סול
בוקר של יום חדש.
אני שומעת את כריס נכנס הביתה מריצת הבוקר שלו. הלב שלי תמיד מתרגש לשמוע את הריצה שלו במעלה המדרגות לקומת השינה.
"את ערה אישה יפה שלי," הוא אומר מופתע, "אני מזיע כמו חמור. אני אשטוף את עצמי וכבר אבוא אלייך."
אני שומעת את המים מתחילים להכות על ריצפת המקלחת, ומציצה לראות אותו. יש לו הרגל להשאיר את הדלת פתוחה מה שמאפשר לי לצפות בו בזמן שהוא מתפשט.
"ברור שאני עושה זאת בכוונה. אני יודע שאם את ערה את תצטרפי אליי. את לא יכולה לעמוד בפניי גופי הערום," אמר לי פעם.
בדיוק כשאני עומדת להצטרף אליו מצלצל הנייד שלי ואני ניגשת לראות מי מתקשר בשעה כזאת.
"הערתי אותך?" שואל בריאן.
"דווקא לא," אני עונה לו, "אתה שוכח שהחיים ביקב מתחילים מוקדם?"
"מטופלת שלי ילדה הלילה והתפנה לי הבוקר. מה דעתך להקדים את התור ולבוא היום?" הוא שואל.
אני ניגשת לחדר האמבטיה. "אתה פנוי לנסוע למגנוליה הבוקר?" אני שואלת את כריס שבדיוק מסיים להתקלח.
"בטח," הוא עונה.
"אנחנו נגיע," אני אומרת לבריאן.
"לא הגעת אז סיימתי מהר," הוא אומר וכורך סביבו את המגבת.
"אני כל כך אוהב אותך אישה יפה שלי. לפעמים אני כל כך רוצה להביע במילים את מה שאני מרגיש כלפייך ולא מוצא אותן. כל שנותר לי הוא להצמיד אותך לליבי שתשמעי אותו לוחש לך את כל מילות האהבה שבעולם.
כל בוקר שאני מתעורר ורואה אותך ישנה עם פני המלאך שלך, אני מודה על היותך שלי, על שבחרת בי להיות שלך.
את עולם ומלואו בשבילי, הגשמת את כל חלומותיי. אני כל כך אוהב אותך ומתרגש ממך כל יום מחדש."
אני חנוקה מדמעות. "המילים שלך מרגשות אותי כל כך. כשרק התאהבתי בך אמרתי לעצמי שאני לא מאמינה שעוצמת אהבה כמו שלנו יכולה להחלש. אני רואה שצדקתי. היא רק מתעצמת כל יום יותר ויותר ואנחנו רק בראשית המסע.
אני נכנסת להתקלח. "נאלץ היום לוותר על המשחקים שלנו כי עלינו לאכול ולצאת לדרך."
"אני נוסע עם סול לעיר," אני שומע את כריס אומר לפול כאשר אני יורדת למטבח.
"אני מבקש ממך אח שלי שתרגיש חופשי לדבר איתי על ההריון של סול. אני כל כך מתרגש בשבילכם. מה שקרה לסטאר לא גורע מהשמחה שלי במה שקשור לתאומים," הוא אומר לו.
"היום נדע," אומר כריס, "רק שהיום אני רוצה לשמוע שהכל בסדר."
"סטאר כבר יצאה הבוקר למשרד," אני משתפת את פול.
"אני שמח בשבילה. עכשיו זה הזמן שלה להוכיח לי שהקשר איתי חשוב לה. שאני חשוב לה," הוא עונה בקול חסר רגש ויוצא למשרד.
אני מרגישה מועקה. "האם טעיתי בכך שנתתי לה לעבוד כאן?" אני שואלת את כריס כשאנחנו נכנסים לרכב.
"אני לא רואה אפשרות אחרת כששלושתנו עובדים מכאן. ימים יגידו. עכשיו זה רק המבחן שלה. אם היא רוצה לעבור אותו בהצלחה שתתאמץ," הוא עונה לי.
אני מרגישה שימי החסד כלפיה תמו. אני לא יכולה להאשים אותם. גם אני מרגישה כך.
"אל תדאג, הקטנים בסדר," אני אומרת לכריס, "תרגיש אותם בועטים. לפעמים נראה לי שהכנסת איתם כדור. כך זה מרגיש . זאת הרגשה מאד מיוחדת."
"ההיגיון אומר לי שהכל בסדר. אבל בתת מודע יושב לי הזיכרון של מה שקרה לפול. את צודקת אסור לי לחשוב על זה," הוא אומר לי, "את לא כועסת עליי, נכון?"
"למה שאכעס. אני חושבת שזאת הייתה טראומה לכולנו. קשה מאד לא לחשוב על עצמך כשזה קורה, אבל אני יודעת שנהיה בסדר," אני עונה לו.
"מה את רוצה לעשות אחרי הבדיקה?" הוא שואל אותי.
"בא לי ללכת למסעדת הדגים," אני אומרת לו, "אני מתגעגעת לשבת כך סתם מול המים."
"אני מבין אותך. בגללך ובזכותך למדתי לאהוב את זה גם," הוא אומר לי.
אני שמחה שהדרך לעיר לא עמוסה ואנחנו מעבירים אותה בשיחה על ענייני עבודה.
אנחנו מגיעים למרפאה, כריס עוצר ויורד לפתוח לי את הדלת. "אל תחכי לי. אני אלך להחנות את הרכב ואגיע."
אני נכנסת למשרד וההתרגשות מציפה אותי. 'בבקשה שהכל בסדר,' אני מבקשת בליבי.
אני מתקבלת בשמחה ובריאן יוצא לקראתי.
"אתן מאמינות שהילדה היפה הזאת נושאת ברחמה תאומים? תראו איך היא נראית," הוא פונה לאחיות.
"אז מה היום היום הגדול?" הוא שואל כשאנחנו נכנסים לחדר, "היום נגלה אם כריס ממשיך במסורת של הוריו או אחיו."
פתאום פניו מרצינים. "אני צריך להתקשר לפול. הגיעו התוצאות. זאת הייתה בת."
"אני לא מאמין שבמשפחה של ארבעה בנים נולדות רק בנות," אומר כריס שנכנס לחדר. "זה באמת לא משנה לי. אני רק רוצה לדעת שהכל בסדר איתן."
בריאן מבקש שאשכב על המיטה. אני חושפת את בטני ובריאן מורח את הג'ל שמעביר בי רעד בשל הקרירות שלו.
בריאן מחייך למשמע הלבבות הקטנים שפועלים בהרמוניה.
"הדופק שלהן מושלם," הוא אומר ומחניק חיוך.
הוא עורך מדידות שונות, מצלם מסכים, ומידי פעם זורק לחלל את מילים בודדות 'מעולה,' 'יופי,' מושלם.'
"אתה יודע שבאמת הכי חשוב שההריון מתפתח בדיוק לפי הספר," הוא פונה לכריס, "כל המדידות תואמות את זמן ההריון, ותקשיב ללבבות הקטנים האלה. הם בהחלט עוברים שמחים.
אני מניח שאין צורך לדבר על מין העוברים. אתה כבר יודע מהו. בעצמך אמרת."
"אני מאושר שהן בריאות," אומר כריס, "כפי שכבר אמרתי זה כל מה שמעניין אותי."
"אז אתה בסדר עם זה שזה בנות? כי לא נשמעת כך בעבר," מחייך בריאן.
"תמיד אמרתי לאישה היפה שלי שאני לא מתאים לשחק בברביות. אז עכשיו יש לי סיבה כפולה," אומר כריס.
"אני מצטער לאכזב אותך," אומר בריאן.
"הסברתי לך שאני לא מאוכזב," עונה לו מייד כריס.
"יש לכם שני בנים כריס," הוא מפתיע את שנינו.
"מה אמרת?" אומר כריס ומביט בו המום.
"הבנת כריס. אמרת לי מזמן שיש לך תאומים בנים וצדקת. הנה היורשים לבית ברוקלין."
"אתה בטוח?" הוא שואל ולא מאמין.
"אתה גבר. אתה יודע מה יש לבנים. תסתכל על המסך ותראה בעצמך."
בריאן מצביע על כל אחד מהם בנפרד. אין ספק שהם בנים.
"את קולטת סול איזה נס קורה פה?" פונה אלי כריס ורואה את דמעותיי, "את בוכה אישה יפה שלי."
"כל כך פחדתי שלא אוכל להרות והנה אני מגשימה לך את החלום שלך," אני אומרת ומנסה לעצור בעד דמעותיי, "לא הייתי מוכנה להודות בקול רם עד היום, אבל בהחלט מתאים לך להיות אבא לבנים."
"אני מאד מרוצה סול מהתקדמות ההריון. את נראית נפלא," אומר לי בריאן, "נתראה עוד חודש. בינתיים תתחילי לחשוב איפה את רוצה ללדת."
זאת הפעם הראשונה מאז שנודע לי דבר הריוני שעולה המילה לידה. זה פתאום מתחיל להיות מוחשי. לא סתם ספירה של שבועות, אלא באמת הליכה לקראת הפיכתי לאימא.
"אני מודה שאני בהלם," אומר כריס, "כל כך הכנתי את עצמי לא להתאכזב שאלה בנות. אני מרגיש שאני חייב לשתף את כל העולם."
"תתקשר להוריך," אני אומרת לו.
"קודם לפול," הוא אומר ואני מרגישה שהמילים של פול נגעו בו.
"בטח שקודם פול," אני עונה לו.
אני מחייגת לפול ופותחת את המקרופון שגם כריס יוכל לדבר.
"הרופא התקשר. זאת הייתה תינוקת. לא נמצאה סיבה להפלה ואני לא רוצה לנחש מהי. אני רק יודע שהתינוקת הייתה שלי. אני מצטער סול הייתי חייב להוציא את זה ממני," אומר פול.
"תודה ששיתפת," אני עונה לו, "אני יודעת שקשה לך."
"מין רגע של עצב כשהכל חוזר ועולה," הוא אומר, "אבל ספרי לי מה איתכם?"
"לאחיך לעומת זאת.." אני מתחילה לאמר.
"ידעתי שלכריס יהיו בנים!" הוא קוטע אותי.
"ובכל זאת טוב היה לשמוע את זה," אני עונה לו.
"איזה אושר. אני כל כך שמח לשמוע. חכה חכה מה יאמרו האחים שלנו," הוא צוחק.
"לפחות בזה אי אפשר להאשים את אבא. זה שלי לגמרי," עונה לו כריס.
"אני כבר יכול לדמיין את ארבעתנו רצים יחד בכרם," אומר פול.
"אני מקווה שיצטרפו יותר, ולא רק ממני," אומר כריס.
"בטוח שכן. השאלה אם קארינה תהיה האימא שלהם," הוא עונה.
שוב אני מרגישה שהוא נזרק לאחור.
*
הבשורה שעומדים להיוולד לנו בנים מתקבלת בהתרגשות רבה.
"אני מרגישה שרפאל עומד לחזור," אומרת לי סבתא בזמן נדיר שאנחנו לבד.
אני מספרת על כך לכריס בזמן שאנחנו מתכוננים ללכת לישון.
"את רוצה לקרוא לבכור רפאל?" הוא שואל.
"אולי אקח אותיות משמו, אבל לא אקרא לו על שמו. אני רוצה שגורלו יהיה טוב יותר. אני רוצה שמות שיש להם קשר לים," אני עונה.
"משהו שקשור לים ואותיות שמו של אביך. יש רק שם אחד שאני יכול לחשוב עליו. ריף ברוקלין. בהחלט שם מכובד לבכור לבית סול וכריס ברוקלין," אומר כריס.
"אני מרגישה שתגשים לאבא את החלום. תיקח את ריף למים, תלמד אותו לאהוב אותם בדיוק כמוהו, בדיוק כמוני. וגם את אחיו שעוד אין לו שם," אני אומרת ומרגישה את ההתרגשות גואה בי.
"זה מדהים בעיניי איך שאתה רואה את הבן שעומד להיוולד לך על המסך והוא מתחיל להראות ממש כמו בן אדם קטן. לא גרגיר של…מה זה היה?" אומר כריס.
אני לא יכולה להסיר את עיניי ממנו. לראות אותו מתרגש כך רק מאשר לי כמה הוא כבר מוכן להיות אבא.
"אני רוצה," אני אומרת כשכריס אומר את אותן המילים יחד איתי.
"דברי," הוא אומר .
"דבר אתה," אני אומרת, סקרנית לשמוע מה יש לו לאמר.
"חשבתי להעתיק את העיצוב של החדרים בחמש מאות עשרים לכאן," הוא אומר לי ומבטו נודד הרחק מכאן. אני יודעת היכן הוא נמצא, באותו מקום שאני נמצאת.
זה מדהים אותי שאלה בדיוק המילים שרציתי לאמר לו.
הוא מחזיר את תשומת הלב אליי. "גם את חשבת על זה, נכון אישה יפה שלי?" הוא אומר ומלטף את ראשי, "זה מדהים כמה אבא שלך הפך להיות חלק מאיתנו."
*
חודשיים עברו מיום שאיבדה סטאר את התינוקת.
היא יוצאת מידי יום לעבודה, עובדת במרץ שעות ארוכות, ושולחת לניו יורק מידי שבוע חבילה עם דוגמאות חדשות.
כאשר מגיע הערב היא שוב מתכנסת בעצמה.
"ביקשתי מליאונה שתארוז את הבגדים של סטאר ותחזיר אותם לבית," אומר לי פול בזמן שאנחנו מתארגנים לצאת למשרד.
"חודשיים זה יותר מידי להתחבא מתחת לסינר שלך. אני יודע מה את רוצה לאמר. אני מרגיש אצלכם הכי בבית. מעולם לא נתת לי הרגשה שאני מפריע. אבל היום זה לא רק אני. יש בי כעס עצום כלפי קארינה," הוא אומר ואני שמה לב שהוא לא קורא לה בכינוי שלה, מה שאומר הרבה.
"אני לא יכול שלא להאשים את ההתנהגות חסרת האחריות שלה כסיבה לכך שאיבדנו את התינוקת.
אני חייב לבדוק את מערכת היחסים שביננו ולהחליט לכאן או לכאן. אין טעם לסחוב את הנושא הזה יותר.
אני יודע שגם אני אצטרך לעשות צעדים לקראתה, החל מזה שאחלוק איתה את חדר השינה. כאן זה איכשהו התאפשר לי לישון בנפרד ממנה.
מה גם שההריון שלך מתקדם והנוכחות שלה גורמת לך להיות עצורה. אני רוצה לראות אותך שמחה כל הזמן ולא מאופקת. את חושבת שאני לא שם לב שהיא לא מתעניינת בך? היא אפילו לא שאלה מה מין העוברים.
זה מכעיס אותי כי את מוותרת על כל כך הרבה למענה."
"תבין שהיא רואה שאנחנו קרובים מאד. זה לא קל לה," אני אומרת.
"נו באמת סול. את תמיד מנסה לרכך את הדברים. מה שבינך לביני אף אישה לא תוכל לשנות. אני חושב שאת מכירה אותי יותר טוב מכל אחד בעולם, פרט לכריס.
אני מרגיש חופשי לספר לך את סודותיי הכמוסים ויודע שאת מקבלת אותי כמו שאני. אני לא יכול לדמיין שהייתי הולך רק עם הבוקסר שלי ליד אישה אחרת. ואיתך זה הכי טבעי בעולם. כי את בשבילי כמו בית שני."
"אני באמת חושבת שהגיע הזמן שתבחן את הקשר ביניכם ותתקדם לכיוון שיתאים לך. תמיד יש לך את הבית כאן אם אתה זקוק לשקט. אתה יודע שלא כריס ולא אני שואלים שאלות. אנחנו יודעים שתספר כשתרגיש שאתה רוצה."
"אני איתך אח שלי," אומר כריס, "אתה יודע שאני מוכן לעשות בשבילך הכל, לחלוק איתך את הכל."
"אני יודע ולכן חציתי את היבשת כדי להיות לידך. השנתיים שלך בלונדון הספיקו לי כדי להבין," אומר פול.
"אז מה עכשיו?" אומרת ליאונה שיורדת עם המזוודה ובה הבגדים של סטאר.
"אני חושבת שנחזור לאכול את ארוחת הבוקר באחוזת קרטייה. כך נהיה כולנו יחד, וגם לך יהיה יותר קל," אני עונה לה.
"את תמיד חושבת עליי ילדה. שלא תחשבי שאני לא מתכוונת לבוא לסדר גם פה," היא אומרת.
"ליאונה.." אני נאנחת.
"מצאת לך עם מי להתווכח," היא עונה לי, "את עקשנית? את יודעת שאני יותר."
"אני אזדקק לך אחרי הלידה. עכשיו אני בסדר," אני אומרת לה.
"לא יעזור לך," היא אומרת ואני מבינה שהובסתי.
פול
השיחות שלי עם קארינה שונות כל כך מהאופן בו אני מדבר עם סול. אני שוקל מילים, אני מאופק, אני מתנהל איתה לא כמו גבר שמתנהל מול אישה שהוא במערכת יחסים איתה.
הכעס התעורר בי שוב כשהתחלתי להרגיש שנוח לה בבית של כריס וסול. הכל נעשה בשבילה. הארוחות, הניקיון, הכביסה.
אבל יותר מכל הכעיס אותי שהנוכחות שלה גורמת להריון המרגש של סול להיות משהו שלא מדברים עליו כדי לא לפגוע בה.
היא יודעת שהריונה של סול מתקדם וכבר ידוע מינם של התינוקות. זה בדיוק הזמן, כך אני מניח להכין להם את החדר, לצאת למסע קניות.
אני כבר לא בטוח אם קארינה מחפשת שירחמו עליה, או שהיא באמת לא מצליחה לצאת מהבור אליו נפלה למרות התמיכה הגדולה שהיא מקבלת.
אני מגיע למשרד ומחליט לדבר איתה. כשאני פונה לחדר שלה עולה במוחי המחשבה שהיא מעולם לא באה לראות את המשרדים שלנו.
"דיברתי הבוקר עם ליאונה. היא מכינה לנו את הבית. הגיע הזמן שנחזור אליו. כריס וסול זקוקים לפרטיות שלהם," אני אומר לה.
היא מביטה בי בשאלה.
"אם עלתה בך המחשבה שהבקשה באה מצידם את טועה. אני חושב שהגיע הזמן שנבחן את מה שקורה ביננו לבד, בלי אחרים מסביבנו," אני אומר לה.
"אתה בכלל רוצה לבדוק מה קורה ביננו?" היא שואלת.
"את מדהימה אותי," אני עונה לה, "כנראה שהתמיכה שלי לא מספיקה לך."
