בר אבידן -מאמינה באהבה

הוא גורם לי לעשות דברים שמעולם לא חשבתי שאעשה.

*

לרגע אני חושבת שאני מדמיינת. היד שלו נוגעת לא נוגעת ברגלי מתחת לשולחן.

"זה בטח בלי כוונה," אני מרגיעה את עצמי.

אנחנו יושבים עם חברים בשולחן פינתי במקום חשוך. במרכז השולחן מונחים שלושה נרות על מגש כסף שמגרשים רק במעט את החושך סביבנו.

אני מבינה שאני לא מדמיינת כאשר אני מרגישה את ידו עולה מעלה ירכי. אני עוצמת את עיניי. (מה הוא חושב לעצמו שזה לא משפיע עליי?)

הוא ממשיך לדבר עם חבריו, אבל אני כבר לא שומעת מה נעשה מסביב. ידו מלטפת את רגלי ברפרוף. תחילה כל כף היד. יש לו יד חמה ומגעה כל כך נעים לי. אבל אז הוא נוגע בי רק אצבע אחת ואני עוצרת את הנשימה. אני מנסה לשלוט בעצמי ונושכת את שפתיי. (רק שלא אשמיע קולות.)

"הכל בסדר דבש?" הוא לוחש לי. הטון שלו הרווי תשוקה, מעורר אותי עוד יותר, וגורם לי לפשק את רגליי מעט.

"מה תשתי?" שואלת אותי אחת הבנות.

"מים קרים," אני עונה בקושי, "עם הרבה קרח."

"קרח נשמע טוב," הוא לוחש לאזני.

"תשכח מזה," אני מסננת לעברו.

"למה?" הוא שואל אותי בקול רם, המנוול.

" אני אוהבת את הקרירות של הקרח בגרון," אני עונה לו ויודעת שגם אני משחקת משחק לא הוגן. אין לי חרטות, הרי זה הוא שהתחיל.

הוא כנראה ממתין לרגע שיחולקו המשקאות וכולם יהיו עסוקים בשתייה כדי להעמיק את המסע שלו בין רגליי.

הוא מרים מעט את החצאית הקצרה שלי. "זה כדי להראות לך שכשאני רוצה," הוא לוחש לי, "האורך של החצאית לא מפריע לי."

אני שותה את המים, מוצצת מעט את קוביות הקרח. שום דבר לא יכול לכבות הבעירה שהוא מבעיר בי.

היד שלו גולשת בין רגליי, מסיטה את תחתוני החוטיני שלי. הוא מחייך. "את לא חושבת שחתיכת הבד הזעירה הזו מיותרת, ועדיף היה לך בלעדיה, שכן היא לא מכסה כלום?" נלחשות המילים לאזניי. הפעם הן נאמרו בטון חרוך שאינו יכול להסתיר את ההשפעה גם עליו.

האצבע שלו מתמקמת על מרכז העונג שלי ומתחילה לטייל סביבה במעגלים. "אני חדש בזה," הוא לוחש, "זה נעים לך?"

"אף פעם אתה לא…?" אני לוחשת לו בקושי רב.

"רק לך דבש," הוא עונה לי.

אני תופסת את הרגל שלו ולוחצת חזק, בשעה שאני מרגישה את גלי ההתפוצצות. הוא כורך את זרועו סביבי ומושך אותי אליו, מכסה על הנשימות הכבדות שלי מעיני כול. אני מרגישה את ליבו פועם בפראות.

אני דוחפת את אצבעו בין רגליי, טובלת אותה במיציי, ואומרת לו: "תטעם."

הוא מביט בי מופתע, אבל עושה כדבריי. "דבש שלי," הוא אומר, "רק איתך אני מסוגל."

*

ואם אתן חושבות שהוא גבר שלי, הוא לא.

ובכל זאת אני מבינה שלא אוכל להיות עם אחר.

שלכן,

אוליביה.