סול
אני מרגישה מותשת לגמרי. הימים האלה היו אינטנסיביים ואני מרגישה שאינני מסוגלת לתפקד.
"הריון של תאומים הוא לא פשוט," אומרת לי דניאל בטלפון, "אני מכירה אותך את צריכה יותר לנוח.
תוך זמן קצר היא מגיעה עם ריי לבדוק אותי. ידיה עמוסות במטעמים לארוחת הבוקר.
"כיוון שאני חושבת שאת צריכה לנוח הבאתי את המסעדה אלייך," היא אומרת ועורכת את השולחן.
"היא מתישה את עצמה," אני שומעת אותה מנהלת שיחה עם כריס, "זה נכון שהיריון הוא לא מחלה, אבל הוא גם לא שיגרה רגילה."
"היא מטעה אותי עם האנרגיות שלה," עונה לה כריס.
"היא נראית עייפה," אומרת דניאל ואני מבחינה בדאגה בקולה.
"אני אהיה גלוי איתך. היה לנו מפגש משפחתי ביום שישי שהיה קשה מאד נפשית לשנינו," הוא אומר.
"האחים שלך אני מניחה," היא אומרת בהבנה.
"כן. ומאז כל יום אנחנו נפגשים עם חברים. כבר כמה חודשים שלא נפגשנו איתם. קשה להם שאנחנו רחוקים.
אל תשכחי שהיא גם תמכה בפול ובקארינה , שגם זה לא הוסיף לה. למעשה אני מתכוון לקארינה, כי עם פול היא ביחסים מעולים. שום דבר שקשור אליו לא מעיק עליה."
"תראה כריס, ההריון בסדר גמור. ובכל זאת אני חושבת שהמקום שלה כעת הוא בבית, ואני מתכוונת לקליפורניה. אני מבינה שהיא עברה הרבה לאחרונה ואשמח אם היא תוריד פעילות," אומרת דניאל לכריס, "אני מבינה שיש מי שיעזור לכם שם בבית."
"אני שומע אותך ומרגיש שאת לא מספרת לי הכל. כדי לאמר זאת לסול אני אצטרך להסביר לה," אומר כריס שלא מודע לכך שאני מקשיבה לשיחה. כמה שאנחנו חושבים אותו דבר.
"התינוקות בסדר גמור. הם נשמעים טוב, הדופק בסדר, ההריון מתקדם לשביעות רצוני," היא עונה, "אני רק חושבת שרצוי שהיא תאט את הקצב. היא תצטרך את הכוחות לימים שלאחר הלידה."
אני נושמת לרווחה. אני כל כך רוצה להיות כבר אחרי הלידה, לדעת שהכל הסתיים בשלום.
אני מקשיבה לדניאל ומנצלת את היום למנוחה. כריס שוכב לצידי וקורא ספר. מידי פעם הוא שואל אותי אם אני רוצה משהו וחוזר לקרוא.
"אני לא זוכר מתי העברנו פעם אחרונה יום כזה רגוע," הוא אומר לי ורוכן לנשק אותי.
"אני לא זוכרת מתי נראית כל כך שליו. רק עכשיו אני קולטת כמה מה שעובר על פול השפיע עליך," אני אומרת ומלטפת את פניו.
"יותר מהכל, דאגתי איך זה משפיע עליך. אני יודע שנוכחותו של פול לא מפריעה לך, אחרת לא הייתי מאפשר זאת. אבל קארינה," הוא נאנח, "היא מעמסה לא פשוטה.
אני מבין שפול מרגיש איזה שותפות גורל כלפיה. כמה שלא רצה אותה בחייו הוא רצה את התינוקת מאד למרות שהייתה אורחת לא מוזמנת לחייו.
אני רק מקווה שהוא לא ישאר איתה מהסיבות הלא נכונות."
"אני מרגישה כמוך אבל יודעת שזה הוא שצריך לפתור את הענין בעצמו. כל מה שיבחר אנחנו נתמך בו. אני מרגישה שאתה שותף לדעתי."
אני חוזרת לנמנם כאשר מתקבלת התראת מסרון. 'מעניין מי זה שולח הודעה בשעה כזאת,' אני ממלמלת ושולחת ידי לקחת את הנייד מארונית הלילה לצד מיטתי.
אני מסתכלת על המספר ומתיישבת מייד 33-1. "יש לי הודעה מפריז. אני מקווה שהכל בסדר," אני אומרת לכריס בחשש.
"אולי זה סתם שיחה מנוכל. אל תתרגשי," הוא אומר לי בניסיון להרגיע אותי.
?
סול אהובה,
אני אבין אם את לא רוצה לשמוע ממני.
נהגתי כלפייך בכפיות טובה.
ליבי נשבר כשנודע לי על הריונה של קארינה.
פול הוא אהבת חיי, הוא כל מה שחלמתי שאמצא בגבר.
אני יודעת שפגעתי בך ואיני מוצאת מילים להביע כמה אני מצטערת. הייתי כל כך מרוכזת בכאב שלי.
אני מבקשת שתסלחי לי.
אני בפריז ועומדת לחזור הביתה דרך ניו יורק.
מתגעגעת,
מאיה
?
הדמעות זולגות ממני ללא שליטה. הכעס כלפי קארינה שב ומציף אותי. אני יודעת כמה פול אהב את מאיה. כמה מושלמים הם היו יחד.
כל הכעס שלי כלפי מאיה נעלם.
"מה קרה?" שואל אותי כריס בדאגה, "מי שלח לך הודעה?"
אני מראה לו את המילים של מאיה.
"אם כך ניסע לקבל את פניה," הוא אומר ואני מסתכלת עליו בשאלה, "תבקשי ממנה את פרטי הטיסה."
אני מתלבטת. "באמת? אתה חושב שזה נכון לעשות?"
"אני יודע שאת רוצה," הוא נד בראשו, "זה לא קשור רק לפול. היא חברה שלך."
אני נושמת עמוק ושוקלת מילים.
?
מאיה,
אני בניו יורק.
תשלחי לי פרטי טיסה
סול
ברגע האחרון אני מוסיפה
אשתדל להגיע.
?
התשובה מגיעה מייד.
מגיעה מחר
חברת התעופה דלתא טיסה 8466
בשעה שש בערב.
מתרגשת
אוהבת,
מאיה
?
בערב באים החברים ומביאים איתם ארוחת ערב. אני לא יודעת אם כריס אמר להם משהו או שהם הבינו שאני זקוקה למנוחה.
"אני חושבת שהגזמנו אתמול. כל כך התגעגענו אליכם שלא נתנו לכם ללכת," אומרת טרה בזמן שהיא אוספת את הצלחות וניגשת להכניס אותן למדיח, "נשלח אותך למיטה מוקדם היום."
אני לא מספרת לה על ההודעה של מאיה. אני עדיין מתלבטת האם זה נכון לנסוע לשדה התעופה.
מה שמכריע בסוף הן המילים של פול.
"אני באמת מנסה," הוא אומר לי בזמן שהוא לוקח את לונדון לטיול בין הכרמים ומנצל את הלבד שלו לדבר איתנו, "אבל מתקשה להרגיש משהו. שכבתי איתה ואני מודע לכך שיתכן והיא תהיה בהריון."
כיוון שהוא מדבר איתי בשיחת וידאו אני רואה את הבעות פניו כשהוא מדבר.הוא נאבק עם עצמו. בורר מילים.
“את תחשבי שאני לא נורמלי….אני מתגעגע כל כך למאיה. היא חסרה לי."
אני מביטה על כריס בשאלה. הוא מבין ונכנס לשיחה.
"דיברת איתה מאז שנפרדתם?" הוא שואל את פול.
"הייתי מספר לך אם כן. אתה יודע עליי הכל. טוב לא הכל, אבל הרבה. ממך למדתי לשמור את הרגשות לעצמי," הוא אומר לכריס.
"הרגשתי אבוד בלי סול. לא רציתי להעיק עליך," אומר לו כריס.
"וזה בדיוק מה שאני מרגיש. אני נלחם על משהו שאני לא מאמין בו," הוא מודה.
"למה שלא תשלח הודעה למאיה?" שואל כריס.
"אתה חושב שזה נכון?" הוא שואל.
"אני חושב שאתה יודע את התשובה אח קטן. גם אם קארינה בהריון אני לא חושב שאתה רוצה לחיות את חייך איתה. אם אתה רוצה את מאיה תילחם עליה.
אני לא יודע איך היא תגיב, אבל אם היא חשובה לך, שווה לנסות."
"אתה יודע כמה פעמים כתבתי לה ומחקתי? חשבתי שזה מטורף אם אעשה זאת. אתה נותן לי כוח לכתוב לה," אומר פול, "מה את חושבת סול?"
"אני חושבת שאם היא חשובה לך אתה תמצא את הדרך אליה. לא נפרדתם בגלל שרבתם, אלא בגלל שקרה מה שקרה. אני חושבת שכדאי שתגשש אצלה איך היא מרגישה. לפחות תדע את האמת. עבר מספיק זמן כדי שהיא תוכל לעכל מה קרה.
אני לא חושבת שהיא יודעת על ההפלה. היא לא הייתה בקשר איתי כל התקופה, ואני בספק שמישהו אחר סיפר לה. זאת התחלה טובה.
אני מבינה גם מבין המילים שלך שגם אם קארינה בהריון אתה רוצה לתמוך בו מרחוק ולא לחיות איתה. במידה ומאיה תסכים לדבר איתך, תהיה גלוי איתה. אם קיימים בה רגשות כלפייך היא תקשיב." אני שומרת על איפוק. אני זוכרת שאסור לי להתערב ביניהם.
אנחנו מסיימים את השיחה ועולים לחדר השינה. שלא כהרגלו כריס מושך אותי אליו לחיבוק.
"אל תאמר לי שאתה חושש לגעת בי כעת," אני אומרת לו.
"לא אישה יפה שלי. אני פשוט מותש. השבוע הזה סחט אותי נפשית. אני רוצה רק להתכרבל בך. את מחממת לי את הלב והגוף ולזה אני זקוק כעת, לאהבה העצומה שלך כלפיי. שלא תחשבי לרגע שאני לא חושק בך, אבל אני צריך כעת קצת גם אחרת," הוא אומר לי. העיניים שלו מפיצות אהבה גדולה כלפיי ועוטפות אותי בשקט גדול.
עיני נעצמות ואני שוקעת בחלום.
לאחרונה החלומות שבים אליי, רק שהפעם הם חלומות טובים, כאלה שגורמים לי לקום עם חיוך. אני אוחזת בידיי את הבנים אך לא רואה את פניהם אלא את פניו של כריס שמביט עליהם באהבה גדולה.
"את יודעת שאת מחייכת מתוך חלום?" שואל כריס בבוקר.
עיני מוצפות. ההורמונים האלה משגעים אותי. כל מילה טבולה ברגש מעוררות את דמעותיי.
"ראית אותך עם הבנים שלנו. אני כל כך מאושרת כשאני חושבת עלייך אהוב שלי אוחז אותם בזרועותיך. אני יודעת שזאת אני שאגרום לך להיות הכי שלם בעולם," אני עונה לו.
"סול. אני שלם מרגע שהסכמת להיות שלי. מרגע שהושטת ידך לצעוד איתי במשעול חיי. אני מתרגש לקראת הלידה, אבל זאת את העולם שלי,את המשפחה שלי," הוא אומר ומתחיל לנשק אותי. את כל מה שהחסיר ממני בלילה הוא מעניק לי כעת בתשוקה גדולה.
פול
"אני חייב לעבוד," אני אומר לקארינה כשאני נכנס חזרה מטיול ערב ארוך עם לונדון, "אל תחכי לי."
"אבל עכשיו כבר לילה," היא רוטנת.
"אני עצמאי. אני לא שכיר שעבודתו מוגדרת בשעות," אני עונה בקול מאופק.
"מאז שכריס נסע השתנת," היא מתלוננת.
"מאז שכריס נסע אני עושה גם את העבודה שלו," אני שולף תרוץ. אני שמח שהיא לא יודעת שאני משקר.
"אה," היא עונה לא מרוצה.
"תמשיכי כך ותשארי לישון לבד,' אני חושב לעצמי.
אני כל כך נסער מהשיחה עם אחי וסול ומחליט שאם ההריון לא נקלט החודש אני מסיים את הקשר איתה.
אני מסתגר בחדר העבודה. הדלת הכפולה הסגורה מאפשרת לי להיות בעולם משלי. אני ניזכר בסיפור של פאפא, כך גם אני התרגלתי לקרוא לשופט פאפאדופולוס, סיפר שזה מה שנהג לעשות רפאל כאשר רצה להתנתק מאימה של סול.
על השולחן הזה ישב וכתב את עתידו ועתידה של סול, כאשר ניסח את כתב הפרידה בו דרש את סול לרשותו תמורת מיליון דולר ששילם לאימה באמצעים שונים.
זה מכה בי. כמה גורלי דומה לגורלו, כמה גורלה של סול שזור במה שקורה לי כעת. 'בבקשה שהיא לא בהיריון,' אני נושא עיניי לשמים. משום מה יש לי הרגשה שזה מאוחר מידי.
פתאום אני מרגיש צורך להגן על פרטיותי ומשנה את כל סיסמאות הכניסה שלי במחשב ובנייד. רק אז אני מתיישב לכתוב למאיה.
?
מאיה יקרה שלי,
אני יודע שבטח תופתעי לקבל ממני הודעה.
אני מבקש שתקראי אותה עד הסוף.
אקדים ואומר שהריונה של קארינה הסתיים בהפלה לפני למעלה מחודשיים. אני מודה שזה היה הלם עבורי והחלטתי לתמוך בה למרות שאין בי רגש כלפיה.
אני חייב לספר לך ששכבתי איתה בלי הגנה ואולי ההריון נקלט, אבל גם אם כן, החלטתי שאינני רוצה להיות איתה.
אני לא מפסיק לחשוב עלייך. הלב שלי מלא אהבה וגעגועים אלייך.
אני רוצה שתדעי שלא פניתי אלייך כי הבנתי את הכאב שלך ולא היה לי מה לאמר להגנתי, אבל מבקש שתזכרי שבך בחרתי ואני לא מוכן לוותר.
ישמח אותי לשמוע שקראת את מילותיי עד הסוף, אם לא אני אבין.
אני רוצה שנדבר. אני רוצה להראות לך כמה אני אוהב אותך, כמה את חסרה לי.
מצפה לתשובתך.
שלך,
פול.
?
אני יודע שאם אתלבט אמחק שוב את המילים ולכן שולח את ההודעה מייד.
אני נכנס לתוכנה של ברוקלין חוף מערבי ומתחיל לקרוא את המיילים שהמצטברו בתיבת הדואר.
אני רואה בתחתית המסך שנכנסה הודעה ממאיה.
?
דיברת עם סול?
?
אני בוהה במילים. מה הקשר לסול?
מאיה,
אני מדבר המון עם סול.
לא מבין על מה את מדברת.
שלך,
פול
?
היא עונה מייד.
אתה יודע שאני חוזרת?
?
אני נכנס לצ'אט שהיה שלנו ונשאר מיותם.
פול ברוקלין: עכשיו אני יודע.
מאיה ווימבלדון: אני כנראה אשאר כמה ימים בניו יורק.
פול ברוקלין: את מסכימה שאבוא?
מאיה ווימבלדון: אני לא רוצה להפריע לך בחייך.
פול ברוקלין: להפריע? אולי סוף סוף תכניסי בהם סדר.
מאיה ווימבלדון: אשלח לך הודעה.
פול ברוקלין: אצפה לה בכיליון עינים מאיה.
אני מוצף ברגשות אבל שומר אותם לעצמי. אני יודע שעליי לשמור על הלב שלי. אסור לי להתלהב יותר מידי.
אני מסיים את השיחה ונכנס לחפש לי כרטיס לניו יורק. אני נזכר בטיסה של כריס וסול באייר אלסקה שמגיעה קרוב לשמונה בבוקר.
אני מקשיב מבעד לדלתות הסגורות. אני שומע שהטלוויזיה פועלת. אני מבין שקארינה בסלון ויוצא אליה.
"קיבלתי הודעה שאני חייב לנסוע לניו יורק," אני אומר לה בקול חסר רגש.
"כריס לא יכול לטפל בזה? חשבתי שאתם עוזרים אחד לשני," היא אומרת בארסיות.
"מדובר בקשר אישי שלי, ואני מחוייב לו." 'אני ממש לא משקר, ' אני חושב לעצמי.
"אין זאת הפעם הראשונה שאני טס ללקוח בניו יורק," אני אומר לה, "כשם שכריס טס לקליפורניה כשעוד עבד מניו יורק."
"מתי תחזור?" היא שואלת.
"אני מניח שאסע ליומיים," אני עונה לה, "בתנאי שאצליח לסגור את הכל תוך זמן קצר. אני אודיע לך."
"ואם אתקשר תענה לי?" היא לא מרפה.
"ברור שאם אוכל אענה לך. אני לא מבין בכלל את השאלה?" אני עונה לה.
"אם כך אני אחזור לדירה שלי בסן פרנסיסקו," היא מפתיעה אותי.
"תעשי כרצונך," אני עונה לה.
"אני לא אוהבת שמשחקים איתי," היא עונה.
"את שומעת את עצמך? אני אומר לך שיש לי פגישה בניו יורק וכך את מגיבה. יודעת מה? אני אסע כבר הלילה," אני אומר ונכנס שוב לאפליקציה ומזמין את הכרטיס.
"מרוצה? אני טס עוד שלוש שעות," אני עונה לה ומראה לה שאני לא מרוצה.
"אז בעצם רק רצית לשכב איתי," היא קוראת אחריי בזמן שאני נכנס לארוז.
"את לא אמיתית. אחרי כל מה שעשיתי למענך זה מה שיש לך לאמר? תעשי מה שאת רוצה קארינה," אני אומר וממשיך לארוז.
אני מתקשר למיגל ומבקש ממנו להסיע אותי לשדה התעופה.
אני פונה לעבר הדלת. "נדבר כשאחזור," אני אומר לה ונזכר ששכחתי את המחשב על השולחן. אני חוזר ולוקח אותו. רק זה חסר לי שהייתה רואה את המחשב הפתוח על שולחני.
אני לא מעיף בה מבט נוסף. אני מרגיש כל כך מטומטם שנתתי לזה להמשך עד היום.
"אם אני בהריון …," היא מתחילה לאמר.
"אני אתמוך בך כספית אם זה יקרה," אני עונה לה בלי להעיף בה מבט נוסף.
מיגל כבר מחכה לי. "כשתחזור לכאן אני מבקש שתבדוק ותודיע לי אם היא עזבה."
"אני לא יודע מה קרה, אבל מבטיח לך שאם היא עזבה לא אתן לה להכנס לבית בהעדרך."
"תודה מיגל," אתה חבר טוב, "אני נוסע ליומיים לניו יורק."
"מתגעגע לכריס?" הוא שואל בחיוך.
"לא, כלומר כן, אבל זאת לא הסיבה. יש לי פגישה," אני עונה לו.
