יסמין
אני לא יכולה להסביר את הרגשתי כעת. זאת לא התרגשות, להיפך אני מרגישה שלווה כאילו שבתי למקום שהכי נכון לי להיות בו.
אמנם הכנתי מערך שיעור בלילה, אבל אני יודעת שהכל יכול להשתנות.
אני מודה על נסיוני הרב כעוזרת הוראה באוניברסיטה שנאלצה לא פעם למלא את מקומה של המרצה שנהגה להעדר מסיבות שונות עד שהוחלט לא להאריך את החוזה שלה. כמובן שהמשרה שלה הוצעה לי, אבל אז עוד האמנתי שאבנה לי קריירה מפוארת במכון המחקר.
״המורות בקשו להצטרף לשיעור שלך,״ אומרת לי ניקה, ״כמובן שזה תלוי בך.״
״אין לי שום בעיה עם זה,״ אני אומרת לה להפתעתה.
“אני כל כך גאה בך. קשה לי לשלוט במה שאני מרגישה," היא אומרת לי מבויישת.
"אני אעשה הכל לעשות אותך גאה," אני אומרת לה ויודעת שאני מאשרת לה במילותיי שהיא רצויה בחיי.
"אם יש לך שאלות לגבי מערך השיעור אני פה בשבילך," אומרת ניקה.
"כיוון שאני לא באה מהרקע שלכן, אני מעדיפה לעבוד לפי תחושת הבטן שלי. אני אלמד מה נכון תוך כדי השיעור," אני אומרת.
"אני אוהבת את הדרך בה את חושבת. אני יודעת שתהיי מורה מעולה," היא אומרת וקמה לצאת איתי לעבר כיתת האימון.
ההתרגשות בחדר כשהבנות רואות אותי, גדולה.
"אני מניחה שאתן כבר יודעות שהצטרפתי לצוות המורות. אולי יש ביניכן מי שתוהות מה לי ולהוראת הריקוד ואתן צודקות.
מה שאני רוצה להביא לכן היא דרך אחרת ללמוד לרקוד. כלי שיעזור לכן להתחבר לריקוד ולהבין אותו כפי שאני מבינה.
אני מפעילה את המוסיקה שהבאתי ומתחילה במערך השיעור. הבנות מקשיבות בריכוז רב למילים שלי ומתרגלות את התנועות שאני מראה להם.
אני מעיפה מבט זריז הצידה ורואה שגם המורות האחרות מסמנות את התרגילים בידיהן.
הזמן טס ואני מתקשה להאמין שכבר נגמר השיעור הראשון.
הבנות מצטופפות סביבי ושואלות מתי השיעור הבא שלי. "את זה תמסור לכן המנהלת," אני עונה להן.
"השיעור האחרון היום יהיה על הבמה. תתכונני יסמין," אומרת לי ניקה.
"את רוצה שארקוד איתן?" אני שואלת בחוסר הבנה.
"אני לא אומרת לך איך לנהל את השיעור. אם לא הבנת זאת את שתעבירי את השיעור, רק שהפעם זה יהיה על הבמה."
"באיזה שעה זה עומד להיות?" אני שואלת.
"בשעה שש וחצי בערב. אני יודעת שזה מאוחר, ולכן יסתיים השיעור ברבע לשמונה. זה חד פעמי. בינתיים עובדים על השיבוץ היומי שלך."
'שיבוץ יומי?' אני חושבת בליבי, 'זה אומר שהן אהבו את השיעור שלי?'
אני מחכה שכיתת הלימוד תתרוקן ושולחת הודעה לאבא.
יסמין דהרמה: אני כבר לא יכולה לחכות לספר לך על השיעור הראשון. תתקשר כשתתפנה.
אבא מתקשר מייד. "אני מתרגש בשבילך," הוא אומר, "אני יודע כמה את אוהבת לרקוד. המשרה הזאת הגיעה ממש בזמן. כמובן שניקה כבר שלחה לי הודעה וגם… תמונה שלך בזמן השיעור. המורות בהחלט אוהבות את הדרך שלך."
"ראיתי!" אני עונה לו בהתרגשות, "היצצתי מידי פעם לראות אותן. אתה לא תאמין הן עשו את התרגילים יחד עם הבנות. היית צריך לראות את המבט על פניהן. נראה לי שאני מצליחה להעביר להן את מה שאני מרגישה."
אני נפרדת מאבא, אוספת את דבריי ועומדת לצאת מהכיתה. אני מעיפה מבט בנייד לראות מה השעה כדי לתכנן את היום לקראת השיעור בערב.
מכיוון שהנייד היה על 'שקט' לא שמעתי שנכנסה הודעה.
מקס רחמנינוב: יש לי קונה לדירה. תשלום במזומן. מבקש פינוי מהיר.
הוא נוקב בסכום שהוא גבוה בהרבה ממה שאבי שילם עבור הדירה ועדיין אני לא חושבת הרבה ושולחת לו תשובה.
יסמין דהרמה: פינוי מהיר אפשרי, הסכום נמוך ממה שהוצע לי.
תחושת הבטן שלי היא שאני באמת יכולה לקבל הרבה יותר.
אני יודעת שהוא בוחן אותי ולכן שולחת לו עוד הודעה אחרי ארבע שעות.
יסמין דהרמה: הדירה נמכרה על תנאי. מחכה לאישור מהבנק שלו לגבי התשלום.
הוא עונה לי מייד.
מקס רחמנינוב: הלקוח מוכן להעלות את המחיר.
יסמין דהרמה: ההצעה גבוה בהרבה ממה שהצעת.
מקס רחמנינוב: הלקוח מוכן להעלון את ההצעה במיליון.
יסמין דהרמה: אני מחוייבת לקונה. במידה וההצעה תיפול, והלקוח שלך עדיין יהיה מעוניין, נדבר.
ברור לי שעליי להמתין יומיים מורטי עצבים. ברור לי שהלקוח של רחמנינוב יהיה זה שיקנה את הדירה.
נטלי
השיעור הסתיים ויש לנו שעה הפסקה. אני מוציאה את הנייד שלי כדי לקרוא שוב את המילים ששלח לי ניל.
את פה. האם זה אומר שסיימת? ניל
'איזה תזמון מושלם,' אני מחייכת לעצמי. אני מתרגשת כמו ילדה קטנה וחושבת מה לענות לו.
"אל תחשבי כל כך הרבה," אומרת לי יסמין שמפתיעה אותי בנוכחותה, "פשוט תכתבי מה שהלב שלך מכתיב לך."
"קראת מה הוא כתב?" אני מתפלאת.
יסמין צוחקת. "אין לי מושג עם מי את מדברת. המבט על פנייך הראה שאת נאבקת עם המילים. במקרה כזה פשוט תתני לרגש לנהל אותך, כמו בריקוד, תקשיב לך מבפנים."
"את תמיד יודעת להעמיד אותי במקום," אני עונה לה וממהרת לענות לניק לפני שייעלם שוב.
אני בהפסקת צהריים. נטלי
לשמחתי הוא עונה לי מייד.
האם אני יכול לקוות שנאכל צהריים יחד? ניל
'האם אני יכול לקוות' אני אוהבת את המילים שלו.
יש לי חמישים וחמש דקות. מתאים לך? נטלי
כמובן שאני מתחרטת אחרי שאני שולחת את ההודעה. זה כל כך לא מתאים לי. אולי לא הייתי צריכה להקשיב ליסמין.
את אוהבת את בית הקפה 'טעמים'?
אני יכול להיות שם תוך עשר דקות. ניל
הפעם אני כבר לא מהססת.
נפגש שם. נטלי
אין לי הרבה זמן להתלבט מה ללבוש ולכן אני לובשת את השמלה שלי מעל בגד הבלט, משאירה את הגרביונים ומחליפה את הנעליים.
כאשר אני מגיעה לבית הקפה ניל כבר שם נשען על אופנוע הארלי איימתני.
"אחותי אמרה לי שאת הרבה יותר יפה במציאות. היא צדקה," הוא אומר ומסמן לי בידו שאכנס לבית הקפה. "חם מאד היום וחשבתי שתעדיפי בפנים," הוא אומר כשהוא רואה שאני בוחנת את הפטיו בחוץ.
"אתה צודק. בדרך כלל אני מגיעה לכאן רק בשעות הערב כשכבר קריר יותר," אני אומרת לו.
"האמת שחשבתי להפתיע אותך ולהביא איתי אוכל, אבל אז חשבתי שאת רקדנית ואת בטח לא אוכלת ארוחות כבדות במשך היום," הוא אומר לי.
"מה חשבת להביא?" אני שואלת בסקרנות.
"בא לי מנת בשר עסיסית," הוא עונה, "אני מודה שאני ממש רעב. התאמנתי הבוקר ויצאתי לבית הספר בלי ששתיתי אפילו קפה.
"אני מניחה שאני לא מחדשת לך שאחרי אימון חייבים לאכול," אני אומרת בזמן שהמלצרית מניחה לפניי קערת סלט.
ניל מקמט את פניו ומביט בקערה. "מה בשבילך?" שואלת אותו המלצרית בחיוך.
"הסלט הזה נראה לי טעים, רק הייתי מבקש שתוסיפי לו נתחי חזה עוף," הוא אומר.
"זאת המנה הקבועה שלי," אני אומרת לו כשאני רואה שהוא עדיין בוחן את הקערה. "היא תמיד מוגשת לי בלי שאבקש."
*
אני חושבת לעצמי איך השתניתי בימים האחרונים.
לא פלא שכולם קראו לי פרימדונה, ולא במובן החיובי של המילה.
אני מזכירה לעצמי להתנצל בפני עובדי המזנון. האופן שבו נהגתי לכעוס עליהם כשלא הגישו לי את המים ממעיינות של סן ברנרדינו הוא באמת בלתי נסבל.
כך גם כאן. העובדה שיש לי מנה קבועה שאסור לשנות בה כלום נראית לי קצת לא שפויה.
*
"את לא איתי," אומר לי ניל.
"אני לא מי שאתה חושב שאני," אני אומרת לו.
"אני לא מבין. את לא נטלי?" הוא עונה משועשע, למרות שנראה לי שהוא הבין. "רק נפגשנו. אני לא מצפה שתספרי לי מייד הכל."
"אתה לא מבין. עד לפני כמה ימים הייתי אישה נוראית. חשבתי שאני מורמת מעל כולם. בכל זאת אני סולנית ראשית של אחת מלהקות הבלט הנחשבות ביותר. התנהגתי לאנשים בצורה מחפירה," אני עוצרת את שטף דיבורי ומרגישה שחסר לי אוויר.
"ומשהו קרה. בתמונה שלך עם אחותי את לא נראית כמו מי שתיארת," הוא אומר לי.
אני תולה בו מבט. 'האם באמת רואים שהשתנתי?'
"יש לי מורה חדשה. זה התחיל בפיצוץ גדול, אבל היא הצליחה להגיע אליי בצורה שאיש לא הצליח לפניה," אני אומרת לו ומחייכת בביישנות.
"אני מקווה שתרשי גם לי לגעת שם. את לא מבינה כמה זה מרגש לראות אותך חשופה כל כך," הוא עונה.
"ספר לי משהו עליך. מה גרם לך ללכת להוראה?" אני שואלת. לא נוח לי לדבר על עצמי בגילוי לב כזה, לחשוף את חולשותיי.
"רציתי פסק זמן מהטירוף של החיים. כאשר אתה עוסק במשהו שאתה טוב בו אבל הוא כבר לא משמח אותך, אין לך יותר חשק לקום בבוקר. הכל נעשה מעיק.
כמובן שהשינוי לא בא ביום אחד. שקלתי בכובד ראש את העניין. אני באמת מאמין שחשוב להשקיע בנוער ולכן אני שם." הוא מדבר ופניו מאד רציניות.
הוא שוקל מילים ולא חושף בעצם הרבה ממנו. אני רוצה לשאול מה עשה לפני כן אבל מחליטה שכל דבר בעיתו. אני מרגישה שזה אחד השיעורים שלי. עליי ללמוד להתאפק.
סקוט
אני מתוסכל. אני לא מצליח למצוא פרוייקט שיעניין אותי. אבא שלי משקיף עליי מהצד, ומחכה לרגע שאמעד. אני לא אתן לזה לקרות. אני נחוש בהחלטתי לא לתת לו לשלוט בי יותר.
גם העובדה שאין לי קשר עם יסמין דווקא ברגעים הכל כך קשים שלה, מוציא אותי מדעתי. אני כועס על עצמי שנתתי לאגו לשלוט בי ולא נלחמתי בה ונשארתי בדירתה.
שוב אני מרגיש צורך לשתות. אני חייב להלחם גם בזה. אלכוהול לא פותר בעיות.
ההצלה באה בזכות ההודעה מריאן.
ריאן פוקס: הדירה של מיס דהרמה מועמדת למכירה.
סקוט וינסטון: עשית סקר שוק בקשר למחיר?
ריאן פוקס: ארבעה מיליון דולר.
סקוט וינסטון: תציע ארבעה וחצי מיליון.
חשוב לי להישאר חסוי. תמצא דרך שלא תדע מי אני.
ריאן פוקס: עם כל הרצון שלי להרוויח מהעסקה,
אתה בטוח שהדירה שווה את המחיר?
'זאת בעלת הדירה ששווה את המחיר,' כמובן שאני לא אומר לו את זה.
סקוט וינסטון: התשלום במזומן, ופינוי בהקדם האפשרי.
ריאן פוקס: אתה מוכר את הדירה בבלו ספייר? יש לי כמה קונים פוטנציאליים.
אני יכול להשיג לך מחיר מצויין.
'ואיפה לדעתך תגור המוכרת אם אמכור את הדירה בבלו ספייר?'
כמובן שבשיחות ביני לבין עצמי אני לא משתף אותו.
סקוט וינסטון: הדירה שלי לא למכירה. כידוע לך אני גר בה.
ריאן פוקס: אני מבין שלא אקבל ממך תשובה. אני אכין לך את ההצעה
ואשלח לך לאישור.
'אני כל כך אוהב אותך,' אני מדבר בליבי אל יסמין כשמתקבלת התשובה ממנה שיש לה קונה. אני מעלה את ההצעה שלי במיליון יותר מהצעת הקונה האחר. אני יודע שהיא תמתין ובסוף תתרצה.
אני שולח הודעה למנהל הבנק שלי שישחרר לי לחשבון שישה מיליון דולר.
"משהו מעניין?" הוא שואל בסקרנות.
"עסקת נדל"ן שאני משקיע בה," אני עונה לו סתמית.
לראשונה מאז שנפרדנו אני נכנס לחשבון של אס יורקשייר ומחפש אם יסמין העלתה פוסט.
כשרסיסייך
מתפזרים לכל עבר,
אין ביכולתך לאסוף
את כולם יחד.
את חייבת להתרכז
כל פעם
בדבר אחד,
ולהחלים ממנו.
עושה צעדים קטנים
לארגן את חיי.
הייתי נותנת הכל
להחזיר את הזמן
ולתקן
את מה שנשבר.
ג'סי
אני כל כך רוצה לענות לה, אבל יודע שעליי לחכות.
ובכל זאת אני לא יכול להתעלם ומעלה פוסט.
מילים שנאמרו,
אין ביכולתך
למחוק .
במקומן,
אמור מילים
שתעזורנה
לשכוח אותן.
מצטער
מעומק ליבי.
אס יורקשייר
אני מקיש את שמה במנוע החיפוש ורואה פרסום שהיא התקבלה לצוות המורים של המרכז לאומנויות הריקוד. ההודעה התפרסמה לפני שעה.
אני ניגש לחנות הפרחים הממוקמת בשלישיית המגדלים.
"מה הארוע?" שואלת אותי המוכרת.
"בקשת סליחה," אני עונה מייד.
"לשם כך עליך לבחור פרחים לבנים," היא אומרת ומובילה אותי לפינה בה יש מבחר גדול של פרחים לבנים. אני בוחר זר שמורכב מכמה סוגי פרחים לבנים. אין לי מושג איזה פרחים הם, אבל השילוב ביניהם נראה לי מושלם.
אני נותן למוכרת את הכתובת של המרכז לאומנויות הריקוד ולוקח כרטיס כדי לכתוב לה כמה מילים. אני מתלבט האם לברך אותה לרגל התפקיד החדש, מריץ מילים במוחי, אבל שום דבר לא נראה לי מתאים.
לבסוך אני כותב רק סליחה
וחותם אס יורקשייר.
כעבור שעה אני מקבל לבקשתי מסרון.
פרחי גן עדן –
מצורף אישור מסירה.
השליח מסר שנאמר לו שהזר מקסים.
אני קורא את האישור והחיוך יורד מעל פניי. החתימה היא של אחת בשם מרלין
ולא של יסמין.
וכי מה ציפיתי? שהיא תפול לזרועותיי ותאמר שהיא אוהבת אותי?
מה שהשכל מבין לוקח לרגש זמן לקבל, ביחוד כשהוא סוער כמו שלי.
שוב אני בהמתנה.
המתנה לשמוע שהעיסקה של הדירה שלה נסגרה, ולקבלת תגובה ממנה לגבי הזר ששלחתי לה.
*
למחרת בבוקר אני מקבל הודעה מריאן.
ריאן פוקס: אני לא יודע מה הענין שלך בדירה של מיס דהרמה, אבל מסתבר
שבזכותך התנהלה מלחמת מחירים. הדירה נמכרה בשבעה מיליון! אני עדיין
לא מאמין. אני מקווה שאתה לא מאוכזב.
'טוב שכך,' אני חושב לעצמי, 'עזרתי לך לקבל מחיר מעולה וגם המעורבות שלי לא נחשפה.'
סקוט וינסטון: שמח בשבילה.
אני בטוח שהתשובה הקצרה שלי משאירה את ריאן מבולבל. לו ידע שזאת בעצם התשובה הכי כנה שיכולתי לתת לו.
אני מרגיש טוב יותר. אני ניגש במרץ לקרוא על פרויקטים חדשים שאולי יענינו את דן ואותי. אני נתקל בפרסום על מועדון LATINA שנשרף לפני זמן לא רב.
מסתבר שניתן לו צו הריסה בגלל ההרס הרב שגרמה השריפה. אני מקיש את הכתובת ומתחיל לברר בקשר לאזור. בראשי מתחילה להירקם תוכנית בקשר לבניין. אני מחליט לשתף את דן במחשבות שלי.
סקוט וינסטון: אני מצרף לך ידיעה מעניינת. עשיתי קצת מחקר ומסתבר שהאחוזים המאושרים לבנייה כיום גדולים בהרבה ממה שאושר בעת הקמת המועדון. רוצה לשמוע את דעתך.
דן סקיי: נשמע מעניין ומרענן. אתה חושב מה שאני חושב? אפשר להקים במקום ארבע קומות מרווחות. שנגיש הצעה?
סקוט וינסטון: בוא נעבוד על זה.
'אז כנראה שאני בכל זאת יכול לעשות משהו למענך,' אני מדבר אל יסמין בליבי ויכול כבר לדמיין אותה רוקדת במועדון לאחר שיבנה מחדש.
