פרופסור דהרמה
הדבר האחרון שציפיתי שיקרה הוא שנסחף ללילה של תשוקה מטורפת. שנינו באנו רעבים מאד למפגש הזה כך מסתבר.
כבר סיפרתי שהיו לי פה ושם הרפתקאות עם נשים. אלה היו מפגשים מיניים ולא השליתי את מי שהייתי איתה שאני רוצה יותר מזה.
דווקא עם ניקה רציתי לבנות את הכל לאט, אבל המשיכה העצומה בינינו הובילה אותנו בסופו של הערב למיטה.
לא הייתי צריך הרבה כדי לרצות אותה בטרוף, כשם שהיא אותתה לי שאין טעם לחכות, היא רוצה אותי כאן ועכשיו.
ניסיתי להאריך במעשה האהבה, אבל שנינו איבדו שליטה והגענו לשיא מהר.
רק אחר כך כשנשמנו שוב, התחלנו במסע לחקור אחד את גופה של השניה. הפעם ההתעלסות הייתה איטית ומענגת כפי שלא היכרתי.
"אני רוצה אותך בטרוף," לחשתי לה בקול חרוך אבל הפעם משכתי את הזמן. נהניתי מכל נשיקה, מכל ליטוף, מכל רפרוף של אצבעותייה על עורי.
אני רגיל לקום מידי בוקר בחמש וחצי. להתחיל את היום ברוגע, להתאמן, לשתות כוס קפה ראשון. מה הפלא שהבוקר התעוררתי כל כך מאוחר?
*
אני מתמתח בעיניים עצומות "אני רוצה אותך עוד קצת," היא מבקשת ומושכת את זרועותיי לחבק אותה שוב.
"מה את אומרת קושקה, (חתולה ברוסית) נעים לך להתעורר כך בבוקר?" אני שואל אותה.
"נעים לי מאד פרופסור, וגם כל מה שקדם לבוקר הזה," היא עונה לי בחיוך.
"היית רוצה עוד מזה?" אני שואל. אני כבר יודע שאם זה תלוי בי אני רוצה שכך יהיה מהיום.
"כל יום קלייטון," היא עונה לי ואומרת לראשונה את שמי הפרטי.
"אם כך אדאג שכך יהיה קושקה," אני עונה לה ונושק על מצחה.
"מה תאמר על כך יסמין?" היא שואלת בחשש.
"יסמין תהיה מאושרת בשביל שנינו," אני מרגיע אותה.
ניקה מתרפקת עליי עוד דקות ארוכות ואני מודה שהמגע שלה נעים לי. זה בדיוק מה שהייתי זקוק כדי להפיג את המועקה שלחצה לי בחזה עקב האירועים האחרונים.
"אני חייב לקום קושקה," אני אומר לה ומתמתח שוב. הפעם היא לא עוצרת בעדי.
אני מתחיל להתלבש. "אני אשלח לך את סדר היום שלי שתדעי מתי אני פנוי," אני אומר לה ובכך מאשר לה להתקשר אליי מתי שהיא רוצה.
אני מוציא את הנייד מטעינת הלילה ובודק האם יש לי הודעות. אני שמח לראות שאין משהו דחוף.
אני בטוח יסמין כבר מזמן ערה ומתקשר אלייה.
"בוקר טוב ילדה שלי," אני מברך אותה.
"אתה נשמע רגוע. האם אני יכול לקוות שבילית לילה נעים אתמול?" היא שואלת ואני מרגיש שהיא מחייכת.
"אני עדיין כאן," אני אומר בלי לחשוב.
"אני כל כך שמחה לשמוע. בעצם אמרת הכל," היא עונה לי ואני שומע שהיא באמת שמחה בשבילי.
"איך ישנת?" אני שואל.
"ידעתי לילות טובים מאלה. אני רוצה לשתף אותך שהחלטתי לדבר עם ניקה. אל תכעס עליי אבל אני לא מרגישה שאני יכולה להכנס שוב למחקר כעת," היא אומרת ואני יודע שהיא מחכה לברכתי.
"אולי יפתיע אותך לשמוע אבל אני מבין אותך. מעולם לא סיפרתי לך שגם אני עברתי משבר בתחילת הקריירה שלי ולכן בחרתי בהוראה," אני אומר לה.
"באמת?" היא אומרת לי מופתעת, "אתה לא יודע כמה הוקל לי. אני שמחה שאימא נסעה ואינני צריכה לשמוע מה יש לה לאמר בנושא. אני אתן לך להתארגן ואתקשר מאוחר יותר לניקה."
"ניקה מוסרת שתבואי למרכז בעשר. היא תקבע לך פגישה עם מנהלת המרכז," אני מוסר לה את מה שניקה לוחשת לי.
"תודה! אהיה שם בעשר בדיוק," היא עונה לי בהתרגשות.
"אני חייבת להיות מאופקת," אומרת לי ניקה בזמן שהיא מלווה אותי לרכב שלי, "תדע שאני ממש מתרגשת שיסמין הסכימה לבוא ללמד. אין לך מושג כמה הרבה היא השפיעה בשיעור האחד שהעבירה. הרקדניות לא מפסיקות לדבר עליה. היא הצליחה לשבור את העקשנית שבתלמידותיי ולהפוך אותה מאוייבת לחברה."
"זה בהחלט מתאים לילדה שלי," אני עונה לה ורוכן אליה לנשק אותה.
נטלי
השמועות רוחשות במסדרונות המרכז לאומניות הריקוד. אני כל כך מתרגשת!
אני לא מתאפקת ומתקשרת ליסמין. "בבקשה, בבקשה, תגידי לי שזה נכון," אני אומרת לה מייד כשהיא עונה.
"על מה את מדברת?" היא עונה לי בפליאה.
"שמונית למורה מהמניין," אני עונה לה חסרת סבלנות, מחכה לשמוע שזה נכון, "תבואי כבר יש לי מלא מה לספר לך."
"ממי שמעת את זה? אני עוד לא יודעת שבאמת אושרה לי משרה." היא בהחלט נשמעת מופתעת.
"אני רק מחנה את הרכב ונכנסת. יש לי פגישה עם המנהלת. אשלח לך הודעה כאסיים," היא אומרת לי.
אני ידועה בחוסר הסבלנות שלי ומחכה ליסמין בכניסה. "שיהיה לך בהצלחה," אני אומרת לה בזמן שאני מלווה אותה למשרדים, "למרות שההצלחה כבר בידך."
"נראה מה היא תאמר לי," עונה יסמין, "אגב, ניקה כאן?"
"כן," אני צוחקת, "היא מכירה אותי כל כך טוב וידעה שאחפש אותך. היא ביקשה שתכנסי אליה אחרי הפגישה."
אנחנו מגיעות לחדרה של המנהלת ויסמין לוקחת נשימה ארוכה ורק אז נוקשת על הדלת.
"בהצלחה," אני לוחשת לה והולכת לחדר ההלבשה להתכונן לשיעור הראשון. אני מקווה בליבי שזה יהיה שיעור עם יסמין.
אני עומדת לכבות את הנייד כשנכנסת הודעה לצ'אט הפרטי ברשת החברתית.
היי,
אני מתנצל על כך שאני פונה אלייך בלי רשותך. אני לא נוהג לשלוח הודעות פרטיות לנשים שאני לא מכיר. אחותי שהיא מעריצה גדולה שלך ביקשה ממך להצטלם איתך לפני כמה ימים. היא הראתה לי בהתרגשות את תמונת הסלפי שלכם. העפתי מבט חטוף בתמונה, אבל כשראיתי את העיניים שלך לא יכולתי להעתיק מבטי ממך. כמה רגש השתקף מהן.
אשמח להכיר אותך, ניל
סקרנותי גוברת עליי ואני נכנסת לפרופיל שלו לראות מי זה החצוף הזה. אני מודה שאני מופתעת, מאד מופתעת, לראות את תמונתו.
נלסון (ניל) מונטגומרי הוא בן עשרים ושמונה, מורה למדעים בכיתות הגבוהות של התיכון.
התמונה שבחר מעלה בי חיוך. ההסבר לכך מופיע למטה.
'מה הסיפור שלך?' אני שואלת אותו בליבי. הוא בהחלט מסקרן אותי.
אני חושבת האם להגיב ומה לכתוב לו. מצד שני הוא יודע שקראתי את מילותיו.
אני מחליטה לשלוח לו הודעה קצרה.
היי,
ניכנסת לחזרות עד הלילה.
נטלי
אחרי שאני שולחת אני מצטערת. אני מתלבטת האם למחוק, וחושבת מה אכתוב במקום.
אני לא מספיקה להחליט כשמגיעה ההודעה ממנו.
תשלחי הודעה כשאת מסיימת.
מייד אחר כך הוא מתנתק ולא מאפשר לי להגיב. אולי עדיף שכך. מה שצריך לקרות יקרה. אני מרגישה שחל בי שנוי תודות ליסמין.
אני מסיימת להתלבש ונכנסת לחדר החזרות. עדיין לא ברור אם מיס מורגן תנהל את השעור או, וכך אני מקווה, יסמין.
אני מתפלאת לראות שיסמין נכנסת לשיעור עם מיס מורגן. שתיהן מתלחשות. יסמין ניגשת לבר, נעמדת לידי ומתחילה בתרגילי מתיחות.
״צדקת,״ היא אומרת לי בשקט, לאוזניי בלבד, ״ השיעור הבא הוא שלי.״
אני כל כך רוצה לספר לה על ניל, אבל יסמין כבר לא איתי היא מתרכזת באימון שלה. התרגילים שלה כל כך שונים משיגרת החימום שלנו. אני נדהמת לראות כמה גמישה היא, ביחוד כשהיא סיפרה לי שהיא לא מתאמנת על בסיס יום יומי כיוון שהיא עובדת במכון.
המחשבות שלי נודדות אליה, ואני ניזכרת במבזקי החדשות על התקלה במכון בו היא עובדת.
אני בוחנת את פניה. היא מרוכזת בכל תנועה שהיא עושה. תמיד חשבתי שתנועה של רקדנית בלט משווה לה מראה מאד מלכותי. כשאני מסתכלת עליה אני חושבת כמה טעיתי. כל תנועה שלה כל כך אצילית, כל כך מדוייקת.
אני מבינה שיש בה קסם מיוחד. היא אמרה פעם שהיא שומעת את הצלילים בפנים, עכשיו אני מתחילה להבין על מה היא מדברת.
"גם אני רוצה," אני ממלמלת. מסתבר שמילותיי נשמעות כיוון שהיא מרימה אליי עיניים מופתעות.
"דיברת אליי?" היא שואלת מופתעת.
"שמעת אותי?" אני שואלת אותה מופתעת לא פחות.
"אמרת שגם את רוצה," היא מראה לי ששמעה אותי.
"אני רוצה להרגיש את מה שאת מרגישה," אני אומרת לה.
"לשם כך את מוזמנת להצטרף לשיעור שלי. ברור שטכניקה אני לא יכולה ללמד אותך. את מושלמת בה ואני ממש לא יודעת כלום, אבל… נשאיר את זה לשיעור."
אני ממש לא מרוכזת. אני מתרחקת מהבר, מוציאה את בקבוק המים ולוגמת ממנו כמה לגימות מדודות בעיניים עצומות. אני פוקחת עיניי ומביטה מבעד לחלון. ציפור אפורה עומדת על אדן החלון ומתבוננת בי בסקרנות.
"גם את צמאה?" אני שואלת. אני מחפשת האם יש דרך לפתוח את החלון אבל לא מוצאת. "אני מצטערת," אני מדברת אל הציפור שעדיין מטה את ראשה ומסתכלת עליי.
"את אבודה כמוני?" אני שואלת אותה. 'האם נדמה לי שהיא מצייצת תשובה?'
אני חייבת להתאפס. אני באמצע חימום לקראת החזרה. יום ארוך ומתיש עוד לפניי. אני רוצה שהוא ייגמר כבר.
'האם אשלח לניל הודעה?' אין לי תשובה על כך.
"עובר עלייך משהו," אומרת לי בשקט יסמין, "את רוצה לדבר על זה?"
אני מרימה עיניי אליה והן מתמלאות בדמעות.
יסמין לא חושבת לרגע ומחבקת אותי. "זה בסדר, יש ימים כאלה שהשמש מוסתרת על ידי העננים. את רוצה לצאת החוצה ולנשום אוויר?"
"מיס מורגן תהרוג אותי. אסור לצאת באמצע אימון הבוקר," אני עונה לה ומנגבת את דמעותיי.
"אם כך עלייך להחליט או שאת בולעת את הדמעות ומתאמנת עם מועקה בלב עד שהיא נעלמת, או שאנחנו יוצאות לכמה דקות," אומרת יסמין.
"אני זקוקה לאוויר," אני אומרת בקול שכמעט לא נשמע.
יסמין ניגשת בצעדים מהירים למיס מורגן. היא אומרת לה משהו. מיס מורגן מביטה בי במבט חמור. יסמין אומרת לה עוד משהו ומיס מורגן מנפנפת בידה לעברנו שנצא החוצה.
"בואי. קיבלנו אישור לחמש דקות," היא אומרת לי ומסמנת לי לצאת מאולם החזרות.
היא מובילה אותי ללובי, מתיישבת עם רגלים משולבות על הספסל, ומסמנת לי לי לשבת מולה.
"תעצמי עיניים, תנשמי עמוק ותקשיבי לשקט," היא אומרת לי ואני רואה שהיא כבר עצמה עיניים. אני עושה כמוה.
"תנסי לכבות את הרעש מבפנים. תנשמי את השקט שמסביב לתוכך. תדמייני שאת שותה מים כדי לכבות את האש שבפנים, ואל תפסיקי לנשום.
תחשבי על משהו שמשמח אותך, על משהו או מישהו שגורם ללב שלך לרקוד."
אני מרגישה שאני מחייכת מבפנים כשאני חושבת על ניל. עדיין לא היכרתי אותו אבל יש בו משהו שגורם לי לחייך.
"עלינו לחזור," אומרת יסמין, "אני מקווה שאת רגועה יותר."
"את לא מבינה…" אני אומרת ומשתתקת כיוון שיסמין פותחת את הדלת ונכנסת.
יסמין נדה בראשה לעבר של מיס מורגן וחוזרת להתאמן ליד הבר.
"נטלי," היא פונה אליי מייד כשאני חוזרת וגורמת לי לקפוא על מקומי, "את יודעת את סדר החימום. אני מבקשת שתובילי את השיעור."
אני מביטה בה המומה ואחר כך על יסמין שמושכת בכתפיה.
"יסמין," פונה מיס מורגן אליה ומסמנת לה באצבעה שתיגש אליה. אני מקווה שהיא לא מתכוונת לנזוף בה.
מיס מורגן לוקחת את יסמין לפינת החדר, ליד החלון עם הציפור שלי. יסמין כנראה מבחינה בה כי היא מצביעה עליה.
הן מדברות בשקט ביניהן. הפנים של שתיהן נראות רגועות, ואני נושמת לרווחה. מידי פעם יסמין נדה בראשה.
אני מפעילה את הבנות אבל מעיפה מידי פעם מבטים גנובים לעבר השתיים. אני לא זוכרת מתי ראיתי את מיס מורגן כל כך נינוחה. ארשת הפנים החמורה על פניה נעלמה.
'את בהחלט קוסמת יסמין,' אני מדברת אליה בליבי.
"תודה נטלי," אומרת לי מיס מורגן וחוזרת לעמוד מול הכיתה.
"אני שמחה לספר לכן שמיס דהרמה מצטרפת לצוות המורים שלנו. אני מניחה שאתן יודעות שהיא לא באה מהעולם של הבלט הקלאסי, ועם זאת אין ספק שהיא רקדנית מאד מוכשרת.
היא מביאה איתה רוח חדשה למרכז לאומנויות. יש הרבה מה ללמוד ממנה, גם אם אתן מאד מיומנות בטכניקת הריקוד.
אני מודה שגם אני למדתי ממנה היום משהו. אני יודעת שאני מאד קפדנית בקשר לסדר היום בחזרות שלנו,וזה לא עומד להשתנות. זה משהו שאני מאמינה בכל ליבי שחשוב כדי להגיע למצויינות.
ובכל זאת, אסור גם לי לשכוח שכולנו בני אדם, ומותר לעיתים קצת להרפות. אני מודה לך יסמין על השיחה שלנו ומאחלת לך בהצלחה. אני אקבל בשמחה את הצעתך ואבוא ולצפות בשיעור שלך."
יסמין
אני מודה למיס מורגן על המילים וממהרת לצאת. אני יודעת שבקרוב מתחיל השיעור שמעבירה ניקה ואני רוצה להספיק לדבר איתה.
"בוקר טוב," אומרת לי ניקה בחיוך ביישני כשאני נכנסת לחדרה. היא כל כך לא מי שאני מכירה. בהחלט מורגש בה השינוי.
"ספרי לי איך היה," אני שואלת שכשאני מתיישבת מולה.
"היה לנו ערב קסום. אני לא מאמינה שהוא הסכים להפגש איתי," היא אומרת לי נרגשת.
"אבא שלי לא מרבה להיפגש עם נשים. אם בחר להיפגש איתך סימן שראה מי את," אני אומרת ולא מזכירה שאני יודעת שהערב הזה גלש עד הבוקר.
"את…כלומר…מה שאני מנסה," היא מתחילה לגמגם.
"אני מאד שמחה שנוצר ביניכם קשר," אני ממהרת להרגיע אותה, "אני מניחה שהוא הסביר לך שהוא ואימא שלי כבר לא יחד לא מהיום. בסך הכל מה ילדה רוצה עבור הוריה אם לא שיהיו מאושרים. אם זה לא מסתדר יחד, אז כל מה שאני יכולה לבקש שכל אחד מהם יהיה מאושר עם מי שיבחר.
אבא שלי ואני מאד קרובים. הוא משתף אותי בחיים שלו. הייתי כבר בשלה לכך שזה יקרה. אני שמחה שזה קרה איתך.
עכשיו ספרי לי מה היא אמרה עליי."
"את לא מבינה יסמין כמה כולן מתלהבות כאן ממך. את מיוחדת במינך. לא ראיתי אף פעם מישהי שמרגישה כמוך את הצלילים," היא אומרת.
אני כל כך מתרגשת לשמוע את מה שהיא אומרת. "אין לך מושג כמה היה לי קשה כל השנים כשאימא שלי לא הבינה את התשוקה שלי לריקוד. אני מרגישה שסוף סוף הגעתי הביתה."
