סול
כבר שבוע שאנחנו עובדים שוב מאחוזת קרטייה.
את ארוחת הבוקר אנחנו אוכלים בבית שלנו, כאשר פול שמצטרף לכריס לריצת הבוקר מגיע איתו ומצטרף אלינו.
"כל בוקר ליאונה שואלת אותי אם אני בטוח שלא אשוב לאכול בבית האחוזה.
בכלל היא די משגעת אותי כשהיא באה כל יום לבדוק אם יש משהו לנקות בבית שלך," הוא אומר לי.
"מתי כבר תתרגל שזה הבית שלך כעת פול?" אני אומרת לו.
"וכי לא נעים לי," הוא ממשיך , "כשהיא מגלה שלא ישנתי בבית."
אני מבינה שהוא רוצה לדבר על סטאר.
"איך איתה?" אני שואלת.
"אין ספק שהיא מושכת אותי. והסקס איתה טוב, אבל העובדה שאני לא מזמין אותה לכאן עדיין אומרת משהו לא?" הוא שואל.
אני שמה לב לבחירת המילים שלו. עבורי הסקס עם כריס היה מדהים מהיום הראשון. אני יודעת מכריס שגם פול הוא אדם סוער לא פחות ומפריע לי שהוא אומר שרק טוב לו איתה ולא יותר. ואולי בעצם זה מה שהוא זקוק לו כעת.
"דיברנו על זה שאין חוקים במערכות יחסים, והכי נכון זה לנהוג כפי שמרגיש לך ולא לפי אבני דרך קבועות מראש. טוב לך איתה, תהנה . אנחנו רק שבוע בבית.
אל תשכח שאנחנו חלק ממך ואיתנו אתה רגיל להיות אתה עצמך. מה הפלא שאתה אוהב לבלות כל כך הרבה איתנו.
לא תמיד החומות נופלות מהר. לכל אחד מכם יש את העבר שלו."
"אמנם מערכת היחסים שלי איתך אף פעם לא הייתה רומנטית, ועדיין מעולם לא הרגשתי שאני צריך לשקול את המילים, לחשוש שתישפטי אותי. אני מרגיש לידך נוח להיות אני," הוא נאנח, "איתה אני מתאמץ."
"אז אל תאמץ. תשתחרר. אם היא לא אוהבת את מי שאתה באמת, אז לא. אני חושבת שאתה גבר מדהים ומי שתזכה בליבך תהיה מאוד מאושרת," אני עונה לו.
"את מתוקה אישה יפה," הוא אומר לי ומושיט יד לפרוע את שיערי בחיבה. "כל בוקר אני מודה על כך שנכנסת לחיים של כל אחד מאתנו."
כריס מגיע למטבח אחרי מקלחת. המגבת בידו והוא מנגב את שערו הרטוב. "עוד לא התקלחת אח קטן?"
"זה שעת הפסיכולוגית שלי עם סול, עוד לא למדת?" צוחק פול והולך להתקלח.
למרות שהוא גר כעת בבית שהיה שלי בבית האחוזה, יש לו גם יחידת דיור משלו אצלנו ותמיד יש בה בגדים נקיים עבורו.
"אגב עוד לא הודתי לך על הבוקסרים שקניתי לי בניו יורק. הבד שלהם מאד נעים," אומר כריס.
"אני דווקא אוהבת אותך בלי," אני מתגרה בו.
"לא היה לך מספיק הבוקר? את יודעת שאני תמיד מוכן לעוד," הוא אומר לי.
"הלוואי והייתי יכולה כל היום להיות איתך במיטה. אני חייבת לצאת בקרוב. דיברתי עם ד"ר בריאן, למרות שיש לי משום מה הרגשה שאני עומדת לקבל מחזור היום. זה מוזר, זה קצת לפני הזמן.
הוא אמר שיבדוק אותי. הוא לא חושב שאני צריכה טיפול מיוחד. מבחינתו הוא לא צופה בעיות להיכנס להיריון. הוא אמר שייתן לי את הכלים לבדוק את הביוץ."
"אני מבקש ממך סול שתוציאי לך מהראש שעומדות להיות לך בעיות. מה בכלל משנה מתי הביוץ? לא יתכן עם מספר הפעמים שאנחנו יחד שזה לא יקרה בזמן הנכון. את רואה שהכמויות שהגוף שלי מייצר עבורך יש בהן מספיק כדי לעמוד במשימה."
"כריס, זה לא מבחן לגבריות שלך. אני יודעת ש…" אני אומרת אבל הוא קוטעת.
"את יודעת שאני אוהב אותך," הוא חותם את המילים האלה בנשיקה סוערת.
אני מרגישה שאין לי אוויר. כאב חד מפלח את ביטני. "המחזור התחיל," אני אומרת לו, "תעזור לי לנשום."
אני שמחה שהפעם אני מתאוששת מייד.
"אני שמח שהוא הגיע היום," הוא אומר, "מה שאומר שבחתונה תהיה כבר אחריי."
אני הולכת להתארגן רגע לפני שתחתוניי יוכתמו, לוקחת את הנייד ומתקשרת לד"ר בריאן. "מה שחשבתי שיקרה קרה. אני במחזור," אני אומרת לו.
"דיברנו על זה סול שהמתח לפעמים משבש את המחזור. אין לזה כל משמעות, את לא צריכה להתרגש. הבשורה הטובה שבחתונה תהיה אחריו," אומר ד"ר בריאן.
"זה בדיוק מה שבעלי אמר," אני עונה לו ומסיימת את השיחה.
"הודעתי לד"ר בריאן. אני מקבלת את מה שאמרת. אנחנו צריכים להנות ולא לחשוב על תוצאות. כשזה יקרה זה יקרה."
"וזה יקרה בקרוב. אני מרגיש את זה," הוא אומר ולראשונה אני מרגישה שהמילים שלו לא מלחיצות אותי. אני יודעת שהוא יהיה איתי במסע הזה כמה זמן שיידרש.
"דבר אחד בטוח," הוא מוסיף מייד, "אני את הבטחתי לך שלא אתן לך ילד בלי טבעת על אצבעך קיימתי, ואת יודעת כמה אני רוצה ילד ממך."
פול יוצא מהמקלחת ומגבת בידו. אני מחייכת כשאני רואה כמה הוא דומה בתנועותיו לכריס. גם הוא יוצא כשפלג גופו העליון חשוף והוא מרוכז בייבוש השיער שלו.
אנחנו יושבים יחד לאכול והכל מסביב כל כך רגוע. כל כך מנוגד ליום שעוד מעט יתחיל ולא יהיה לנו בו רגע לנשום כפי שקורה מאז שחזרנו, כשאנחנו נעים בין עבודה לבין ההכנות לחתונה.
סבתא כל כך רוצה לרצות אותנו שהיא מתייעצת איתנו המון.
כל ערב אנחנו מסיימים בארוחת ערב מיוחדת שהיא בעצם טעימות של מה שהיא חושבת להכין לחתונה.
"איזה מזל שאנחנו עומדים לחגוג כל סוף השבוע," אומר כריס כשהוא מסיים לטעום עוד מאפה שהכינה סבתא, "כל מה שאת מכינה פשוט תאווה לחיך."
"אתה לא עוזר לי להחליט כריס," היא נוזפת בו ונאנחת, "מה אני אעשה על שלושתכם? כל מה שאני עושה אתה אוהבים."
"ועל זה את מתלוננת?" אני צוחקת, "אמרתי לך שאסור לך לתת לנו יותר מיד אפשרויות לבחור מביניהן."
"אני אומר לך מה אני רוצה," אומר כריס פתאום, "תרשמי סבתא. ביום שישי אני רוצה ארוחה חמה ליד שולחנות, בשבת בצהריים מזנון עם ארוחות בוקר ובערב מזנון כיאה למסיבה בבית קרטייה."
אני נדהמת לראות שלמרות שלא אמר לה בעצם כלום, הוא הצליח לגרום לסבתא להחליט מה לעשות. "ככה אני אוהבת. שאתה אומר מה שאתה רוצה," היא אומרת ושלושתינו מתאפקים לא לצחוק.
"אתה נפגש איתה הלילה?" שואל כריס כבדרך אגב את פול.
"היא רצתה שנצא לאכול יחד. הסברתי לה שאנחנו עסוקים בטעימות כל ערב. היא לא אהבה את זה. אז עכשיו היא משחקת איתי. היא לא מכירה אותי.
זה מעצבן אותי כי סול חברה שלה. לא סתם אחת מחברותיה, אלא אחת שהיא קיבלה ועדיין מקבלת ממנה כל כך הרבה.
היא שאלה אותך סול אם את צריכה עזרה?" הוא שואל אותי.
אני מתלבטת מה לענות לו. "היא עסוקה," אני עונה לו.
"ענית לי בדיוק מה שרציתי לשמוע. אגב היא מוזמנת לחתונה?" הוא שואל.
"ברור שכן," אני עונה ללא היסוס.
אני קמה מהשולחן ומתרחקת מהם. אני מתקשרת לג'ייסון בעל משרד החקירות.
"שלום ילדה יפה," הוא עונה לי בשמחה, "אני עדיין יכול לקרוא לך כך גברת ברוקלין?"
"אני חושבת שגם כשיהיו לי ילדים אני תמיד אשאר ילדה יפה בעמק נאפה," אני צוחקת.
"אני משער שאת צודקת," הוא עונה.
"השיחה הזאת נשארת בינינו," אני אומרת, "יש לי הרגשה שסטאר מזייפת. אני מבקש שתחקור."
"בשבילך הכל," הוא עונה לי.
השיחה מסתיימת אבל אני נשארת לעמוד עדיין דקות ארוכות בחוץ.
"עם מי דברת?" שואל כריס בטון רציני.
"לא עכשיו," אני עונה לו ומחפשת את פול בעיניי. רק אחריי שאני רואה שהוא עדיין יושב ליד השולחן ומדבר עם סבא וסבתא אני מעזה לדבר. "שמתי הלילה מעקב אחרי סטאר. אני מרגישה שהיא מזייפת. אני לא אתן לה לפגוע בפול, למרות שאני יודעת שהוא לא מאוהב בה."
שעתיים וחצי אחרי מתחילות להגיע התמונות.
"אני משאירה לך לטפל בזה," אני אומרת ומראה לו תמונות של סטאר מרוחה על גבר באחד הברים. אין לי ספק שהיא שתתה."
כריס לא מהסס לרגע. "בואי נלך לפול. הוא בדירה."
"יש לי משהו לספר לך. זה יפתור לך את ההתלבטות שלך לגבי קארינה," הוא אומר לפול מייד כשאנחנו מגיעים.
הוא מניח לפניו את הנייד שלי. פול מדפדף בשתי התמונות הראשונות. "זה מספיק לי."
הוא נכנס לנייד שלו וחוסם את קארינה בכל אחד מהמקומות דרכם יצרה איתו קשר.
"שלא תחשבי סול שלא ראיתי את המבט על פנייך כשאמרתי שהיא סקס טוב. כבר אז הבנתי שמגיע לי הרבה יותר, ובכל זאת חיפשתי את הפגם בי."
"מסתבר שיש סיבה לכך שהרגשת כך כל הזמן. אין לה מה לתת לך מסתבר," אני עונה לו, "אני מקווה שאתה לא כועסת שהתערבתי."
"כועס? להיפך. זה רק מראה כמה אני חשוב לך," הוא עונה לי.
"בוא אלינו ונשחק. ישנו המשחק החדש הזה של הפוקימון שדיברנו שנקנה אותו. נראה לי שזה היום המתאים ביותר לקנות אותו," אומר כריס.
אנחנו באים לבית שלנו ואני קוראת ללונדון שתבוא איתי לטיול בחוץ.
"הכל בסדר סול?" שואל אותי בשקט כריס.
"חשבתי לתת לכם קצת זמן לבד. אולי הוא ירצה לדבר איתך," אני עונה לו ויוצאת לטייל בין הכרמים.
קריר בחוץ ותוך זמן קצר ואני ממהרת לחזור הביתה. הנייד בכיסי מצלצל. זאת סטאר. אני מתעלמת ממנה.
רק כאשר אני שוב בבית , וזה כבר הניסיון החמישי של סטאר לתפוס אותי, אני עונה לה.
"היי מתוקה. רציתי לשאול אותך אם את יודעת איפה פול?" היא שואלת מייד בלי להתנצל על השעה המאוחרת.
"הוא לא עונה לך?" אני מעמידה פנים שאני לא יודעת, ופול מסמן לי שעניתי טוב.
אני פותחת את המיקרופון שהוא ישמע את השיחה.
"לא," היא נאנחת, "ואני רוצה שיבוא לאסוף אותי. אני מתגעגעת אליו."
"אז תנסי שוב," אני אומרת לה.
"כבר ניסיתי מיליון פעם," היא אומרת.
"אני לא יודעת מה לענות לך. כנראה שיש לו סיבה לא לענות," אני עונה לה.
"מה סיפרת לו עליי? היא תוקפת, "את סתם מקנאה שהוא רוצה אותי. את רוצה אותו לעצמך."
"אני לא מתכוונת אפילו לענות לך על השטויות שאת מדברת. אם את חושבת שאת יכולה לעשות כל העולה על רוחך ושכולם ירקדו לפי החליל שלך את טועה. את מכירה הרבה שהכילו אותך כמוני? וגם בי את בועטת כל הזמן."
"אני מחוקה אני צריכה שיבואו לאסוף אותי," היא מודה לסוף.
"אני בעמק נאפה כעת. תתקשרי לאחד מהידידים שלך," אני עונה. זו הפעם הראשונה שאני מסרבת להגיש לה עזרה.
אם עליי לבחור בין פול לבינה, אני יודעת במי עליי לבחור.
כריס
אני לא יודע איך עוברים הימים בלי שארגיש. בית האחוזה מלא עד אפס מקום. ההורים ופול מתאכסנים אצלנו ואילו האחים שהפתיעו והגיעו קיבלו את הדירה של פול. כמובן שיש להם מה לאמר על כך שהם כולם באותה דירה, אבל אני לא מקשיב להם.
"מה הם מתלוננים כל כך," אומרת אימא, "יש להם דירה מרווחת בת ארבע חדרים, עם שרותי אחזקה צמודים וארוחות. אפשר לחשוב שבבית מלון התנאים טובים יותר."
"אימא את לא מכירה את ליאונה. היא בעננים כעת. אנחנו אף פעם לא נותנים לה לפנק אותנו כך. זאת אישה עם נתינה ענקית.
ברגע שעברנו לפה היא התחילה לבוא לנקות גם אצלנו. סול כבר התייאשה ונותנת לה לעשות כרצונה," אני אומר.
"אד רק מחפש על מה להתלונן. עכשיו הוא כועס שוויתרת על מסיבת רווקים. הוא קיווה שיהיה לו ערב חופשי," אומר פול, "הזכרתי לו שאתה כבר נשוי ואין לך מה לחגוג את רווקותך."
"תראה איזה הבדל. החברות של סול בכלל לא העלו רעיון כזה, אלא קבעו לבוא אחרי ארוחת הבוקר לעזור לה להתארגן," אני עונה לו.
לילה יורד על עמק נאפה.
"תקשיבי לשקט," אני אומר לסול. "ממחר בצהריי היום תתחיל פה חגיגה מטורפת. אני מודה שלמרות שאנחנו נשואים ונדרנו אחד לשני את אהבתנו לנצח, אני עדיין מתרגש לקראת הטקס מחר."
"מרגש אותי כשאתה מראה לי את הרגשות שלך. אני מרגישה שאני לא לבד כי גם אני מתרגשת לקראת הטקס. החלום שלי היה להינשא על האדמה האהובה הזאת."
"אני שמח שהבנתי שיחידת הורים צריכה להיות מופרדת משאר הבית. את הלילה הזה אני מתכוון לחגוג רק איתך.
בימים האחרונים שהיה לך המחזור והיית מנוע מלהרגיש אותך מבפנים היו קשים עליי מנשוא. אני שמח שמהיום אני יכול שוב להיות איתך ואני מתכוון לנצל זאת עד טיפת זרעי האחרונה."
"אני אוהבת לראות אותך מסופק. ברגע הזה שאחרי הסערה הפנים שלך כל כך רגועות ואני יודעת שזה בזכותי וזה עושה אותי כל כך מאושרת," היא אומרת ומתחילה להתפשט.
"שמעתי תמיד סיפורים מחבריי על כך שהאישה משחקת איתם, שלא בא לה , שהיא מתחמקת. אני כל כך מודה שאת לא כמותן. את תמיד נענית לי כשאני זקוק לזה, ומי כמוך יודעת כמה אני אוהב לעשות איתך אהבה."
אני מאריך במסע האהבה על עורה, כאילו זאת הפעם הראשונה שאני נפגש עם הגבעות והעמקים שלה. לשוני חוקרת כל פינה, ואני מנשק אותה בתשוקה אבל נמנע מלהשאיר בה סימנים.
השעות חולפות ואנחנו מאריכים במעשה האהבה.
כבר ארבע בבוקר ואנחנו סוף סוף נרדמים, אבל השעון הביולוגי של שנינו מעיר אותנו בחמש וחצי.
"אני יוצא לריצה," אני לוחש לה. "תמתיני לי במיטה. כשאחזור נתקלח יחד. אני רוצה להכין אותך היטב ליום כלולותייך כלה יפה שלי."
אני עוצמת את עיניי בחיוך ומתעוררת כאשר אני שוב מנשק אותה.
אני אוסף אותה בזרועותיי ומוביל אותה לחדר האמבטיה. אני מחייך שאני רואה כמה היא מופתעת לראות שהג'קוזי כבר מלא ובתוכו צפים עלים כותרת אדומים של וורדים ונרות דולקים סביבו.
אני מוביל אותה קודם למקלחת, מנקה ממנה את מעשה האהבה שלנו הלילה, ושוטף ממני את זיעת ריצת הבוקר . רק אחר כך אני נכנס איתה לטבול בג'קוזי.
"הגיע הזמן," אני אומר ועוזר לה לצאת מהג'קוזי. אני מתכופף ומוציא את הפקק, נותן למים לצאת. סול עומדת ומביטה בעלי הכותרת האדומים שמסרבים לרדת לביוב ונשארים לקשט את ריצפת הג'קוזי.
"יש שינוי בתוכניות," אני מספר לה, "ביקשו ממני להרחיק אותך מכאן ולכן ארגנו לנו ארוחת בוקר בעיר שלאחריה כל אחד מאיתנו ילך להתכונן לטקס."
"מה אני צריכה לקחת איתי?" היא שואלת.
"החברות שלך ארגנו את הכל . רק תתלבשי יפה," אני אומר ולובש מכנס מחוייט, חולצה לבנה וז'קט.
סול בוחרת שמלה כסופה ונעליים בצבע תואם ויורדת איתו למטה ללימוזינה שמחכה לנו.
כאשר תחזור לכאן היא תהיה לבושה בשמלה כלה ואני אחכה לי כמו ביום ההוא בניו יורק. אני כבר רוצה שהרגע הזה יגיע. אני כבר מתגעגע אליה.
