–
סול
מנהטן
? יום שלישי
עשר וחצי בלילה
יש יתרון בכך שנוסעים מהחוף המערבי למזרחי. הגוף עדיין מרגיש את השעון בקליפורניה, כך שעבורינו זה עדיין שעות הערב המוקדמות.
"כמה טוב לראותך סול," אומר בהתרגשות השומר בלובי.
"תודה לך, אני שמחה להיות בבית," אני עונה לו.
"חזרתם?" הוא שואל את כריס.
"באנו לביקור בן שבוע," הוא עונה לו ומשמיט בכוונה את מטרת בואנו האמיתית, "הגעגועים למשפחה גוברים כשנמצאים כל כך רחוק."
"אני בהחלט יכול להבין. אני יודע כמה המשפחה שלכם קרובה," הוא אומר.
"נראה שהחברים שלכם מאד מתרגשים שהגעתם. הוא מוציא מאחורי הדלפק זר פרחים ושקיות עמוסות אוכל.
"אני מניח שהחברים של האישה היפה שלי אחראים לכל אלה," אומר כריס ויחד עם פול ניגשים לקחת את השקיות. את זר הפרחים הגדול הוא מגיש לי.
אני שולחת הודעה בווצאפ לצעירי ניו יורק:
סול ב: אנחנו בדירה. תודה על הכל.
טסה: מחכים לכם במועדון השחקים.
טסה: סרוב לא יתקבל בברכה.
"מה אתם אומרים?" אני שואלת את האחים ברוקלין.
"בעצם למה לא?" שואל כריס.
"מסכים איתך," אומר פול.
אני מסיימת לסדר את האוכל במקום בזמן שכריס מזמין מונית. "איכפת לך אם אשתה הלילה?" הוא שואל אותי.
"כריס אין לי בעיה עם זה שאתה שותה כל עוד זה במידה. אתה יודע מדוע אני לא אוהבת לשתות," אני אומרת ומעיפה מבט לעברו של פול כשאני קולטת מה אמרתי.
"אני חושב שהפחד הזה שסטאר תחזור לשם זה מה שמאותת לי להאיט את היחסים איתה," הוא אומר לי בגילוי לב.
"נקווה שזה לא יקרה," אני עונה לו.
אנחנו יורדים למטה. המונית כבר מחכה לנו. "יש משהו שלא שאלתי אותך כריס. אני מבין שאתה לא רוצה נאומים וכל השאר. מה לגבי מסיבת רווקים?" שואל פול.
"מה אתה חושב?" הוא עונה לו ואני סקרנית לשמוע לאן תתגלגל השיחה.
אני שמה לב שהשאלה הזאת משפיעה עליי יותר משחשבתי. מקנן בי כל הזמן פחד שמשהו יקרה והחתונה לא תתקיים בסופו של דבר. מין פחד שאין לי שליטה עליו. אני כל כך עסוקה במחשבות שאני שומעת את המשך השיחה.
"סול את איתנו?" שואל כריס ונוגע בזרועי, "לא הגבת לדבריי."
"אני מצטערת, המחשבות שלי נדדו למקום אחר," אני עונה לו, "מה אמרת?"
"נראית מוטרדת מהשאלה של פול. זה דבר מאד מקובל את יודעת שחתן חוגג את יומו האחרון כרווק," הוא מישיר מבט לתוך עיניי חודר עמוק ואני מחפש בעיניו מה הוא רוצה לאמר.
"עניתי לפול שאין לי צורך במסיבה. אני רוצה להיות איתך גם בלילה שלפני החתונה. אבל אם את רוצה לצאת עם חברות שלך, ובמקרה כזה אעביר לילה שקט בבית" הוא אומר.
"אני ממש לא זקוקה לפרידה מהרווקות. זה נראה לי די מטופש להיות במסיבה ולחשוב כל הזמן עלייך בעוד חשפן מענטז מולי. הייתי בכמה מסיבות כאלה וממש לא נהניתי," אני אומרת לו, "נכון שהכל יהיה בסדר?"
"סול את בטוחה שאת רוצה להתחתן איתי?" הוא שואל אותי פתאום ומשאיר אותי המומה.
"אתה לא רציני? אתה מנסה לאמר לי משהו?" אני שואלת ומרגישה זיעה קרה יורדת במורד גבי.
"לי אין ספק שאני רוצה להתחתן איתך. את אהבת חיי והנצח שלי," הוא עונה.
"אז תבטיח לי שלא יקרה שום דבר שיגרום לחתונה לא להתקיים," אני מבקשת, "תבטיח לי."
"אני מבטיח לך אישה יפה שלי שביום ראשון בצהריים תענדי על אצבעך את טבעת הנישואין שקניתי לך ועליה חרוטים שמותינו, ואני אענוד על אצבעי את שלי. אני לא יכול לחכות שזה כבר יקרה. אני מבטיח לך אישה אהובה שלי.
הגורל הפגיש בינינו כי נועדנו לעבור את כל מסע חיינו יחד. אני מתחייב למלא לך את הבית בצחוק של ילדים ולעשות אותך מאושרת."
?
כריס
אני מודה שהחסרתי פעימה, אפילו יותר, כשסול אמרה לי מה שאמרה. הייתי חייב לשלוט בעצמי. הרגשתי שאני מתפרק. פחדתי שאולי היא מהססת.
רק אחרי שיצאנו מהמונית קלטתי שהפחד שלה נובע מהעובדה שהוריה לא נישאו. רק ששם המצב היה אחרת. לא רק שלא דובר ביניהם על נישואים, רפאל אמר במפורש שלא ישא את אימה לאישה.
"תזכרי שאבא שלך שומר עלינו. הוא רוצה לראותך מאושרת ויודע שאני אחראי על אושרך."
אנחנו נכנסים למועדון ומייד מוקפים בחברים. אני מופתע לראות את כולם. "אל דאגה," אומר לי ברנדון אחיה של טסה, "איש לא יודע לשם מה התכנסו כאן באמצע השבוע."
"היה לנו מספיק עם מדורי הרכילות כאן בעיר," אני אומר לו.
"הופתענו לטובה לקבל את הבשורה," הוא אומר לי, "ועוד יותר שבחרתם להתחתן כאן."
"סבא שלי היה מאד חולה ולכן החלטנו להתחתן כאן ולא להמתין הרבה. אז אם חשבתם שסול בהריון אז עדיין לא, בעצם אולי מהבוקר.." הוא אומר ברצינות, "אני צוחק איתכם. היא לא."
"כל שלישי בחצות עולה לנגן להקה מאד מיוחדת. חשבנו שתתחבר אליה. הם מנגנים מוסיקה קלאסית רק במקצב עכשווי., וסיפרו שהם נכנסים לחדר חזרות להקליט את הסינגל הראשון שלהם.
יש להם נגן שמנגן גם על פסנתר, אבל העיקר על גיטרה," אומר ברנדון, "שמו מרשל גריפיט."
"נשמע מעניין. מבחינתו הלילה עוד צעיר, אל תשכח שאצלנו שלוש שעות פחות," אני אומר לו.
"כדי שלא יהיה לכם ספק. אני לא מתכוון לערוך מסיבה רווקים. אני רוצה לבלות את הלילה עם סול. אתם מוזמנים לבוא אלינו אבל אני מודיע לכם מראש נערות ליווי וחשפנים לא יורשו להיכנס לדירה. לעומת זאת משחקים יתקבלו בברכה," אני מבהיר להם.
"משחקי הבקבוק?" שואל ארן ועוטה מבט תמים על פניו.
"ואני חשבתי ששאלת אותי כבר את כל השאלות," אומרת סול בפנים רציניות.
"יש משהו שאת רוצה לספר לי ילדה יפה?" אני שואל.
"שיחקנו פעם. כמובן שאיני יכולה לחשוף לפני כולם מה הכינוי שלי, אבל .."
"ידעתי שזה היה זוג שמכיר אחד את השניה. המהירות שנעלמתם לצ'אט הפרטי דיברה בשם עצמה. אז זה הייתם אתם," אומר ריאן.
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר," אומרת סול, והמבט על פניה נראה משכנע.
היא מוציאה את הנייד שלה, גולשת לתיקיה סודית ונותנת לי לקרוא את השיחה.
אני לא מתאפק ומתגלגל מצחוק. "אני מניח שהייתי מזהה אותך," אני לוחש אזנה.
"שאלתי את ארן אם אתה נמצא במשחק לפני שנכנסתי אליו," היא לוחשת לי חזרה.
היא יוצאת מהתיקיה ונכנסת למשחק בכינוי הישן שלה. "תראה הצ'אט האישי שלי ריק," היא אומרת ומראה לריאן את החשבון שלה כקליפורניה גירל.
"ולמה כריס צחק?" הוא שואל.
אני מעיף מבט על הכרטיס האישי שלה ומאלתר תשובה. "נו באמת. ראית את תמונת הפרופיל שלה?"
"נניח שאני קונה את זה," הוא לא באמת מאמין לנו, "העיקר שאתה משועשע מהעניין. אזה מה סול את נמרה שגולשת על גלשן?"
שבועות לא נפגשתי עם החברים שלי ואני מרגיש מאד נינוח בחברתם.
"אתה נראה מאד רגוע," אומר לי דן סקיי, חברי האדריכל, "קליפורניה עשתה לך טוב. אני מביט עליך וחושב שאולי גם לי כדאי לנסות זאת."
"אתה? אתה אדם רגוע מטבעך," אני אומר לו.
"יש הבדל בין רוגע לאושר. האם אני מאושר? אני לא בטוח. הגעתי למקומות שרציתי אבל … עזוב," הוא אומר לי.
הוא בהחלט מפתיע אותי. הוא מסוג הגברים שאני לא יכול לדמיין אותו בזוגיות כמוני. כמובן שלא אומר לו את זה. ואולי גם אני הייתי כמוהו אם לא הייתי פוגש את סול.
בחצות הלילה עולה לבמה הלהקה. אני רואה שברנדון לא הגזים בשבחיו על הלהקה המיוחדת הזאת, ביחוד במילותיו על מרשל שפורט על מיתרי הלב כשהוא מביע את הרגש שלו על הגיטרה.
זה מדהים כמה המוסיקה הזאת חורף מתוך ארבע העונות של ויולאדי, שבמקורה סוערת כמו סערת חורף, הופכת להיות מלאת רגש תחת מיתרי הכינורות והגיטרה של חברי הלהקה.
אני מסתכל בהנאה על עיניה הנוצצות מהתרגשות של סול. אין ספק שהמוסיקה זורמת בעורקיה למרות שלא אפשרו לה מעולם ללמוד לנגן כפי שרצתה.
? יום רביעי בבוקר
"נאכל בחוץ?" אני שואל את סול. אני ממש רעב אחרי 'פעילות הבוקר שלנו' שהתארכה הבוקר במיוחד כיוון שחזרנו מאוחר ונרדמנו מייד.
היא מעיפה בי מבט זריז. "את לא יודעת שסקס פותח את התיאבון?" אני לוחש לה. לרגע אני לא שוכח את פול שנשאר לישון פה.
"אתה לא מבין מה החברים שלנו הכינו לנו. יש פה קופסאות שמסומנות לפי ימים. מסתבר שזאת שייכת לארוחת בוקר יום רביעי.
"חשבתי שאת צוחקת עליי," אני אומר ומציץ לתוך הקופסה.
"אפילו הוראות יש עליה. נא לחמם שתיים וחצי דקות במיקרו.
"מה על סדר היום?" אני שואל אותה בזמן שאני נוגס בבייגל החם שיצא מהטוסטר בעודי ממתין לארוחת הבוקר המפנקת שמתחממת במיקרו.
"טסה באה לקחת אותנו למיו מילאן ואז כל אחד מאיתנו בתורו מודד את הבגדים שלו," היא אומרת ומוציאה את ארוחת הבוקר מהמיקרו.
"מריח נפלא," אומר פול שיורד חצי מנומנם מהקומה העליונה לעבר המטבח. הוא לובש רק תחתונים, אבל את סול זה לא מטריד.
"את ראשונה," אני אומר לה, "קבעתי עם ליאה שלפי מה שתבחרי אני אחליט איזה חליפה לקנות."
"מה זאת אומרת מה אני אבחר. זה לא ברור לך? החלום שלי להתחתן עם שמלה של נסיכה, מנופחת כזאת והרבה מלמלות," היא עונה בפנים רציניות ולוגמת מהקפה שהכינה. "מממ.. מודה שחששתי מהטעם הזה של הקפה, אבל יצא דווקא טעים.. אכין גם לכם."
"אני מעדיף לטעום קודם משלך," אני אומר. האריזה לא מוכרת לי ואני לא מאלה שאוהבים הרפתקאות עם הקפה שלהם.
"באמת טעים," אני אומר וממשיך ללגום מהכוס שלה. "היא מסתכלת עליי. "את לא יודעת שממך זה יותר טעים?"
"ליאה אמרה ששלחו עבורי כמה שמלות ממילאנו. אין לי מושג איך הן נראות, אבל אני סומכת עליה שאמצא מביניהן אחת שאוהב."
אנחנו מסיימים לאכול ובדיוק כשסול מסיימת לרחוץ את הכלי האחרון מצלצלת אליה טרה ומבקשת שנרד.
לשימחתי פול הספיק כבר להתלבש ואנחנו יורדים למטה להתחיל את היום.
מאותו רגע מתחיל מרוץ מטורף של מדידות ותיקונים. "אמרתי להם לשלוח אקסטרא סמול אני לא מבינה למה שלחו לך סמול?" אני שומע את ליאה מדברת בטלפון בזמן שהיא מציעה לי מה ללבוש.
היא מדברת עם המוכרות ברמזים שלא אבין, ואני חושב כמה מטופש העקרון הזה שאסור לי לראות את כלתי לבושה בשמלת כלולותיה.
ואז מגיע משלוח הנעליים עבור סול ישר משדה התעופה. "אגב גם נעליים אסור לי לראות?" אני שואל את ליאה.
"כריס!" היא נוזפת בי, "אולי תעלה למשרד לחתום על רישיון הנישואים שלכם?"
"את שוכחת שעדיין לא בחרתי חליפה ואת ממש לא עוזרת לי," אני מתלונן.
"להסביר לך לגבי השמלה שלה זה קצת מסובך. כלומר, היא כן בחרה את האחת שתלבש לטקס, רק שהיא מורכבת מכמה שכבות, היא," ליאה מתקשה לתאר לי אותה, "היא תהיה כלה מהממת," היא מסכמת לבסוף את הנושא.
"את ממש עוזרת," אני רוטן, "ברור שכל מה שהיא תלבש יראה עליה מדהים."
"היא לא בחרה בשמלה של נסיכה אלא שמלה הרבה יותר צנועה וקלאסית, אבל אתה בהחלט יכול לבוא עם חליפה שלושה חלקים אם תבחר, וגם אם תלך רק עם ז'קט תראה.."
"מהמם," אני צוחק.
"כמה שאתם דומים. ממש זיווג משמים," היא נאנחת.
? יום חמישי בבוקר
"אני מבינה אותך מתוקה," אומרת סול, "אני בטוחה שאת יודעת הרבה יותר טוב ממני. אבל תביני אותי. אם הגבר שלי יראה אותי עם טון איפור על הפנים, הוא לא ירצה להתחתן איתי, וגם אם כן, תגרם לו טראומה לכל החיים."
אני מתאפק שלא לצחוק.
"בתיאבון," היא אומרת לי, "ומניחה לפני צלחת עמוסה פנקייקים."
"לפי הכמות שהכינו לנו, הם בטח ידעו שהבקרים שלנו מאד סוערים," אני לוחש לה.
"מה שאני מבקשת," היא ממשיכה לדברת עם 'גברת יופי' "זה חפיפה ושתאספי לי את שיער כל שיחשוף את הכתפיים, ואיפור אני רוצה שיהיה דק ועדין."
"כריס," היא גוערת בי כשהיא מסיימת את השיחה. "אתה לא יכול לדבר איתי ככה כשאני בשיחה כזאת 'רצינית'. אני חושבת שגרמתי לה לטראומה. היא בטח לא ראתה כלה כמוני.
רק שתדע שאני לא מדברת עם אף אחת מחברותיי על מה שקורה בינינו כשהתשוקות שלנו סוערות בשעות לפני עלות השחר. מעולם לא סיפרתי לאף אחת כמה אני אוהבת שאתה מסתכל עליי במבט בוער ואומר לי בקול חרוך כמה אתה רוצה לזיין אותי. את מה ששלנו אני לא רוצה לחלוק עם איש."
? יום שישי
הוא יום רגוע. 'השקט בין הסערות' קוראת לו סול. אנחנו קמים מאוחר.
על סדר היום יש רק מדידה אחרונה שלה במיו מילאן בזמן שאני נפגש עם דן סקיי לקפה. "אני רוצה לשמוע את דעתך בקשר לעסק מסויים," הוא אמר לי בטלפון.
סול מודיעה לי שהיא רוצה לעבור אצל דורי כדי לקנות שרשראות זהב לאחיניות שלי שביקשו להיות נערות הפרחים שלה. "אני רוצה להביע את תודתי על התפקיד שהם ימלאו עבורי."
בסך הכל זה יום רגוע.
סול לעומת זאת נראית קצת חסרת שקט.
אני מחליט לכתוב לה כמה מילים
? ? ?
אהובה שלי,
עוד ארבעים ושמונה שעות נעמוד זה מול זה
ונאמר את נדרינו זה לזו בנוכחות היקרים לנו מכל.
אני מתחייב בפנייך שאהיה שלך לנצח,
אהיה נאמן לך בגוף ובנפש,
ואשמור עלייך ועלינו מכל רע.
הגורל לא סתם הפגיש בינינו.
אנחנו התיקון אחד של השנייה.
אני מבטיח לך שהכל יהיה בסדר.
אני מבקש שתדעי שכנפיי הנשר שלי
כפי שאת אוהבת לאמר,
שומרות עלייך כל הזמן,
גם כשאיני לצידך.
אוהב אותך לנצח ואחריו
אישה יפה שלי,
בקרוב מאד בעלך,
כריס.
? ? ?
אני שולח את המילים לסול כהודעת טקסט.
אני ממתין כמה דקות אבל היא לא עונה. חשש מתגנב לליבי, אבל הוא מופרך ברגע שאני רואה אותה ממהרת לקראתי.
"אתה כל כך מרגיש אותי," היא אומרת ומנשקת אותי נשיקה מרפרפת סמוך כל כך לשפתיי שאני צריך לשלוט בעצמי לא להיסחף איתה לנשיקה לוהטת באמצע בית הקפה.
אחר הצהריים אנחנו הולכים לבקר את סבא וסבתא ברוקלין שמבקשים לבלות איתנו לבד, ומשם אנחנו הולכים לארוחת ערב אצל ההורים.
? סוף סוף הגיע יום ראשון!
שש בבוקר
עוד כמה שעות נהיה אחרי הטקס וכל הפחדים של סול יעלמו. אני אדאג ששום דבר רע לא יקרה.
אני מביט על האישה היפה שלי. היא נראית כל כך שלווה בשנתה. אני ניזכר בימים ההם שהייתה רדופה על ידי אימה בסיוטי הלילה. אני מאושר כל פעם מחדש לראות כמה רגועה היא. על פניה מסתמן חיוך קטן.
'מעניין על מה את חולמת?' אני ממלמל.
"עליך," היא עונה לי בעיניים עצמות, "עלייך ועל כך שהיום אני הופכת להיות אשתו של כריס ברוקלין. אני לא מסוגלת להכיל את האושר הזה ויודעת שאם אפקח את עיניי יזלגו דמעות של אושר וירטיבו אותך."
"אם את כבר ערה…" אני לוחש לה.
"אני כבר חוזרת," היא אומרת וקמה לשרותים. היא מסמנת לי בידה להצטרף אליה. היא מורחת משחת שיניים על המברשות של שנינו ומגישה לי את שלי בזמן שהיא הולכת להתרוקן.
אני צוחק כשאני שומע את זרם השתן שיוצא ממנה. "איך יוצא כל כך הרבה מגוף כזה קטן כמו שלך?"
"הגודל לא קובע. אני מקווה שבקרוב אראה לך כמה הגוף הקטן הזה מסוגל להכיל," היא אומרת ומלטפת את בטנה.
"אמרתי לך שמרגע שהטבעת תהיה על ידך אני לא אשמור יותר, מה שאומר שזה יכול להיות מאד בקרוב," אני אומר לה.
היא קמה וניגשת לכיור בזמן שאני הולך להתרוקן. "מי שמדבר על זרם. אתה יכול למלא את ההדסון עם הכמות שהשלפוחית שלך מייצרת."
אני ממהר להוריד את המים, לשטוף ידיים ונושא אותה למיטה.
"אני צריך היום שתרוקני אותי עד הטיפת הזרע האחרונה. אני אשתגע מגעגועים אלייך," אני אומר לה.
"אבל קודם תכתוב לי מכתבי אהבה," היא מבקשה ומסובבת אליי את צווארה.
"מממ.." היא ממלמלת, "אתה יודע שאני מתחתנת איתך רק בגלל שאתה נשקן מעולה."
"רק?" אני שואל.
"וגם …" היא מפסיקה לדבר כי השפעת מגע שפתיי על גופה מגביר את הנשימות שלה. היא מושכת אותי אליה אבל אני לא נחפז, ועורך מסע איטי מצווארה לכיוון הפיטמות שלה שזקורות ומחכות כבר למגע לשוני עליהן.
"אני רוצה…" היא אומרת מתנשפת.
"רצונך יחכה, יש מי שרוצה אותי לא פחות," אני אומר ומתענג על כל מציצה ונשיכה.
הייתי יכול להאריך את משחק האהבה איתה שעות אבל גם הגוף שלי דורש את שלו והזיקפה שלי מתחילה לאותת לי שהגיע גם הזמן שלי.
החיוך על פניה של האישה היפה שלי כשהיא מרגישה אותי חודר לתוכה גורם לי לחייך בעצמי ולנשוך את שפתיי. נעים לי לדעת כמה היא חושקת בי, וזה מבעיר בי אש גדולה עוד יותר שגורם לי לקחת את שנינו למסע מטורף.
כל תנועה שלה מתחתיי, כל כיווץ שלה בו היא כולאת אותי בתוכה גורם לי לרצות עוד מהעונג הזה.
"אני לא רוצה שזה ייגמר לעולם," היא אומרת ועינייה מתמלאות בדמעות.
"זה הנצח שלנו," אני לוחש לה ולא שולט בהתנשמות הכבדה שלי. אני על הקצה.
ואז היא מתפרקת, משחררת אנחה ארוכה ואני מרגיש את גליה גועשים מתחתיי.
"אתה כל כך טוב אליי," היא אומרת ומנסה להרגיע את נשימותיה.
עם המילים האלה אני מגיע לשיא וגומר. לוקח לי זמן לחזור לנשום רגיל. אני לא יודע מה היה מיוחד בבוקר הזה שאני כך. אולי כי אני יודע שלא אראה אותה דווקא בשעות שאני כל כך זקוק להיות איתה ולחלוק את ההתרגשות לי איתה.
פול לא ישן כאן הלילה. "זה הלילה שלכם," הוא אמר לפני שעזב.
על ארוחת הבוקר איתנו הוא לא מוותר ומגיע כשידיו עמוסות במאפים שריחם ממלא את הבית. כאשר אנחנו יורדים אחרי המקלחת שאחרי, ריח הקפה נישא באוויר ומתווסף לריחות המתוקים.
"אתם קולטים שזה קורה עוד כמה שעות?" הוא אומר בהתרגשות ומחבק את שנינו.
'זה לא קורה עד שזה קורה,' ממלמלת סול.
"תסתכלי עליי ילדה יפה שלי. אני פה ולעולם לא אעזוב אותך. מה שיקרה היום הוא שאת תהפכי להיות אישתי, אני אהיה בעלך, וכך זה יהיה לנצח."
כאשר טסה מגיע עם ליב אני רומז לה שתבוא איתי. "סול לא רגועה, היא מלאת חרדה שמשהו לא טוב יקרה. תסיחי את דעתה היום. אני רוצה שהיא תהיה מאושרת ולא תתן לפחדים לשלוט בה."
"אני מבטיחה לך," היא אומרת, "זה מרגש אותי לראות כמה אתה דואג לה."
?
סול
"חשבתי על זה סול, בואי נבטל את הפגישה בסלון היופי. עם כל השאלות ששאלה וההרצאה שהרצתה לנו לא נראה לי שהיא מבינה אותך. בואי נעשה בוקר בנות. נתכונן לבד כמו תמיד.
אני מזמינה לנו מקומות אצל לין , או יותר מזה, נזמין אותה לכאן, כסף קונה הכל את יודעת."
אני מביטה על כריס. ברור לי שהוא קשור למה שקורה פה. אני ניגשת אליו ומניחה את ראשי על חזהו. הוא מייד עוטף אותי בזרועותיו המגוננות ומצמיד אותי חזק לגופו החם.
"אני כל כך מוצפת רגשות שלפעמים אני מפחדת שאתעורר ואגלה שזה חלום. תודה שאתה מחזיר אותי למציאות ודואג לי. אני כל כך אוהבת אותך. נכון שאתה מרגיש זאת?"
"אני מבין מאיפה זה נובע ילדה יפה שלי ולכן אני כזה רגיש למצב הרוח שלך. את תראי שזה יהיה יום קסום," הוא אומר לי.
"אני יודעת," אני עונה לו, "והגיע הזמן שנפרד כי יש לנו עוד הרבה מה לעשות ואין עוד הרבה זמן."
כמה צדקה טסה כשהזמינה את לין שהתרגשה לשמוע על נישואיי והגיעה עמוסה בדברים. את הרגעים הקסומים האלה מתעדת ליב ומידי פעם אני שולחת תמונות לכריס כאלה שמראות רק חלקים קטנים מהיום שלי.
אני שומעת התראה על הודעה שנכנסת.
כריס ברוקלין: בואי כבר. אני מת להתחתן איתך.
הלב שלי עולה על גדותיו מרוב אהבה אליו.
סול ב: מתלבשת ובאה אהוב שלי.
? השעה רבע לשתיים עשרה
את הדקות שאחרי אני לא זוכרת. אני מרחפת מאושר כאשר אנחנו יורדים במעלית לחניון לנסוע ברכב של טסה. בגלל שאנחנו רוצים לשמור על סודיות ויתרתי על הנסיעה בלימוזינה הלבנה והיא תאסוף אותנו מבית העירייה אחרי הטקס.
הדרך לבית העירייה עוברת כמתוך חלום. רק כשאני רואה את המבנה היפיפה של בית העירייה אני קולטת שזה באמת עומד לקרות.
אני מתאפקת לא לבכות כשאני רואה את כריס עומד בתחתית המדרגות מוקף בבני משפחתו. העמידה שלו זקופה והלב שלי יוצא אליו.
הוא ממתין שהרכב יעצור עצירה מלאה, ורק אז ניגש לרכב, ופותח את הדלת עבורי. "אני לא נושם," הוא אומר לי, "את מעתיקה את נשמתי. השמלה שלך מדהימה. סינדרלה…ידעתי שלא תקני שמלה מפוארת כזאת," הוא צוחק צחוק משוחרר, משחרר איתו את המתח שהיה שרוי בו.
"בוא אישה יפה שלי. הגיעה הזמן להפוך אותך לגברת ברוקלין," הוא מושיט את ידו ועוזר לי לצאת מהרכב.
"עכשיו תורי," אומר לו סבא, "אני מבטיח להביא אותה אליך במהרה."
כריס עולה בריצה את המדרגות עם פול. אד וויל מתקשים להשיג את הקצב שלו. אני מחכה שכל הגברים יעלו ורק אז עולה במדרגות שעונה על זרועו של סבא, מלווה בסבתא והחברות היקרות שלי כדי לחתום את גורלי עם הגבר שאני כל כך אוהבת.
ליאה מנהלת את הטקס אבל כריס ואני שקועים בעולמנו הפרטי. עיניו בעיניי ושלי בשלו. "אני מבטיח מכל ליבי שאוהב אותך כל כך," הוא אומר בקול רם וצלול כאשר הוא עונה על הקראת הנדרים. "אני מבטיחה אהוב שלי להיות הנצח שלך," אני משיבה.
ליאה מכריזה עלינו כבעל ואישה. "שמעת סול? הבטחתי לך שזה יקרה," אומר כריס ומנשק אותי בתשוקה כאילו לא נפגשנו ימים רבים.
"הגיע הזמן לצאת לאור," הוא אומר לי.
"הורד של ניו יורק מחכה לכם ואין לה מושג למה הוזמנה לכאן," אומר פול בהנאה, "היא שאלה אם אני בטוח שקורה פה משהו מיוחד כי היא היחידה שהגיעה. אמרתי לה שמישהו רצה להעניק לה בלעדיות."
כריס משלב את אצבעותיו בידי ומוליך אותי לעבר דלת הכניסה. "את מוכנה ילדה? עוד רגע כל ניו יורק תדע למי הלב שלי שייך."
"את זה אני חייבת לצלם," אומרת ליב שעומדת מאחוריי ומתעדת את פניה הנדהמות של הריכלאית של העיר, זו שפרסמה על דבר הבגידה שלא הייתה, כשהיא קולטת שכריס ואני נשואים.
'אני לא מאמינה,' היא ממלמלת לעצמה ושוכחת לתת הוראה לצלם אותנו.
"יש לך חמש דקות לצלם ולשאול שאלות. אנחנו בדרך לקבלת הפנים ולא רוצים לעכב את האורחים שלנו," אומר לה כריס.
laceandfavour.comנעלי כלה סול
? ? ?
בפרק מתארחים השבוע גיבוריי סיפורים שיתפרסמו במהלך שנת 2022.
מרשל גריפיט 'חדר חזרות'
דן סקיי 'מעצבת את חייה'.
