אותה. חבר הפנה אותה אליי," אני אומר בקור שגורם להן לנוע בחוסר שקט ולהשפיל מייד את עיניהן. "יש לכן עוד שאלות?"
"לא ידעתי שכך מתנהלת מחלקת כח אדם שלי. אולי אני צריך לשקול מחדש את הגדרת התפקיד," אני עוקץ את קורה.
אין לי יותר חשק להכין קפה ואני מחליט לרדת לבית הקפה.
אני מחייג לכריס. "מתאים לך קפה של בוקר איתי?"
"ברור," הוא עונה לי, "אני בדירה שלי, הלכתי לישון מאד מאוחר. סול הלכה להיפגש עם חברות ואני פנוי בשבילך."
"אולי נלך לבית הקפה ליד המים. יש שם ארוחות בוקר מעולות," אני מציע.
"תאסוף אותי?" שואל כריס, "אני עייף מידי לנהוג. זה היה לילה לבן."
"בשמחה," אני עונה ויורד לכיוון החניון.
ליד הרכב שלי חונה ג'יפ שחור גדול. אני בהחלט מתרשם ממנו.
"של מי החיה הרעה הזאת שחונה בחניה של המשרד שלי?" אני שואל את השומר בחניון כשאני מגיע ליציאה לכיוון הכביש.
"שכחתי את שמה. יש לה שם מאוד מיוחד. עובדת חדשה שלך," הוא עונה לי.
"הבנתי," אני עונה. כמובן שלא אראה לו כמה אני מתרשם מהג'יפ. 'כנראה זה מה שבעלה קנה לה,' אני חושב לעצמי. 'ככה זה כשיש לך בעל עשיר.'
אני מגיע תוך כמה דקות למגדל המגורים של כריס ורואה שהוא כבר מחכה לי למטה.
"איזה יום יפה," הוא אומר כשהוא נכנס לרכב, "בהחלט יום לשבת על שפת ההדסון." הוא מחניק פיהוק. "סליחה, אני ממש עייף.
אם הייתי צריך הוכחה למה אני לא רוצה להיות עורך דין בענייני גירושין הלילה קיבלתי אותה.
אנשים יכולים להיות כל כך קטנונים כשמדובר בכסף. לשמחתנו עורך הדין שמולו אנחנו מתנהלים הוא לא מהמצטיינים בכיתה, ועדיין אנחנו צריכים לשחק את המשחק.
אתה מבין שיש מצבים שהם מילכוד. לו עמד מולנו עורך דין מבריק היו נחסכות המון העמדות פנים, מצד שני הוא לא היה מוותר על דברים שזה ממש לא רואה אותם," אומר כריס.
"כמו למשל?" אני מראה התעניינות.
"עזוב, למה אנחנו דנים בזה בכלל," אומר כריס ומחניק שוב פיהוק.
"מייפל הגיע למשרד שלך הבוקר?" הוא שואל.
"כן," אני עונה קצרות ומבקש בליבי שלא ידבר עליה.
"איך התרשמת ממנה? נכון שהיא מדהימה?" הוא שואל בהתלהבות.
"קיבלה אותה מי שמטפלת בכח אדם. היה לי בוקר מאד עמוס," אני עונה לו.
"לא קראת את קורות החיים שלה," הוא אומר בהבנה, "עוד תכיר אותה ותבין מיהי."
אני שמח שהגענו לבית הקפה וזה ההזדמנות לסיים את השיחה המעיקה הזאת עליה.
"אתה נראה מותש דן," אומר לי כריס כאשר אנחנו מתיישבים ליד שולחן קרוב למים.
"המגדלים היו עבודה מאד אינטנסיבית. אני מרגיש את כל העייפות כעת," אני עונה לו, "אני מגשש לגבי עבודות נוספות שיאתגרו אותי. אני יכול להרשות לעצמי לנוח כעת, אבל לא בנוי לחוסר מעש," אני משתף אותו.
"יש משהו עצוב בעיניים שלך. משהו שאני לא מצליח לפענח," הוא אומר לי להפתעתי.
"שתיתי אתמול קצת יותר מהרגיל. אני לא יכול להסביר לך למה, כשם שאני לא יכול להסביר לעצמי למה דחיתי הצעות מנשים 'לעשות לי טוב.'" אני עונה לו בכנות.
"אתה יודע שאני לא פסיכולוג, אבל יש רגעים כאלה של נפילה אחרי שכבשת עוד פיסגה," אומר כריס.
אני מחייך.
"למה אתה מחייך?" הוא שואל.
"בדיוק אלה המילים שאמרתי לסקוט, המהנדס שעבד איתי על המגדלים. אני מניח שזה שחק את שנינו," אני אומר לו.
"כפי שאמרת, אתה יכול להיות כעת בררן ולבחור עבודה שתאתגר אותך. לא כל פרוייקט צריך להיות בסדר גודל כזה," אומר כריס, "אתה יודע שגם אני שיניתי כיוונים עד שמצאת את המקום שלי."
"אצלך השינוי היה קשור לסול," אני אומר לו.
"היא עזרה לי, אבל היא לא התחילה את התהליך עבורי. גם אני הייתי במקום שחשבון הבנק שלי איפשר לי לקחת את הזמן ולמצוא את מקומי."
תמיד מילים שכריס זורק לחלל באקראי גורמות לי להרהר בעצמי.
גם אני יכול לעשות כרצוני. אני בהחלט גבר אמיד. לאיפה אני רץ? אני יודע שאני חייב לעשות שינוי. זמן רב מידי הייתי כל כולי בעשייה. אולי אני צריך ללמוד את החברה שלי מחדש.
ארוחת הבוקר מוגשת לנו והשיחה בינינו שוב הופכת קלילה.
כאשר אנחנו נוסעים שוב חזרה כריס מעלה שוב את שמה של מייפל. "אני חושב שתברך על כך שמייפל עובדת איתך. אני בטוח שבזכותה החברה שלה תמריא גבוה עוד יותר. יש לה יכולות… לא סתם היא…אני מדבר יותר מידי. עוד תראה בעצמך."
הנייד של כריס מצלצל. הוא מביט על הצג. "אני חייב לענות לשיחה," הוא מתנצל בפניי.
"ברוקלין מדבר," הוא עונה. פניו מרצינים. אני לא שומע מה נאמר לו מעבר לקו אבל רואה שהגוף שלו נדרך.
"בן זונה עלוב…" הוא מסנן, מה שמדהים אותי. אף פעם לא שמעתי אותו מדבר כך.
"שמעתי מספיק. זה הזמן שלנו לתת לו אולטימטום. יש לו ארבעים ושתיים שעות, לא טעיתי, לא ארבעים ושמונה, לבוא עם מסמך שאפשר לעבוד עליו.
שלא יבנה על כך שבאתי ליומיים. אני יכול להרשות לעצמי להישאר יותר. אם ליאה לא תאשר את הניסוח אני לוקח אותו לבית משפט ושם אני אפשיט אותו מכל מה שיש לו. כדאי לו שיקח אותנו ברצינות."
כריס ברוקלין
אני לא רוצה לנהל את השיחה הזאת ליד דן ולכן אני שולח למייפל הודעה.
כריס ברוקלין: אני לא לבד ולכן לא מתקשר. איך את?
מייפל וייאטסטון: אני בסדר. מילאתי טפסים וקיבלתי חדר. עם הבוס לא נפגשתי.
כריס ברוקלין: ארן דיבר איתך?
מייפל וייאטסטון: אני מעודכנת בכל.
כריס ברוקלין: אנחנו נשמור עלייך. אני לא אתן לו לפגוע בך.
מייפל וייאטסטון: התכוננתי לשלוח לך הודעה שהוא שלח לי כעת. הוא אומר בה שהוא מקווה שנרגעתי, ומבקש שאסלח לו ואחזור הביתה. אין לי מושג מה עובר לו בראש.
כריס ברוקלין: אני אפילו לא שואל אם את מעוניינת. אני יודע את התשובה. נתתי לו כעת אולטימטום של ארבעים ושתיים שעות לבוא עם הסדר שנוכל לעבוד איתו. ולא, ניפגש בבית משפט.
מייפל וייאטסטון: תודה כריס על כל מה שאותה עושה למעני. זה לא מובן לי מאליו.
כריס ברוקלין: אני אשאר עד שאראה שהעניינים מסתדרים. כל עוד סול איתי אני יכול להישאר כמה שאני צריך.
מייפל וייאטסטון: אני יודעת שהקשר שלי איתו היה בריחה מהבית של אימי, אבל הייתי צריכה לראות מיהו כבר מזמן. היה לי נוח לחיות בעולם שלי בלי שאיש הפריע לי.
כריס ברוקלין: יום יבוא ותמצאי אחד שכל מה שתרצי הוא להיות איתו כל דקה אפשרית.
מייפל וייאטסטון: עכשיו כשאני מבינה מהו קשר לא נכון, אני יכולה להבין את דבריך.
כריס ברוקלין: רק אל תשברי לי ילדה. אם את צריכה לדבר דברי איתי או עם סול, כמובן גם עם ליאה.
מייפל וייאטסטון: אני יודעת שאני רחוקה מלקבל את החופש שלי חזרה, אין לי אשליות. אבל אני סומכת עליכם בעיניים עצומות שאתם נלחמים עבורי. אני רחוקה מהמקום שבו הייתי. אני חזקה, ובטוחה שאהיה בסדר.
