פול
בלב כבד אני מוציא את הנייד ומתקשר לכריס.
"איבדנו את התינוק," אני מספר לו.
"איפה אתם אנחנו כבר מגיעים," הוא עונה מייד.
"אנחנו בבית חולים. סטאר מטופלת עכשיו בהרדמה," אני עונה, "עצוב לי."
"אני כל כך מצטער אח שלי," אומר כריס.
אני מודה לו שאינו זורק סיסמאות באוויר, אלא מכיל את הכאב שלי.
"התגובה הראשונה שלה הייתה שעכשיו אני משוחרר ממנה. הבטחתי לה שאני לא הולך לשום מקום. אנחנו יחד בסיפור הזה."
"אנחנו כבר יוצאים," אומר שוב כריס.
סול
זה הדבר האחרון שציפיתי לשמוע היום. עצוב לי בשביל פול וגם בשבילה.
אנחנו מגיעים לבית החולים לאזור חדר הניתוח ומוצאים את פול יושב בחדר ההמתנה. המבט העצוב שלו גורם לדמעותיי לזלוג ללא שליטה. "אני כל כך מצטערת," אני אומרת לו בזמן שהוא מרשה לעצמו לקבור את עצמו בחיבוק שלי.
"את מבינה סול, כשאתה רואה את התינוק שלך על המסך, למרות שעדיין אינו מושלם, אתה ניקשר אליו. הוא הופך להיות מוחשי, הוא הופך להיות שלך."
"אני מבינה את מה שאתה אומר. זה בדיוק מה שאבא שלי אמר עליי. אמרו לי שזה הרגע שהוא התאהב בי וידע שאני שלו למרות שלא נעשתה עדיין בדיקה שמוכיחה את זה. היא נעשתה רק אחרי מותו."
ד"ר בריאן יוצא אלינו בפנים חתומות.
"נוציא את קארינה בקרוב. רציתי לשתף אותך שבמקרה כזה אנחנו בודקים מה הסיבה למה שקרה. ביקשתי באותה הזדמנות גם שיערכו התאמת רקמות. אם תרצה אמסור לך את התשובה. גם תוכל לדעת מה מינו של העובר."
"ברגע זה כל מה שאני רוצה זה לראות את האישה שלי. להיות איתה ולחזק אותה," עונה לו פול, "אני מודה לך על הכל."
"ניקנו את המקום ואין צורך בבדיקה חוזרת. עליכם לשמור חודשיים ואם תרצו אחר כך תוכלו לנסות שוב."
"אני מקווה שסאטר תרצה," הוא עונה לו.
אני תוהה האם אחרי שפול יעבד את האבל החשיבה שלו תשתנה או שהוא באמת ירצה לטפח את הזוגיות הזאת.
הדלת נפתחת וגלגלי המיטה שעליה שוכבת סטאר מפירים את השקט מסביב.
"אתה פה," היא ממלמלת לעברו של פול.
"ברור שאני פה. הבטחתי לך שאני לא עוזב," אומר לה פול ומלטף את ראשה, "גם כריס וסול פה."
סטאר מסובבת את ראשה ומחפשת אותי. "את פה ילדה יפה," היא אומרת ופורצת בבכי.
אני ניגשת אליה. "אני כל כך מצטערת על הכל. מה הפלא שהתינוק לא רצה אימא כמוני," היא אומרת.
"אל תדברי שטויות," אני עונה לה חנוקה, "את תהיי אימא נהדרת. אני מבטיחה לך," אני אומרת לה ואוחזת בידה המושטת לעברי. אני חייבת להיות חזקה לידה למרות שאינני יודעת אם אני מאמינה לדבריי.
"הוא לא עזב," היא אומרת.
"לא סטאר. הוא פה," אני עונה לה.
"את שוב קוראת לי סטאר," היא אומרת בדמעות.
"את יודעת שיש לי מה לאמר על איך שהתנהגת, אבל אם פול היה מסוגל לקבל אותך חזרה גם אני מקבלת אותך. בסך הכל אני זוכרת הרבה ימים טובים ויפים איתך."
"תמיד היית המלאך שלי," היא עונה.
"הבאתי לך משהו לאכול," אני משנה את הנושא. אני רוצה לצאת מכאן. אני מרגישה חנוקה, ובכל זאת מגייסת את החיוך שלי ועוזרת לסטאר לאכול.
"כמו אז, כשהאכלת אותי והרמת אותי מעפר," היא אומרת.
"לא בדיוק. עכשיו יש לך את פול ויחד תעזרו אחד לשניה לקום," אני עונה לה.
"את באמת חושבת שהוא ישאר איתי?" היא שואלת.
"אני מאמינה שכן," אני עונה, "את צריכה לזכור שגם הוא חווה אובדן היום. גם הוא זקוק לך."
אני מסתכלת על כריס. כמה עוצמה ורוך כאחד יש בו בשעה שהוא מדבר עם פול. אני מעריצה אותו כל כך. הוא תמיד יודע לאמר את המילה הנכונה.
כעבור שעתיים משתחררת קארינה. אנחנו עוזבים את בית החולים ונוסעים חזרה הביתה.
"פול ביקש לבוא אלינו," אומר כריס ומסתכל עליי.
"אני מקווה שענית לו שיבואו וישארו כמה שצריך, " אני עונה מייד.
"אמרתי לו שאין צורך שאשאל אותך. אני יודע שתסכימי."
אני מניחה את ידי על בטני ועוצמת עיניים.
"אל תלכי לשם אישה יפה שלי. הילדים שלנו נוצרו באהבה גדולה. אני בטוח שאבא שלך פורש את כנפי המלאך מעליהם ומלווה אותם במסעם ברחמך.
הכאב של פול נוגע גם בי ובך, אבל אסור לו לפגום באושר שלנו.
אני לא יודע למה זה קרה. התינוק שלהם לא בא בהזמנה. אולי הוא בא כדי לקרב ביניהם כדי שהתינוק הבא שיבוא יגיע ממקום של אהבה."
"אני רוצה שנעבור דרך הבית של אבי. אני רוצה לקחת לקארינה בגדים, לפול תמיד יש אצלנו בגדים להחלפה.
אני רוצה גם שידעו בבית מה קרה. דברים הולכים להשתנות עבור כולנו."
כריס עושה כדברי ונוסע לאחוזת קרטייה.
"שלום כריס," מקבל את פנינו השומר בשמחה, "כמה טוב לראות אותך. לאחרונה אתה נכנס ויוצא דרך Dreamland ולא יוצא לנו להתראות. יש לי חבר שמעוניין לקנות קרקע בעמק ומחפש עורך דין שיטפל ברכישה."
"חזרנו לעבוד ממשרדי היקב כך שהוא יכול לבוא לכאן." כריס מוציא כרטיס ביקור ומוסר לו, "שיתקשר קודם כי אנחנו גם במשרד בעיר לפי הצורך."
כריס נפרד ממנו ונוסע לבית האחוזה. "אני משער שהשבוע נעבוד רק מפה. ניתן לפול להתאושש. זה בהחלט משנה עבורו את הכל. אני רוצה להיות קרוב אליו ולתמוך בו."
"מרגש אותי לראות את הקשר ביניכם. אני יודעת שאתה תהיה אבא נפלא לילדים שלנו. אני כל כך מאושרת שאני איתך."
"את יכולה לדמיין אותי איתם?" הוא שואל בחיוך, "כי אני ממש כבר יכול לראות אותנו כמשפחה."
"ליאונה תדאג לכם לארוחות," קובעת מיד סבתא, "אני מניחה שבשאר הדברים לא תניחי לה לטפל."
"את יודעת איזה גנים יש בי. את היית מאפשרת לה לעשות למענך הכל?"
"לכל דבר יש לך תשובה. זה בא לך מאבא שלך," היא אומרת.
סבא ואני צוחקים. שנינו יודעים שהיא לעולם לא תודה שהיא עקשנית. "צודקת סבתא, " אני עונה לה. חיוך מרוצה מתפרש על פניה.
אני יורדת לדירה ואורזת כמה בגדים לסטאר. חשוב לי שהיא תנוח בימים הקרובים.
כשאנחנו חוזרים אנחנו מוצאים את פול וסטאר על הספה בחדר המשפחה צופים בסדרה בטלוויזיה. הם יושבים חבוקים וראשה מונח עליו.
"סיכמתי עם לאונה שתדאג לארוחות שלנו," אני משתפת אותם.
"אני יכולה לבשל, אני אשמח לעשות זאת," אומרת סטאר.
"זה סידור זמני. כשתרגישי שאת יכולה נאמר לליאונה. בינתיים זה נראה לי פתרון טוב. יש מספיק עבודה בבית גם בלי הבישולים."
*
שבוע עבר מאז.
אני קמה בבוקר פותח את החלונות בבית, נותנת לאוויר הבוקר לחדור לבית.
כריס ופול יושבים ליד השולחן אחרי שהתקלחו עם חזרתם מריצת הבוקר.
"הגיע הזמן," אני אומרת לפול, "להתחיל לחזור למציאות. אני לא חושבת שהכאב יעלם ביום אחד, אבל אנחנו לא יכולים לשנות את מה שקרה.
אני מתכוונת לחזור היום לעבודה. הצטברה לי יותר מידי עבודה. אני אשמח אם סטאר תתחיל לעשות צעדים קטנים לקראת ההחלמה. הרביצה מול הטלוויזיה לא מועילה לה."
"את חושבת שהעבודה תעלים את הכאב?" היא אומרת לי בקור.
"לא סטאר. אבל ההסתגרות שלך לא תשנה את המצב. אני יכולה לעטוף אותך ולטפל בך, אבל את צריכה גם לתרום את חלקך למען ההחלמה שלך. זה משהו שאפילו פול, עם כל הרצון שלו לתמוך בך, לא יכול לעשות במקומך."
"סליחה סול. אני מרגישה כל כך אשמה," היא אומרת ומתחילה לבכות.
"לא האשמה ולא הדמעות ישנו את המצב. אם את רוצה לתת סיכוי שדברים ישתנו לטובה, את חייבת לצאת מהמקום בו את נמצאת.
את חושבת שלמישהו מאיתנו קל. את חושב שקל לי לעבור הריון לצד האובדן שקרה לכם? אנחנו יחד בזה כולנו. אז בבקשה ממך תנסי גם את.
אני יודעת שהחלטת להשקיע שוב את מלוא המרץ בעסק החדש שלך. אז תתחילי. את תראי שכשתעמדי על רגליך הכל מסביבך יסתדר."
"אני מצטער פול על כך שנהגתי באנוכיות. אני יודעת שזה גם האבל שלך ואני צריכה לתמוך בך לא פחות. האשמה היא שמשכה למטה. אני יודעת שעשיתי דברים שאסור היה לי לעשות. אני מבטיחה לך, למרות שאינני יודעת אם תרצה להישאר איתי, שאני לא אעשה זאת יותר לעולם," היא אומרת לפול.
"כבר אמרתי לך סטאר. אני נשאר איתך כי אני רוצה לתת לזה סיכוי. כי אני זוכר כמה היה לנו טוב יחד. תקשיבי לסול. את יודעת שהיא רוצה את טובתך," אומר לה פול.
"אני אלך להתלבש," היא אומרת לו.
"קודם תאכלי. כריס ואני נצא בקרוב למשרד ביקב," הוא אומר וניגש להביא לה צלחת.
תמונה של סול mamipop.com
סטאר
אני יודעת שסול צודקת. אני לא יכולה לאמר לה שנוח לי במצב הזה שכולם עוטפים אותי כמו כלי שביר עטוף בצמר גפן.
אני אכולת אשמה על הדברים האסורים שעשיתי. ניתנה לי הזדמנות לשנות את חיי עם גבר שלא האמנתי שירצה בי לאורך זמן.
לא טמנתי לו מלכודת מרצון. לא האמנתי שאהרה אותו לילה, אבל היה לי נוח במצב שנוצר.
המילים של סול שלא ויתרה לי גרמו לי להביט על עצמי במראה. אם אני רוצה שיהיה סיכוי לקשר עם פול אני חייבת להתאמץ ולתת הרבה יותר, ולא לחכות שדברים יקרו מעצמם.
אני יודעת שאין זה הוגן כלפי סול שבמקום לשמוח עם ההיריון שלה היא צריכה ללכת לידי כמו שהולכים על ביצים.
אני לובשת שמלה פרחונית, מקשטת את ידיי עם התכשיטים שלי, דבר שלא עשיתי במשך ימי האבל ומאפרת את עיניי.
כשאני יורדת חזרה הבית כבר ריק. החלונות שוב סגורים ורק ליאונה נמצאת במטבח, רוחצת את הכלים ומכינה את הארוחה הבאה.
"בוקר טוב קארינה," היא אומרת לי אבל לא מרבה בדיבור.
"אני יכולה לעזור לך?" אני שואלת.
"אני מסתדרת," היא עונה לי.
"אם כך אני אלך למשרד. הגיע הזמן לחזור לעבודה," אני מנסה לפתח איתה שיחה אבל היא לא עונה, רק מהנהנת בראשה.
אני עומדת לצאת כשהיא פונה אליי. "היכנתי עוגיות, את יכולה להביא את זה למשרד?"
"בשמחה," אני עונה לה בחיוך, "הן מריחות נפלא."
"אני מאד מצטערת על מה שקרה לך. אני מבקשת ממך שתקחי את עצמך בידיים. כל אחד מבני הבית ראוי לזה," היא מפתיעה אותי.
"אני יודעת ואת צודקת. אני אעשה הכל כדי להיות ראויה לאמון של כולם," אני עונה לה.
"יש לך מזל גדול שאת קשורה למשפחה המדהימה הזאת," היא אומרת ופונה חזרה לכיוון המטבח.
"אני יודעת ליאונה ומעריכה זאת. אני גם מודה לך על העזרה שלך בימים הקשים האלה. אני לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו," אני אומרת ויוצאת מהבית.
המרחק בין האחוזות לא גדול ואני מעדיפה ללכת ברגל. אחרי רביצה של שבוע על הספה מול הטלוויזיה אני חייבת קצת להפעיל את השרירים שלי.
אני נהנית מהרוח שמלטפת את פניי, והשקט הגדול שעוטף את הגפנים בזמן שכולם עסוקים בעבודתם.
אני ניזכרת איך קבילו אותי לפני שנים באחוזה. אני צריכה להיות אסירת תודה על שאיפשרו לי לגור פה למרות כל מה שעשיתי.
אני מגרשת את המחשבות ממני ומתחילה לחלום שוב על הליין שלי שעזבתי בחוסר אחריות באמצע.
אני מוציאה את הנייד ושולחת מייל לדורי ברמינגהם.
דורי יקרה,
אני מצטערת שנעלמתי.
אני חוזרת היום לעבודה במלוא המרץ.
מקווה עד סוף השבוע לשלוח לך את הליין החדש.
קארינה יורק
אני לא יודעת איך להגיב כיוון שדורי לא מחזירה לי תשובה. אני לא אתפלא אם היא כועסת עליי.
אני גאה בעצמי שלא סיפרתי לה מה שקרה, שלא חיפשתי תרוצים לכך שלא עמדתי בלוח הזמנים. הגיע הזמן שאקח אחריות על מעשיי.
אני עוברת בבית של פול, לוקחת את המזוודה שבה נמצאים החומרים שלי והולכת לכיוון המשרד.
אני מגיעה לבניין המשרדים. השקט ששורר בו מפתיע אותי. אם מישהו זר נכנס לפה הוא לא יכול לנחש איזה חיים סוערים מתנהלים בין כתלי המקום.
חוץ מהיקב שהוא העסק הגדול ביותר בעמק נאפה כולו, גם המשרד של העסק של סול שאני מבינה שהוא התפתח מאד מאז שהקימה אותו, וגם משרד עורכי הדין של האחים ברוקלין.
אני קוראת להם כך כי אני לא באמת מרגישה שייכת למשפחה. אני יודעת שעוד לא הרווחתי את מקומי בה.
מארי מקבלת את פניי. "בוקר טוב סטאר," היא אומרת לי בנימוס.
'לפחות היא קוראת לי סטאר,'אני מנחמת את עצמי.
"במה אני יכולה לעזור לך?" היא שואלת.
"אני.. כלומר. אולי עדיף שאדבר עם סול?" אני שואלת.
מארי מתקשרת בטלפון הפנימי לסול ומודיעה לה שאני פה.
"סול בשיחת טלפון, את יכולה להיכנס למשרדה. היא מצביעה לי לכיוון המסדרון. "החדר שלה הוא לפני אחרון מצד שמאל."
אני מעיפה מבט מהיר על השלטים. שמו של משרד עורכי הדין לא מופיע ביניהם. אני מתחרטת על כך שלא התעכבתי לראות את שמות המשרדים בלובי.
אני ממהרת לחדרה של סול, משתדלת לא להרעיש עם עקביי המהדהדים על ריצפת השיש.
דלתה של סול פתוחה והיא מסמנת לי ביד לשבת.
אני מניחה על שולחנה את השקית עם העוגיות, אבל היא עסוקה.
"אני מבינה מה שאתה אומר. אני משאירה את ההחלטה בידך. אתה יודע בדיוק למה אנחנו זקוקים.
אין לי כוונה להעזר במי שמאיה שלחה גם אם היא בעלת ניסיון רב יותר. אני מציעה שתקח לניסיון את המועמד שראיינו אתמול.
לגבי השכר, שקודם יוכיח את עצמו ואז נשקול לתת לו יותר. אני מבטיחה לך שהוא יסכים. כבר קלטתי אותו. בסך הכל הוא די חסר ניסיון וזאת תהיה מקפצה עבורו.
אני מבקשת שתבדוק שכל ההרשאות למאיה מבוטלות. הרישיונות הם שלנו וכך ישארו.
לגבי גמר חשבון אני מבקש שתשלחו לי לאישור. אני רוצה להעביר לה אותו עוד היום למרות שאין זה יום התשלום. אני רוצה לסגור את הפרק איתה כמה שיותר מהר."
סול מסיימת את השיחה והנייד שלה מצלצל.
"כן אהוב שלי," היא עונה, "אני כבר מגיעה."
אני מביטה בסול בהערצה. אני לא יודעת איך היא מסוגלת להשתלט על כל כך הרבה דברים בו זמנית. למרות שההריון שלה היא לא עושה לעצמה הנחות. כמה אני שונה ממנה.
"בואי סטאר," היא אומרת וקמה לצאת, "אני רואה שהבאת איתך את התיק שלך." היא מצביעה על דלת לבנה. "זה המשרד שהכנתי עבורך." היא פותחת בפני את הדלת ונותנת לי להיכנס.
אני מסתכלת מסביבי ונזכרת פתאום בעוגיות. "הנחתי על השולחן שלך עוגיות ששלחה ליאונה."
"תודה," אומרת סול קצרות.
היא חוזרת למשרד שלה,לוקחת את השקית עם העוגיות, ונועלת את הדלת.
אני ממהרת לסגור את הדלת ושומעת את קול טיפוף עקביה מתרחקים.
'הגיע הזמן להתחיל,' אני אומרת לעצמי ופותחת את המזוודה.
