סול
"פול בטלפון," אומר כריס ומראה לי את הנייד שלו.
"אני אענה לי," אני אומרת ומושיטה ידי לקחת ממנו את הנייד.
"אנחנו יוצאים כעת ממגנוליה. סטאר אמרה את האמת. אנחנו בדרך אליך," אני אומרת לו.
"מה אני אמור לעשות עם זה?" הוא שואל.
"היא אמרה שזה לא ההריון הראשון שלה. היא כבר יזמה שלוש הפלות. לא נראה לי שהיא תסכים לסיים את ההריון," אני עונה ופתאום זה מכה בי. זה סיפור חיי.
"את חושבת שהיא תכננה את זה?" הוא שואל.
"היא התוודתה שהייתה פעם אחת שאמרה לך שאלה ימים בטוחים שלה. אני לא חושבת שהיא התכוונה להפיל אותך בפח. היא לא נראתה כל כך מאושרת מהעובדה שהיא בהיריון," אני עונה לו.
"תגידי לי מה לעשות," הוא אומר.
"השאלה הכי חשובה האם אתה מוכן לקבל את ההריון הזה אם הוא באמת ממך, ואני לא חושבת שלא. היא מאוהבת בך ואני לא מאמינה שהייתה מסכנת את זה ברומן עם מישהו אחר," אני אומרת. מייד כשאני שומעת את המילים שאמרתי אני שבעצם כן בגדה בו בכך שנכנעה להתמכרות שלה.
"אני יודעת מה עובר לך בראש. אם היית חשוב לה היא לא הייתה נסחפת שוב למקום שאסור היה לה לגעת בו. זה לא קשור אלייך אלא לאופי החלש שלה. אני עדיין חושבת שהיא לא הייתה עם גבר אחר," אני מוסיפה.
"כריס שומע את השיחה?" הוא שואל.
"אני פה איתך אח שלי כל הזמן," עונה לו כריס, "בוא נפגש במקום שלנו ליד הסלעים מול המים."
כריס אוחז בידי ואנחנו יורדים לכיוון המים. "אני מרגיש מועקה. מצד אחד קיבלנו בשורה כל כך מרגשת, מצד שני יש לנו התמודדות לא פשוטה."
"אולי טוב שזה קרה יחד. כך אוכל להבין יותר מה עובר עליה ולעזור," אני אומרת לו.
"ילדה יפה שכמוך. תמיד את מחפשת למצוא את הטוב שבדברים גם בימים לא פשוטים," הוא אומר לי ועוצר לחבק אותי, "אני כל כך אוהב אותך. את העולם שלי ומלואו."
"הייתי חייבת לסגל לעצמי אורח חיים אופטימי אחרת לא הייתי שורדת את הימים הארוכים בלעדייך," אני אומרת לו.
"אז מה ילדה יפה שלי את מאמינה? לא אחד אלא שני בנים!" אומר כריס, "אני עוד לא מעכל."
"שני בנים?" מפתיע אותנו מאחור פול.
"מסתבר אח שלי שעם כל ההתרגשות של אחרי החתונה לא שמנו לב שהמחזור של סול לא הגיע והיום בבדיקה שיגרתית התברר שהיא נושאת ברחמה תאומים," הוא מספר לו.
"איזה כייף! לפחות יש סיבה לשמוח ביום הזה," הוא אומר, "אז מה שני בנים?" שואל פול.
"אנחנו לא באמת יודעים," אני עונה לפול, "כריס חושב שאם הוא יאמר הרבה פעמים שאלה בנים זה באמת יקרה. בסוף הוא עוד ישחק עם ברבריות."
"אני ממש שמח. כריס שיתף אותי בפחדים שלך בקשר להיריון. איך הגיבו ההורים?" הוא מתעניין.
"עוד לא סיפרנו לאיש. נחכה לראות שהכל מתפתח בסדר," אומר כריס, "למרות שבריאן לא רואה מקום לדאגה."
"מה שאני לא יכול לאמר על קארינה. מי יודע מה ההשפעה של החומרים שהכניסה לעצמה על ההיריון," אומר פול.
"אחרי שהיא הלכה סיפרתי על כך לבריאן. הוא ביקש ממנה שתקבע פגישה אבל היא לא קבעה. בריאן יעץ שתתנה את התמיכה שלך בה בכך שהוא או מישהו אחר במגנוליה יטפל בה," אני אומרת לו.
"וכך אעשה. הם גם עושים בדיקת רקמות?" שואל פול ואני מבינה שהוא מתחיל להשלים עם המצב.
"אני אכין לך הסכם ממון," אומר כריס, "כמובן שזה יהיה כפוף לדרישתך שתטופל במגנוליה וכי תערך בדיקה לתינוק עם לידתו.
תתן לה לגור בבית ותגור איתנו," הוא מציע, "תוכל לפקח עליה. אולי היא תחזור למי שהייתה ותרצה לבלות איתה יותר. מי יודע לאיפה זה ייקח אתכם.
כמובן שאני מציע לך שלא תשקול אפשרות של חתונה לפני שיוכח שהילד שלך.
רק הזמן יתן לך תשובות אח שלי. בינתיים יש עובר שגדל והוא צריך להיות בראש השיקולים שלך."
"אני מניח שאתה צודק בכל מה שאמרת. אני מודה שעד לפני שנסענו לניו יורק לחתונה שלכם נהניתי להיות איתה. אני מניח שהיא הפכה להיות נזקקת כזאת בגלל ההורמונים, וזה לא אשמתה."
"ספר לי על ההורמונים האלה," צוחק כריס ולפתע מרצין , "אל תעלבי אישתי היפה, אבל את בעצמך מודה שחל בך שינוי."
אני נאנחת בתאטרליות. "אין לך מושג איך זה מרגיש שמישהו מתנחל לך בגוף ומטריף את המערכת ההורמונלית שלך."
"מה עשית לה אח שלי?" נוזף פול כריס.
"תגידו אתם תאומים? גם סול אמרה שהיא לא מבינה איך זה קרה," עונה לו כריס ברצינות.
פול מרצין. הוא נושף מתוכו את האוויר הכלוא בו ומתקשר לקארינה. "אנחנו צריכים לדבר," הוא אומר לה.
"אני בהיריון," היא עונה לו.
"אני יודע," הוא עונה, "אני אכין מסמך שיגדיר את הקשר בינינו. בינתיים אני מבקש שתתארגני. את עוברת לגור באחוזת קרטייה. אני לא מבטיח לך שאני אשן איתך, אבל אהיה בהישג יד. כשתהיי מוכנה תודיעי לי ואבוא לקחת אותך."
"אתם נותנים לי המון כח להתמודד עם זה," אומר לי פול, "אני שמח שאני לא לבד."
אנחנו נפרדים מפול ונוסעים בדרך חזרה לאחוזה.
"אתה קולט שכשנסעתי המחשבות שלי היו כולן נתונות לפול ולהריון של קארינה. הדחקתי את המחשבה על כך שאני לא מצליחה לזכור מה קורה עם המחזור שלי. תליתי את זה בעובדה שעברנו כל כך הרבה שינויים מאז …בעצם מאז שהצעת לי נישואים.
אתה קולט שזה קורה? נכון שההריון יתפתח כפי שצריך אהוב שלי?" אני תולה מבט בכריס מבקשת את האישור שלו שיהיה בסדר.
"כפי שהאמנתי שלא תהיינה לך בעיות להיכנס להריון, כפי שאני מאמין שיהיו לנו בנים, כך אני מרגיש שהכל יהיה בסדר. עם אהבה עצומה כמו שלנו ראוי שנקים יחד משפחה." הוא בהחלט נשמע בטוח בעצמו.
ידו מגששת אחרי שלי והוא אוחז בה חזק.
"עכשיו כשפול יודע אני אספר להורים, אבל אבקש שלא יספרו לאחיי. הייתי רוצה לדחות את זה כמה שיותר," הוא אומר.
"בגלל התגובה שלהם כשידעו שזה אתה שתמשיך את שושלת ברוקלין?" אני שואלת.
"אנחנו נמשיך אישה יפה שלי. בלעדייך זה לא היה אפשרי. אבל לא. בגלל שאני לא מרגיש שהם שמחים בשמחתנו," אני עונה לה.
פתאום זה דחוף לו לספר להם. "תתקשרי לאבא שלי," הוא מבקש.
"ילד שלי מה שלומך?" עונה ג'ון לטלפון.
"אני בסדר גמור בדרך מהעיר הביתה. איפה אתה?" הוא שואל.
"אני במסעדה עם אימא. החלטתי לפנק אותה היום," אומר ג'ון, "לקחתי אותה לאיטלקית מאמא מריה."
"כמה רומנטי. אני שמח שאתה עושה זאת. אז אני מבין שאתם לבד," שואל כריס. הוא רוצה להיות בטוח שאיש לא מקשיב לשיחה.
"האמת שלא רק שאנחנו לבד, אנחנו יושבים בפטיו. יום נעים היום. אין פה איש מלבדנו. כולם עדיין מפחדים לשבת בחוץ. רווח שלנו," אומר ג'ון.
"אני רוצה לאמר לך משהו ומבקש שגם אימא תשמע," אומר כריס.
"הכל בסדר?" אומרת ג'ורג'ינה מייד בדאגה, "סול בסדר?"
"סול בסדר גמור בהתחשב בעובדה שהיא בהריון עם תאומים," הוא אומר מייד.
"תאומים? איך עשיתם את זה?" שואלת ג'ורג'ינה.
"נו באמת אימא. אל תאמרי לי שאחרי ארבעה בנים את לא יודע איך עושים את זה," הוא צוחק.
"כן, אבל תאומים?" היא עדיין המומה מהבשורה.
"סבתא של סול תאומה," אומר כריס.
"עכשיו אני ממש סקרנית לדעת. כל הזמן אמרת שסול תלד לך בנים. יש לי הרגשה שאתה צודק," אומרת ג'ורג'ינה.
"אני נרגש לשתף אתכם בחדשות אבל מבקש שבינתיים אל תספרו לאחים שלי. פול כבר יודע," אומר כריס.
"אני מבינה אותך בן שלי. מבטיחה לשמור לעצמי. אני כל כך מתרגשת!"
"אני לא מאמין הבן שלי עומד להיות אבא," אומר ג'ון בהתרגשות, "אני יודע שתהיה אבא נהדר."
כריס מסיים את השיחה כשאנחנו מגיעים לשערי אחוזת ברוקלין.
"אני מרגיש הקלה שסיפרתי להם. לא יכולתי לשמור סוד כזה גדול," אומר כריס, "אני לא יכול לתאר במילים כמה אני מתרגש. יותר מכל משמחת אותי העובדה שנכנסת להריון בקלות. עבדת כל כך קשה להכין את הגוף שלך למשימה. אני מאמין בכל ליבי שיהיה בסדר."
"תודה שאתה מחזק אותי. אני כל כך רוצה להעניק לך את הבנים שאתה חולם עליהם. אני מקווה גם בשביל פול שהכל יהיה כפי שהוא רוצה," אני אומרת.
אנחנו עולים במדרגות אבל לא ממהרים להיכנס לבית. כריס מתיישב על כיסא הנדנדה 'שלו' ומושך אותי לשבת עליו. הוא מלטף את בטני בהיסח הדעת.
"כל מיני דברים קטנים מתחילים להתבהר כעת. חוסר הרצון שלך לבשל, כמות האוכל שאת אוכלת, הרגישות שלך. רגע," הוא מרצין פתאום, "זה אומר שאנחנו לא יכולים, כלומר…"
אף פעם לא ראיתי את כריס נבוך. זה בהחלט מרגש אותי לראות את הצד הזה אצלו.
"מותר לנו לעשות הכל. הרחם שמור ומוגן," אני עונה לו וצוחקת, "נראה לך היו עושים דבר כזה לגבר? נותנים לו להתמודד עם אישה הורמונלית וגם מונעים ממנו את תענוגות החיים?"
"כל מה שתעשי אישה יפה שלי לא יגרום לי לאהוב אותך פחות. בסופו של דבר זה אני שהבאתי אותך למצב הזה," הוא עונה לי.
"יש בכך מין הקלה כשאני מבינה למה אני כך. אני חושבת שזה יקל עלי לתפקד. אתה יודע שאני לא מפונקת," אני עונה לו.
לונדון רואה אותנו יושבים ובאה אלינו בריצה. "שמת לב," אני אומרת לו, "שהיא מרבה להניח את הראש שלה על הבטן שלי? זה לא יאומן איך היא ידעה עוד לפנינו."
"בואי נלך לאחוזה לאכול. אני מקווה שהתאבון שלך יחזור אלייך בקרוב," אומר כריס, "בואי לונדון הולכים."
לונדון אמנם גדלה אבל היא עדיין גורה והיא נהנית לרוץ הלוך ושוב. היא תמיד מסתכלת לעברינו לראות שהבינה נכון. ברגע שאנחנו מגיע לצומת שמחברת בין שתי האחוזות היא פותחת בריצה מהירה. אין לי ספק שארוחת הערב שלה תהיה מוגשת לה עוד לפני שנגיע.
"סול את נראית מאוששת," אומרת לי סבתא מייד כשאני נכנסת לחדר, "את רוצה לספר לי מה עובר עלייך?"
"מעניין סבתא שלך לא נולדו תאומים, גם לא לאף אחד מהבנים או בני הדודים שלי," אני אומרת לה כבדרך אגב.
"סול, זה מה שאני חושבת?" היא אומרת בטון מאופק.
"כן סבתא. שבועיים אחרי החתונה נכנסתי להריון. בדיוק כפי שכריס הבטיח לי. כמובן שהוא לא ידע שזה יהיה הריון כפול. ככל שאני חושבת על כך זה דווקא מוצא חן בעיניי.
יש עוד משהו שאני רוצה לספר לכם. סטאר בהיריון. כנראה שפול הוא האב. הוא החליט לתמוך בה לאורך ההריון והוא מביא אותה לדירה כאן. זה בסדר מבחינתכם?"
"את יודעת שפול הוא בן משפחה. נעשה הכל כדי לעזור לו," עונה סבתא.
"אני לא בטוחה שהוא יתגורר איתה. את יודעת שיש לו יחידה משלו אצלנו. נראה איך יתגלגלו העניינים ביניהם."
אנחנו יושבים ונהנים מארוחת הערב ומקנחים בכוס תה ועוגה טריה.
"אני מקווה שעכשיו תפסיקי להתווכח איתי ותתני לי לפנק אותך," אומרת ליאונה.
"תתפלאי, אבל אני מסכימה," אני עונה לה.
חיוך גדול מתפרש על פניה. "יש! סוף סוך היא מקשיבה לי."
פול
אני יושב ברכבי במגרש החניה של המשרד בהמתנה לטלפון מקארינה.
ככל שאני חושב על זה אני יודע שיהיה בסדר. אני אערוך איתה הסכם. אני סומך על כריס שידייק במילים ויגן עליי.
אני רגוע יותר בגלל שאני יודע שסול תעזור לי למרות שידיה תהיינה מלאות עם התאומים. האישה הזאת קוסמת. אני רואה איך שהיא מנהלת את העסק שלנו יחד עם שלה.
אני ממתין לטלפון של קארינה. אני לא ידע מה גורם לה להתמהמה. בכל זאת היא מצליחה להפתיע אותי כשהיא מצלצלת.
"אני מוכנה," היא אומרת בקול שקט, "אני אחכה לך ליד מסעדת הדגים."
"אני כבר מגיע," אני אומר לה ומתניע את הרכב.
היא עומדת במבט מושפל ולא מעזה להישיר מבט אליי. אני מרגיש לא נוח. אני יוצא מהרכב ופותח בפניה את הדלת, לוקח מידה את המזוודה ומניח אותה במושב האחורי.
אני שמח שהחלפתי את הרכב הדו מושבי לג'יפ כמו של כריס. דווקא עכשיו זה נראה לי נכון שכך עשיתי.
"איך את מרגישה?" אני מנסה לפתח איתה שיחה.
"אני נשבעת לך פול שלא ניסיתי לרמות אותך. באמת האמנתי שלא אכנס להריון באותו לילה," היא אומרת ומבטה מופנה לחלון.
"אני מאמין לך," אני אומר לה, "זאת הייתה גם החלטה שלי. היינו בלהט היצרים ונסחפנו. אנחנו יחד בסיפור הזה. אני מבטיח לך שלא אתן לך להתמודד עם זה לבד.
יש רק דבר אחד שאני דורש ממך. דורש, כי זאת לא בקשה. אני דורש שתחדלי להשתמש בחומרים זרים, לא אלכוהול ולא סמים. כמובן שאני מצפה ממך שתתחייבי אלי ולא תהיי עם גברים אחרים."
"ואתה?" היא שואלת בשקט.
"אם את שואלת לגבי מאיה, העניין איתה נגמר. אני רק איתך כעת," אני אומר לה. המילים יוצאות ממני בטבעיות כאילו לא נפרדנו מעולם.
"אני מבטיחה להיות לך אישה טובה," היא אומרת לי.
"אני מאמין לך," אני עונה לה. את המילים האלה אני אומר בשבילה כדי לחזק אותה, למרות שאני לא בטוח שאני באמת בטוח מה יקרה בינינו.
"את רוצה לעצור בדרך לאכול? למרות שאני בטוח שליאונה הכינה לנו משהו לאכול," אני שואל אותה.
"ליאונה יודעת?" היא מתפלאת.
"אני מביא אותך לבית באחוזה. ברור שהיא יודעת," אני עונה לה. אני מביט בה היא יושבת כמו עלה נידף. הרגש שלי מתעורר כלפיה. אני מתחיל לעכל שהאישה הזאת עומדת להיות האימא של הילד שלי.
"סול שונאת אותי," היא קובעת.
"סול לא שונאת אותך. תפסיקי לערב אותה כל הזמן. היא לא חלק מהמשוואה בינינו. היא הבטיחה לעזור לך בכל מה שתדרש," אני עונה לה, "רק שתדעי, היא לא חושבת שטמנת לי מלכודת."
"אני חייבת לה כל כך הרבה. אני יודעת שאיכזבתי אותה," היא אומרת ועל פנייה כאב.
"סול בקשר איתך קרוב לעשור. היא האמינה שיצאת מההתמכרויות שלך. אני לא אשקר. היא דואגת גם להריון. כולנו ראינו איך הופעת כאן ביום של החתונה," אני מזכיר לה.
"גם אני מפחדת. אני אתקשר למגנוליה ואבקש מד"ר בריאן שיערוך לי בדיקות," היא עונה לי.
"זה מה שרציתי לשמוע," אני עונה לה.
"תבוא איתי?" היא שואלת בהיסוס.
"מתי שתזדקקי לי אהיה שם. מבטיח לך," אני עונה.
"אז אתה לא שונא אותי?" היא אומרת ומשיריה אליי מבט.
