דן
״אני יכול לדבר איתך?״ אומר לי מנהל מחלקת החשבונות אוון שמקיש על דלת חדרי הפתוחה.
לאחרונה אני מרבה להשאיר אותה פתוחה. ברור לי שיש לזה סיבה. כמובן שלא אודה בה.
״יש בעיה?״ אני שואל אותו מופתע.
״להיפך,״ הוא ממהר לענות, ״אני יכול לשבת?״ הוא לא מחכה לתשובה ומניח ערימת דוחות על שולחני.
״אתה ראית כמה הופקד היום בחשבון הבנק?״ הוא שואל בעיניים נוצצות כאילו יש לו חלק בהכנסת הכסף לחשבון.
״ברור. אתה מדבר על מיו מילאן ניו יורק ולונדון,״ אני אומר ומשווה לקולי טון אדיש.
״מה אתה אומר! נכנסה העברה רק מלונדון. נדהמתי כשראיתי את הסכום. ואתה אומר שאמורה להגיע עוד העברה אחת?״ הוא בהחלט מופתע. הוא בוהה בי ואני רואה שהוא מחפש את המילים.
״אני מניח שאם היית בודק שוב את חשבון הבנק היית רואה. אני מעלה את דף הבנק על המסך ומסובב אותו אליו כדי להראות לו שגם השניה נכנסה.
״מה?? אני לא יודע מה לאמר. החברה בהחלט עלתה ליגה. שלא לדבר שברבעון האחרון ההכנסות שלה ממחלקת עיצוב הפנים גדלו פלאים.״
״יש לך כבר את נתוני הרבעון?" אני שואל.
"הנה הדוחות," הוא מצביע על ערימת הניירות על השולחן.
אני מעריך את אוון אבל חוסר הסדר שלו משגע אותי. אני מביט על הניירת שמונחת בערבוביה ומתאפק לא להגיב. אני מחייך לעצמי כשאני חושב שאם זאת הייתה מייפל בטח כבר הייתי מתפרץ עליה. מצד שני היא מעולם לא הייתה מניחה כך את המסמכים.
"אל תשכח להוסיף להם את נתוני ההעברות של היום שלא נכללו בהם עדיין,״ הוא ממהר להוסיף.
"אתה שם לב שרוב ההכנסות הן של מייפל וייאטסטון?" הוא אומר את מה שאני כבר יודע.
״היא בהחלט מוכשרת,״ אני אומר וחושב שוב על המילים שלה שבעצם אינני יודע באמת מיהי.
מייפל
אני מגיעה לחברת הספורט החדשה של שחקני הניקס. העובדים שלי כבר שם ואני עורכת להם סיור במקום. "אני חושבת לנצל את שתי הקומות העליונות למשרדים, ובכניסה לערוך תצוגה שקשורה לעיסוק שלהם ולמוצרים החדשים," אני מסבירה להם.
אני מצביעה על הקיר משמאל למדרגות הנעות. "חשבתי לנצל אותו לשלט גדול, תמונות או מה שהכי נראה לי מסך שמקרין קטעים נבחרים מהמשחקים."
הם עוקבים אחרי דבריי ואני רואה שכל אחד מהם מריץ את המחשבות בראשו ואז עולה לי רעיון. "אני יודעת שתמיד אני באה אליכם עם תוכנית גמורה שאותה עליכם לבצע. הפעם אני רוצה לשמוע מכם אם יש לכם רעיונות איך להפוך את המקום הזה למוקד עליה לרגל של אוהדי הניקס. אשלח לכם את השרטוטים כשאסיים אותם. בינתיים תשבו עם ארבע עשרה."
אני משאירה את הצוות שלי במקום ונוסעת למשרדי ל.א.ר.
אני לא יודעת אם עבודת הניקיון בדירתי הסתיימה. הזהירו אותי שהיא במצב מוזנח, ובכל זאת אני רוצה לראות אותה.
אינדירה מזכירתה של ליאה מקבלת אותי בחיוך גדול. "אני שמחה לראות שאת בסדר. דאגנו לכולכם מאד," היא אומרת.
"זאת בהחלט חוויה שאני לא מאחלת לאף אחד. בטח לא כשאת באמצע טיסה טרנס אטלנטית," אני אומרת ומחפשת לראות אם דלתו של ארן פתוחה.
אינדירה מבחינה במבטי. "ארן בבית משפט, וגם ליאה לא כאן," היא אומרת, "אני יכולה לעזור לך?"
"אני מבינה שעותק של מפתח דירתי נמצא כאן. הייתי רוצה לראות אותה," אני מסבירה לה את סיבת בואי.
היא מחייגת בטלפון הפנימי. "מייפל וייאטסטון פה. אתה פנוי?"
״תאמרי לה שתכנס לחדרי,״ אני שומעת קול עמוק של גבר. אני סקרנית לראות מיהו. יש משהו מלטף בקול שלו.
״חדרו של עורך הדין כריסטיאן דה פרנס נמצא סמוך לחדרו של ארן רוטשילד,״ היא מצביעה על המשרדים שנמצאים בצד ימין.
אני ניגשת לחדר, בודקת שאכן שמו מופיע על השלט ומקישה על הדלת.
״הכנסי מייפל,״ הוא אומר ואני פותחת את הדלת.
הוא קם לקראתי ועיניו בוחנות אותי. ״סוף סוף אנחנו מכירים.״
הוא בהחלט גבר מרשים בעל עינים כחולות מדהימות וחיוך שובה לב.
״שמך נישא במשרד ואני מודה שהייתי סקרן לפגוש אותך,״ הוא אומר ומצביע לי על הכורסא מולו. ״איך את מרגישה?״
״יחסית לאחת ששטפו לה את הקיבה, אני מרגישה מצויין,״ אני עונה בחיוך.
״אני שמח לשמוע, למרות שהתכוונתי לשאול לגבי כל מה שקורה עם ה…בעלך לשעבר.״
״אני מודה שלרגע לא חשבתי שאצטרך להתנהל מולו אחרי שנחתם הסכם הגירושים בינינו,״ אני מודה בפניו.
״אפשר להבין אותו. את אישה יפיפיה, שמעתי שאומרים עלייך שאת מדהימה. אל תשכחי שזאת את שביקשת להיפרד ממנו.״ הוא מדהים אותי עם המילים שלו.
״ואתה אל תשכח שזה גבר שתפסתי אותו פעמיים עם אותה אישה במיטה שלי,״ אני לא מתאפקת ויורה מייד.
״מייפל אני מהצד שלך, אני מבין לגמרי את הרצון שלך להתגרש. אני לא חושב שמגיעה לו הזדמנות נוספת. אני אישית לא מבין איך הוא בכלל בגד באישה כמוך. ליאה מדברת בשיבחך כל הזמן,״ הוא אומר.
"כשארן קבע עם עורך הדין שלו לקבל את המפתח הוא ביקש שאצטרף. הייתה לו מין תחושת בטן שעדיף שיהיה עד לכל מה שקורה. אני חייב להודות שהיינו המומים, ארן ואני, לראות איך הוא השאיר את הדירה. לא יכולתי להתאפק ותיעדתי זאת בנייד שלי. אני לא יודע מה סיפרו לך,״ הוא משתתק.
״ככל שעובר הזמן, אני יודעת שלא אהבתי אותו. כל מה שתספר עליו לא מפריע. סיפרו לי על בדיקת ההריון. אני שמחה שהיא לא שלי,״ אני אומרת ומפיגה את המבוכה.
״על הריצפה היו זרוקים קונדומים ואז עורך הדין שלו גילה את הבדיקה. תיעדתי את תגובתו כשראה זאת,״ הוא צוחק, ״פשוט הזוי מה שקרה שם. אני שמח שזה נחסך ממך.״
״אתה יודע שהדירה שלי כיכבה ארבע פעמים במגזין יוקרתי לעיצוב פנים?״ אני שואלת. פתאום חשוב לי לאמר זאת.
״אני מבטיח לך שהיא תחזור להיות כפי שאת אוהבת. הכנסנו לשם צוות של עובדי ניקיון. אני מבין שהבית נקי ומריח טוב.״
״אני יכולה לבקש שתבוא איתי לראות את הדירה?״ אני מבקשת ומפתיעה את עצמי.
כריסטיאן דווקא לא נראה מופתע. ״אני אשמח להתלוות אלייך.״
יש בו משהו שמרגיע אותי. אני לא יודעת אם זאת העובדה שבאתי אליו כאל איש מקצוע, או דווקא בגלל שהוא לא מעורב בתיק הגירושין שלי.
הוא קם ואני בעקבותיו. אנחנו יוצאים מהחדר ופונים לצאת מהמשרד. ״אני הולך עם מייפל לדירה שלה. אני מבין שעבודות הניקיון הסתיימו," הוא אומר לאינדירה.
״החשבון עבור הניקיון הגיע היום,״ היא עונה, ״אני מניחה שהעבודה הסתיימה.״
״ארן מתכוון לדרוש מבלאקסמית' שישלם אותו,״ אומר כריסטיאן בזמן שאנחנו יורדים ללובי.
״אני אשלם אותו. הייתי מעדיפה לא לפנות ללירוי. אם אני רוצה שיעזוב אותי בשקט עדיף שכך,״ אני אומרת לו.
״את צודקת. תמיד נוכל לתבוע ממנו את הכסף מאוחר יותר,״ הוא אומר, ״בואי נלך לאמר שלום לאחותי.״
אני מביטה בו מבולבלת. ״דורי בירמינהגם היא אחותי,״ הוא אומר ונכנס לחנות התכשיטים.
״מייפל!״ קוראת לעברי דורי בשמחה, ״אני משיקה ליין חדש, בתקווה שתביני את הרמז.״
הפעם תורו של כריסטיאן להביט בי מופתע.
״התמונות על הקירות של צמידי הרגל הן תמונות של מייפל. הן צולמו בימים שהייתה באמצע הדיונים על גירושיה. כעת אין משהו שיפריע לך להצטלם כולך," היא שבה להתרכז בי.
״אני עמוסה מעל הראש,״ אני עונה ונאנחת.
״תראי איזה איומה אני. לא שאלתי אותך איך את מרגישה,״ היא אומרת ואני יודעת שהיא באמת מתעניינת. ״ראיתי את התמונות מלונדון. אין מילים בפי לתאר כמה את מוכשרת.״
"בהחלט נהניתי לעבוד על התצוגה הזאת, ועוד עם ליאה "אני אומרת.
"אני עובדת גם על ליין של צמידים לגברים. רוצה לראות?" שואלת דורי בהתלהבות.
"אין לי גבר בחיי," אני עונה.
דורי מביטה בי נבוכה.
"בואי נלך," אומרים כריסטיאן ומציל את שתינו משתיקה מביכה.
אנחנו נוסעים לבניין. "את שקטה," אומר לי כריסטיאן ומגניב לעברי מבט.
"אני תוהה מה עוד לירוי יעשה כדי להטריד אותי. כשחיינו יחד הוא הקפיד על הניקיון והסדר. מה קרה שהשאיר את הדירה כפי שהשאיר? אני מבינה שרצה לנקום בי אבל בסופו של דבר הוא חי בתוך הדירה המטונפת הזאת. את מי אם כך הוא העניש?" אני משתפת אותו במחשבותיי.
"לראות את עורך הדין שלו מתאפק לא להקיא כשהסתובב איתנו בדירה, היה בהחלט מחזה דוחה. ארן אמר לי שרצה להזכיר לו שזה מעשה ידיו של הלקוח שלו, אבל עשה בחוכמה ושתק," אומר כריסטיאן.
"מה זה אומר עליי?" אני שואלת.
"עלייך? מה את קשורה לעניין. זה הכל שלו," אומר כריסטיאן ומביט עליי. יש משהו במבט שלו שמחמם לי את הלב, "את יודעת, כשאדם נמצא במערבולת הוא לא רואה אותה. כאשר אדם באזור בו הקור שורר הוא מתרגל, רק כאשר הוא מתרחק הוא מבין היכן היה.
זה בדיוק מה שקרה לך. את היית עסוקה בלחיות את חייך.
אני לא יודע אם החברים שלך ראו את מערכת היחסים שלך איתו ושתקו, או פשוט לא יכלו לדעת כי לא שיתפת.
את לא נראית לי מישהי שמערבת אחרים במה שעובר עליה. ארן אמר שאת מאד מופנמת במה שקשור לחייך. הפעם היחידה ששמע אותך מדברת בגלוי היה כשהסברת למה את מבקשת להתגרש.
בכל מקרה אין זה משנה. העיקר שהשתחררת מהקשר הלא בריא הזה."
עם המילים המעיקות האלה אנחנו נכנסים לדירה. אני מופתעת לראות שהיא מבריקה מניקיון ומריחה נפלא. ריח של פרחי אביב נישא באוויר בדיוק כפי שאני אוהבת.
אני עוקבת אחרי מבטיו של כריסטיאן. הוא נכנס למטבח ומהנהן בראש מרוצה. משם הוא עובר לסלון. "יפה," הוא אומר בשקט.
רק כשהוא עולה לחדר השינה אני נשארת נטועה במקומי. "מושלם," הוא אומר לי.
רק אז אני עולה למעלה. אני מביטה על החדר והמחשבות מתחילות לרוץ.
"את חושבת על היום ההוא?" הוא אומר בשקט ונוגע בזרועי, "זה לא יקרה יותר."
"אני חושבת על כך שאני רוצה להחליף את הריהוט בחדר השינה," אני עונה לו בהחלטה של רגע, "כן. אני אפטר מכל התכולה של החדר הזה וארהט אותו כרצוני. את כל מה שבחדר הזה הוא בחר. אף פעם לא אהבתי את הבחירה שלו. כל פריט זועק עושר, כל כך לא אני. תמיד לא הבנתי את הצורך שלו להשקיע הון בחדר הזה, חדר שאיש לא אמור להיכנס אליו פרט לנו, מה שכידוע לך לא קרה.
זה החדר היחיד שסירבתי שיצלמו לירחון לעיצוב פנים מהטעם הפשוט שהוא הכי לא מיצג אותי."
"אם זאת הסיבה, אני איתך," הוא עונה.
אנחנו מסיימים את הסיור בדירה. כאשר אנחנו יוצאים למרפסת אני מתאפקת לא לבכות כשאני רואה את הגן המדהים שטיפחתי בהמון אהבה, יבש כולו. עציצים מושקעים שהפכו לשלדי צמחים.
"תודה שבאת איתי," אני אומרת לכריסטיאן וממהרת לחזור לתוך הדירה. אני לא רוצה שיראה את מה שאני מרגישה כעת.
"אני שמח שהדירה שינתה שוב את פניה," הוא אומר, "אני מודה שהוקל לי."
הוא שותק לרגע, ומביט עליי. "אשמח להיות איתך בקשר."
אני בוחנת אותו, מנסה להבין למה הוא התכוון. אני רגילה לגברים שחושקים בגופי, אבל הוא לא נראה כזה.
"החברים נפגשים היום לערב קריוקי ב XO. אשמח אם תבואי," הוא אומר לי, "את מוזמנת להזמין חברות."
"אני אוהבת לשיר. אשמח להצטרף אליך," אני עונה לו מייד בלי לחשוב. הגיע הזמן שאתחיל שוב לחיות.
"אבוא לאסוף אותך בשמונה מהמלון?" הוא שואל.
"אהיה מוכנה," אני עונה לו.
אני חוזרת למלון, צמאה לקצת שקט.
הדבר הראשון שאני עושה הוא להעלות את תכנית הדירה ולעצב את חדר השינה מחדש.
*
"מי צריך חדר ארונות," אמר לי לירוי, "אני מעדיף ארון שלי וארון שלך."
"מה זה קשור? אפשר לבנות חדר ארונות לכל אחד מאתנו," אמרתי לו.
"את עם השטויות שלך," הוא ענה כועס, "למדת שנה ואת חושבת שאת יודעת הכל."
איך לא הקשבתי אז למילים שלו וקלטתי שמקומי לא איתו?
*
דבר ראשון אני מוחקת את הארונות מהתכנית ובמקומם מוסיפה דלתות גדולות שיוצרות חדר ארונות. אני משרטטת מדפים לאורך הקירות ובאמצע אי גדול.
אחר כך אני מעבירה את המיטה ממקומה סמוך לחלון, לקיר הצדדי ועל הקיר מולה משרטטת טלויזיה.
במקום שהתפנה ליד החלונות הגדולים היכן שעמדה המיטה אני מתכננת פינה ישיבה אינטימית עם שתי כורסאות ושולחן קטן.
עכשיו כשאני יודעת מה אני רוצה אני נכנסת לספקי הרהיטים שלי כדי לבחור רהיטים חדשים.
בסופו של דבר אני שולחת לאלברט מחנות יורופיאן דיזיאן את ההזמנה ומציינת שאני מבקשת התקנה.
כעבור רבע שעה מאשר לי אלברט שיוכל לספק לי את הרהיטים תוך עשרה ימים. ברגע הראשון אני מתאכזבת, אבל במחשבה שניה אני חושבת שעדיף קודם להוריד את הארונות, לבנות את חדר הארונות ולצבוע את החדר.
אני שולחת לצוות שלי את התוכניות שלי לשיפוץ הדירה. כולם מאשרים לי שיבואו בסוף השבוע. "שלא תחשבי בכלל להציע כסף. זה עלינו," כותב לי רוי.
"לא יקרה," אני עונה לו מייד.
"זאת לא הייתה בקשה. את עושה המון למעננו. זה לא נתון לויכוח," עונה רוי.
'עוד נראה,' אני מדברת אליו בליבי.
אני מעיפה מבט לשעון, השעה רבע לשמונה.
הייתי שקועה בתוכניות של הדירה ושכחתי להודיע ליסמין שאני הולכת ל XO.
אני נכנסת להתקלח וכשאני מסיימת וניגשת להתלבש אני רואה הודעה מיסמין.
"בטח שאבוא!" היא כותבת.
כריסטיאן דה פרנס
אני לא יודע מה גרם לי להזמין את מייפל. כלומר אני יודע, היא בהחלט מוצאת חן בעיניי. היא התייחסה אליי כאל חבר, לא כמו לקוחה עם עורך הדין שלה, מה שאני באמת לא.
הרגיש לי כל כך נעים לידה. היא לא התאמצה למצוא חן בעיניי כפי שנשים נוהגות בסביבתי.
הבטתי בעינייה וראיתי בהן את העצב. זה היה כשראתה את הגן הנבול שלה במרפסת. הרגשתי שאם בלאקסמית' היה לידי הייתי חונק אותו.
אני מגיע למלון אורכידה חמש דקות לפני השעה שמונה. אני מעדיף להקדים. כאשר דלת היציאה של המלון נפתחת ומייפל יוצאת נעתקת נשמתי.
אני ממהר לצאת מהרכב ולפתוח את הדלת בפניה. "תודה שבאת," היא אומרת ומחבקת אותי חיבוק קצר.
היא מריחה נפלא ואני מסוחרר ממנה. "את נראית נפלאה," אני מחמיא לה.
"גם אתה," היא אומרת לי בחיוך, "מתאים לך המראה הזה מאד. יש לך בהחלט טעם טוב בגדים."
"תוצרת מיו מילאן תמיד עושה את העבודה," אני צוחק.
"לא מדוייק. גם שם אתה צריך לדעת מה לבחור מה מחמיא לך," היא פורשת את משנתה.
היא מספרת לי שעצבה את חדר השינה והזמינה רהיטים. ההתרגשות עולה מדבריה ונראה שהיא בהחלט אוהבת את מה שהיא עושה.
אנחנו מגיעים למועדון. העובדה שאני איתה בהחלט מושכת תשומת לב מצד שני המינים. היא נינוחה ומחייכת לכולם.
יסמין חברתה של מייפל מצטרפת והשתיים לוקחות את המיקרופון ומתחילות לשיר תוך שהן רוקדות לצלילי השיר.
מייפל שרה כל כך יפה ואני כל כך גאה בה. עם כל הקשיים היא מצליחה להיות שמחה. אני מוקסם ממנה ושמח שהזמנתי אותה לבלות איתי.
אני שם לב שהחברה שלה פתאום חסרת מנוחה. היא מוציאה את הנייד ומצלמת תמונת סלפי של השתיים.
השיר מפסיק ומייפל בוחרת שיר חדש ולכן לא שמה לב שיסמין ניגשת אליי.
"אתה מכיר את הגבר הזה?" היא שואלת אותי בשקט ואני רואה שבעצם היא העמידה פנים שהיא מצלמת אותן בזמן שרצתה לתעד את דמותו של הגבר שעיניו נעוצות במייפל.
"שמו זאק מקרת'ני," אני עונה לה. אני רוצה לאמר לה שאמנם הוא בן לאחת המשפחות העשירות, אבל ידוע כאחד שמשחק עם נשים.
היא נכנסת לרשת החברתית ומקישה את שמו. "ידעתי," היא מסננת בכעס, "הוא חבר של בלאקסמית'."
"את יכולה להסביר לי מה הבעיה?" אני שואל.
"הבעיה היא שהוא צילם אותך עם מייפל, ואני מניחה שזה נשלח כבר לבלאקסמית'."
"את חושבת מה שאני חושב?" אני שואל ומרגיש שמפלס הכעס גואה בי.
