כריס
כל המועקה שעוררה בי השיחה עם האחים מתפוגגת כשאני עולה עם פול להתלבש לקראת טקס החתונה.
אני מחייך כשאני שומע התראה על הודעה נכנסת.
?עמק נאפה תתכונן!
הכלה של כריס ברוקלין בדרך
אני רוצה לענות אבל היא שולחת לי מייד עוד הודעה.
?תודה על זר הפרחים אהוב שלי
הוא מהמם.
ושוב אני מנסה אבל לפני שאני מספיק לענות נכנסת שוב הודעה
?מתגעגעת בטרוף
סופרת את הדקות
אני סופר עד שלוש. סוף סוף היא מאפשרת לי לענות לה.
?כלה יפה שלי
עמק נאפה כבר מוכן ומתרגש לקראתך
שמח שאהבת את הפרחים
מתגעגע בטרוף
סופר איתך
אני עומד בחדר השינה מוכן לקראתה. אני משחק עם הטבעת על אצבעי וניזכר שלא סיכמנו דבר לגביי הטקס.
אני יורד למטה ופאפא כבר פה. "אני קולט שבעצם לא דיברנו כלום על הטקס. הרי כבר ענדנו את הטבעות זו לזה," אני אומר לו.
"ולכן הנוסח יהיה שונה. אתה סומך עליי?" הוא שואל.
"ברור," אני עונה לו.
"אני רואה שהמקום כבר די מלא, אני מציע שתצא החוצה," הוא אומר לי. רק אז אני שם לב שההורים כבר לא פה ורק פול ואני בבית.
אני יוצא למרפסת ורואה את הלימוזינה הלבנה מתקרבת לשער. הלב שלי פועם בהתרגשות.
סול
"אני לא מאמינה," אני ממלמלת בקול, "אתן קולטות שיצאתי מפה לפני כמה שעות וכל זה לא היה. זה נראה כמו באגדות.
הלימוזינה נוסעת נסיעה איטית עד לנקודת המפגש של השביל המחבר בין DREAMLAND לאחוזת קרטייה שם עומד סבא ומחכה לי. הנהג פותח בפניי את הדלת וסבא מושיט את ידו כדי לעזור לי לצאת.
"את נראית כמו הנסיכה קסומה," הוא אומר לי בעיניים נוצצות ומגיש לי את זרועו שאשען אליה.
האחיניות של כריס ממהרות ללכת לפניי ולפזר על השביל פרחים.
אני מביטה קדימה ורואה את כריס עומד על המרפסת. הוא ממתין שנערות הפרחים שלי תסיימנה את תפקידן ויורד במדרגות בצעדים מהירים לקראתי. הוא מביט בי בחיוך. "את נראית מדהים," הוא אומר לי.
"אני שמחה שאתה חושב כך. החלפתי את השמלה, שיניתי את התסרוקת. כל כך התרגשתי ולא ידעתי מה להחליט. היית כל כך חסר לי. מי המציא את החוק הזה שחתן וכלה לא אמורים להיות יחד ביום הזה?"
"מה שחשוב הוא שאת כאן," הוא אומר. הוא מתעלם מכל כללי הטקס ומנשק אותי ארוכות.
"הייתי חייב. כל כך התגעגעתי אלייך. לעבור את היום הזה בלעדייך גם לי היה מאד קשה," הוא אומר.
"אני שמחה שהיית חייב," אני עונה, "הייתי זקוקה לחמצן הזה ממך."
הוא עוזב אותי וחוזר לעמוד על המרפסת, ממתין כעת בסבלנות עד שסבא מביא אותי עד אליו.
שקט משתרר מסביב כאשר השופט פאפאדופולוס נעמד מולנו.
יש לי הרגשה כאילו הרוח עומדת ומקשיבה, כאילו הציפורים הפסיקו לשיר, הכל עטוף בשקט קסום בהמתנה לשמוע את המילים.
אני עוצמת לרגע את עיניי ורואה לנגד עיניי את פניו המחייכות של אבי.
כריס מגשש אחרי ידי ואוחז בה.
התאספנו כאן היום בעמק נאפה, על האדמה שבה הקים פייר קרטייה את משפחתו, כאן נולד רפאל אביה של סול , וכאן נולדה גם סול, כיוון שכריס וסול מבקשים להמשיך את המסורת ולהקים כאן את ביתם.
פאפא מקריא לנו את הנוסח המקובל של הנדרים ואנחנו נשבעים שוב לעיניי כולם להיות שייכים זה לזו לנצח.
כפי שאתם יודעים, טקס הצהרת הנדרים נערך בניו יורק. אמנם כריס וסול חזרו עליו גם היום, אבל הם ביקשו לא לענוד שוב את הטבעות זה לזו כיוון שהבטיחו לא להוריד אותם אף פעם.
בתוקף הסמכות שניתנה לי כל ידי מדינת קליפורניה אני מכריז עליכם בעל ואישה.
"אני רוצה לאמר משהו," אני אומרת, "אמנם החלטנו לא לשאת נאומים, אבל המעמד הזה היום הוא לא פשוט עבורי. שני הוריי לא נמצאים פה איתי. אני רוצה להודות לסבי וסבתי, לדודים שלי ולמשפחותיהם, על שדאגו שהיום הזה יהיה מושלם עבורי ושלא ארגיש שאני לבד. האהבה שלכם יקרה לי מפז.
אני מרגישה בעלת מזל שזכיתי להתקבל למשפחה כל כך מיוחדת כמשפחת ברוקלין, ומעל הכל אין מאושרת ממני כריס על שבחרת בי לצעוד לצידך בשבילי חייך מעתה ועד לנצח ואחריו. אני מבטיחה לעשות הכל כדי להיות ראויה לך. אני מודה לכולכם שבאתם לחגוג איתנו את היום המיוחד הזה."
"אישה יפה שלי," מפתיע אותי כריס, "ביום ההוא שראיתי אותך על הגג בבארנץ' ידעתי שמצאתי את האישה שלי. כל כך הייתי בטוח בכך וכל כך נסער שאמרתי שאם הגורל הפגיש בינינו אין לי צורך לבקש ממך את מספר הטלפון שלך. ידעתי שהוא יביא אותך אליי, אותי אלייך.
אני שמתנסח כל כך טוב בבתי משפט מתקשה כל פעם שאני צריך לתאר את אהבתי אלייך. את יודעת שהאופן שאני מתנסח הכי טוב הוא כך," הוא אומר ונושק לי נשיקה ארוכה לקול תשואות הקהל.
הטקס מסתיים ואנחנו נכנסים הביתה עם הקרובים לנו ביותר.
כריס ואני עולים לחדר השינה. הוא עוזר לי להסיר את ההינומה, ואני מפזרת את שערי, נותנת לו לגלוש על גבי.
בזמן שאני מסדרת את שערי כריס ניגש לארונית הלילה ליד מיטתו ווחזר עם קופסה. הוא מוציא מתוכה צמיד. הוא מראה לי את המילים שחרוטות עליו. לאישתי היפה באהבה, ועונד אותו על ידי.
"אני יודעת שקניתי לך שעון בקרטייה פריז,, אבל חשבתי שכיוון שטבעת הנישואין שלך בזהב לבן מין הראוי שגם השעון שלך יהיה בצבע התואם.
אני ניגשת להוציא את השעון מחדר הארונות ומגישה לו אותו. אהבתנו היא מעל הזמן הוא קורא בקול את המילים שביקשתי שיחרטו עליו.
"אני לא זוכר את העולם לפני שנפגשנו, אני לא חושב שחייתי לפנייך," הוא אומר לי ואוסף אותי לחיבוק.
"את יודעת כמה אני זקוק למגע שלך. כמה בקלות בוערת תשוקתי אלייך. אני מרגיש כל כך מלא אהבה שרק להרגיש אותך נושמת כשראשך עליי ממלא את כולי. אני כל כך מאושר שאין לי יכולת לבטא זאת במילים. כל החלומות שלי נמצאים כאן, כשאת חבוקה בזרועותיי. זה שווה את כל המסע שעברנו," הוא אומר לי ואני משתדלת שלא לבכות.
"אני מאד רגישה היום. אני כל הזמן רוצה לבכות. אני באמת לא יודעת איך מכילים אושר כזה, ביחוד שהוא היה מלווה כל הזמן בפחדים שמשהו יימנע מזה להתקיים. עכשיו אני כבר לא מפחדת יותר. אני יודעת שהבית הזה יהיה בדיוק כפי שהבטחת לי.
אני יכולה כבר לשמוע את צחוק הילדים, הבנים שלנו, שמסתכלים עלינו מהעתיד ומחכים שנביא אותם לכאן."
"וזה יקרה, אני מבטיח לך, הרבה לפניי שאת חושבת שזה יקרה," אומר לי כריס.
אנחנו יוצאים למרפסת כדי לצפות ברגעים האחרונים של השקיעה. השמים הכחולים צבועים בצבעים מרהיבים באדום וצהוב על כל גווניהם.
"את קולטת שזאת המציאות שלנו מהיום?" הוא לוחש לי ונושק לצווארי.
כשאנחנו יורדים מחדר השינה הבית שוב ריק ורק פול ומאיה יושבים בסלון ומדברים. אין לי צורך לשאול. אני יודעת שסטאר לא הגיעה ומרגישה שהוקל לי. לעומת זאת פול ומאיה יושבים מאד קרוב אחד לשנייה והמבט על פניהם מקרין קירבה.
"זה מה שאני רוצה בשבילו," אני לוחשת לכריס.
ואז הם מבחינים בנו. הם לא מתרגשים, אלא קמים ממקומם, הוא מושיט לה יד והיא אוחזת בה.
"הגיע הזמן," אומר כריס ואנחנו יוצאים ברגל לאחוזת קרטייה.
"איזה ערב נעים היום," אומר פול.
"בהחלט יש לנו מזל עם מזג האוויר. אני חושב כמה להוט הייתי לערוך את הטקס בסוף השבוע הזה ואפילו לא טרחתי לבדוק מה יהיה מזג האוויר. אני חושב שמאז שסול נענתה להצעת הנישואים שלי אני מרחף כל הזמן מאושר," אומר כריס.
"ועם זאת הטקס בניו יורק היה מאורגן להפליא," אני אומרת לו.
אנחנו מתקבלים במחיאות כפיים כשאנחנו מגיעים למקום. אני גומעת בעיניי את המראות. איך תוך שעות הפך מקום הארוע לגן קסום. הייתי בלא מעט ארועים באחוזת קרטייה אבל אף אחד לא משתווה לאוהלים שהוקמו פה עבורינו.
אנחנו מוקפים באנשים שבאים לברך אותנו, המוסיקה מתנגנת ברקע ואנשים קמים לרקוד ללא הפסקה, למרות שהארוחה מוגשת לשולחנות.
אני מובילה את כריס למשפחה שלו. "הייתן נערות הפרחים הכי מקסימות שראיתי בחיי," אני אומרת לאחיניות של כריס.
"את הכלה הכי יפה שראינו," הן עונות לי.
"השרשרת היא מתנה בשבילנו?" שואלת הקטנה בביישנות.
"ברור, זו מתנה ממני כאות לתודה על מה שהייתן עבורי היום," אני עונה להן בחיוך. אני לא אומרת להן שאמרתי לאמהות שלהן שזאת מתנה והן לא טרחו לספר להן על כך.
שפת הגוף של כריס מראה לי שהוא מתאפק לא לאמר כלום. אני מושכת אותו משם. "אל תשים לב," אני לוחשת לו, "שום דבר לא יכול לפגוע באהבה שלנו."
הוא ממלא שתי כוסות עם יין וחוזר למשפחתו. "אני מודה לכולכם שהגעתם לכאן. זה לא מובן לנו מאליו, ביחוד שהייתם בטקס בניו יורק."
"אני גאה בך," אני לוחשת לו כאשר אנחנו הולכים לדבר עם אורחים אחרים.
"עברתי בוקר לא פשוט עם האחים שלי. נתתי להם אפשרות לא להגיע היום," הוא משתף אותי
"למה לא התקשרת אליי? מותר היה לנו לדבר, רק לא להתראות," אני אומרת. כואב לי על הכאב שנאלץ לעבור בלעדיי.
"בואי נרקוד," הוא אומר ומראה לי שהעניין הזה מאחוריו.
אנחנו מצטרפים למעגל הרוקדים ואני כל כך מאושרת. כריס מיטיב להוביל אותי בריקודים השקטים, מנצל כל רגע לנשק אותי, ומשתולל כאשר המוסיקה הופכת סוערת. אני מביטה עליו ופניו קורנות.
פתאום הוא מפסיק לרקוד ומפנה את תשומת ליבי לאחד השומרים שמסמן לי לבוא.
אני ממהרת לגשת אליו ומביטה על המבט החמור על פניו.
"קארינה חברה שלך מבקשת להכנס לתחום הארוע. אמנם היא מופיעה ברשימת המוזמנים, אבל אם יורשה לי לאמר, היא מסוממת לגמרי," הוא אומר לי בקשט.
"טוב עשית שלא נתת לה להיכנס. אני אלך לדבר איתה," אני עונה והולכת אחריו.
"נתתי הוראה לסגור את שערי אחוזת ברוקלין. הכניסה כעת היא רק דרך שערי היקב," הוא אומר לי.
"טוב עשית," אני אומרת ומאיצה צעדי לעבר המקום בו עומדת קארינה.
"איזה יפה את! את מהממת ילדה יפה!" היא קוראת בהתפעלות.
אם היה לי ספק שהיא מסוממת אני רואה שמי שהביא אותה הוא ויקטור, הדילר שלה. אני מביטה בו בעוינות.
"את לא נכנסת לפה," אני אומרת לה.
"פול מחכה לי," היא עונה לי בהתרסה, "את יודעת שאנחנו יחד."
"אם החתונה שלי הייתה חשובה לך היית מראה את הפרצוף היפה שלך בבוקר כאשר הייתי זקוקה לתמיכה לפני הרגע הגדול.
את מחוקה סטאר, אני כל כך מאוכזבת ממך. אני אחסוך מפול לראות אותך כך," אני אומרת לה.
"את לא תתערבי ביחסים שלי איתו. אני לא אתן לך להרעיל אותו נגדי."
"פול אדם מבוגר. הוא עושה את ההחלטות שלו לבד ואין להן קשר למה שאני חושבת. את צריכה להבין שלמעשים שלך יש השלכות.
זוהי מסיבת החתונה שלי ואני מתכוונת לחגוג היום. אני אדבר איתך יום אחר. עכשיו אני מבקשת ממך ויקטור שתעזבו את המקום. קח אותה לבית שלה ותן לה להתאושש."
"אני רוצה…" היא מתחילה לאמר, אבל אני מפנה לה את הגב ועומדת ללכת כשאני רואה את כריס ופול עומדים מאחוריי.
"לכי מפה," אומר לה פול, "אין לי רצון לדבר איתך. בטח לו במצב שאת נמצאת בו. אל תפריעי לנו לחגוג."
"אבל אני זקוקה לך. אני אוהבת אותך," היא אומרת.
"שלום קארינה," הוא אומר ועוזב את המקום.
"לכי תתאפסי קודם סטאר. אין לך סיכוי איתו כפי שאת נראית כעת," אני אומרת, אוחזת בידו המושטת של כריס ועוזבת את המקום.
אני נכנסת לבית האחוזה ומתחילה לבכות. "אתה לא מבין כריס כמה השקעתי בה כדי שלא לראות אותה כך שוב לעולם. לו חשבתי שהיא תחזור לזה לא הייתי נותנת לפול להתקרב אליה."
"אל תתני לה להרוס לנו את השמחה," הוא אומר ומנגב לי את הדמעות. "חברה שגורמת לך לדמעות של כאב ביום חתונתך היא לא חברה. אני מרגיש את הכאב שלך ויודע שהיה קשה לך לבקש ממנה לעזוב."
"את חברה הכי טובה בעולם לכל אחת מאתנו. את עשית כל כך הרבה עבורה. היא אחראית למעשיה. היא ידעה שהיום מסיבת החתונה שלך ובכל זאת בחרה לעשות מה שעשתה," אומרת לי מאיה, "תני לי לתקן לך את האיפור ובואי תצאי לחגוג. הלילה עדיין צעיר."
"טסה תעזור לי. לכי לפול, הוא זקוק לך יותר ממני כעת."
היא מביטה על פול. "לא נראה לי שהוא מעוניין," היא עונה ופונה שוב אליי.
"אני לא חוזר אליה מאיה. אני מבטיח לך," אומר פול ומושיט ידו לעבר. היא מביטה בו מהססת ולבסוף נעתרת לו. הוא מושך אותה לחיבוק בשתיקה והיא מניחה את ראשה עליו ועוצמת את עינייה.
הוא לוחש משהו לאזנה. אני לא מקשיבה. אני מתמסרת לטסה שמתקנת את האיפור שלי בעוד כריס אוחז בידי ומפזר עליה נשיקות קטנות. כשהוא מתחיל לטפס עם הנשיקות לאורך זרועי אני פורצת בצחוק כי הן מדגדגות אותי.
כל המתח שהיה באוויר מתפוגג.
"את מוציאה מכריס את הילד שבו," אומרת טסה , "כייף לראות."
"את בסדר?" שואל סבא שבא לחפש אותי, "שמעתי שהייתה פה דרמה."
"הכל בסדר סבא," אני עונה בחיוך, "אני חייבת להודות שמזמן לא ראיתי את עמק נאפה חוגג כך."
"רק את יכולה להביא כמות כזאת של אנשים לכאן. תראי איך המקום מלא מפה לפה. ואת רצית מסיבה קטנה.
תראי את סבתא שלך כמה היא זורחת. אני מאושר שהצלחת לאחד את המשפחה. אני מרגיש את רפאל חי באמצעותך. זה משהו שכל כך התאים לו לעשות," הוא אומר ומרגש אותי שוב עד דמעות. רק שהפעם הן דמעות של אושר.
"מה עכשיו?" מזדעקת טסה.
"אלה דמעות של אושר," אני מרגיעה אותה מייד.
"אני מת מרעב," אומר לי כריס, "מהבוקר לא אכלתי כלום ואני מניח שגם את."
"אנחנו כבר באים," אומר כריס ורומז לכולם לצאת.
"תדעי לך אישה יפה שלי, שרק העובדה שאת לבושה כעת בשמלה הזאת מונעת ממני לעשות מה שבאמת הייתי רוצה כעת, אז לפחות …" הוא לא מסיים את דבריו ומנשק אותי ברעב כזה שגורם לי לשכוח את כל העולם ולראות רק אותו.
"אתה צריך להפסיק לדבר כך. אתה יודע מה המילים שלך עושות לי," אני נוזפת בו בצחוק.
"הלילה עוד צעיר," הוא צוחק ומוביל אותי לשולחן.
ליאונה ממהרת אלינו. "סוף סוף התיישבתם לאכול. מה להביא לכם?"
