בר אבידן -מאמינה באהבה

בתה של משרתת 35 – חבוקה בזרועותיו

בתה של משרתת מקשר

לילי

אני נושמת עמוק. ג'קסון לוחץ את ידי. "אני מבקשת שתיתן לי לדבר," אני אומרת לו.

"ג'קסון לקח אותי להוריו כדי להציג אותי בפניהם כארוסתו. אימו חשבה שזה רעיון מטופש שכן הוא יכול להשתעשע איתי עד שימאס לו. היא לעגה לו שהאמין לי שאני בתך," אני משתתקת לרגע.

"יש לנו את תעודת הלידה שלך. אני דרשתי ששמי יופיע עליה," ממהר אבא לאמר.

"אין לי כוונה להראות זאת להם. אם אין להם אמון באהבה שלנו אין זה משנה," אני עונה, "אביו אמר שהוא דורש לדבר איתך. בכוונתו לפעול לביטול האירוסים שלנו."

"אני מקווה שאת לא חושבת שאתן לזה יד," אומר אבא מופתע, "עכשיו אני מבין מדוע הגעת בשעה כל כך מאוחרת."

"לא אבא, הגענו כי ג'קסון הודיע לו שהוא מוותר על תפקיד אדון האחוזה, אבל עליי לא יוותר," אני אומרת ונושפת את כל המתח שהצטבר בי.

"אתה מבין את ההשלכות של המעשה שלך?" שואל אבא את ג'קסון בטון רציני.

"בהחלט," הוא עונה לו בחיוך, "זה אומר שאין שום דבר שימנע ממני לשאת את לילי לאישה. אתה מבין אדוני, התואר המכובד הזה והעושר הנילווה אליו, לא שווה אם לא אוכל לחלוק אותו עם לילי."

"אם כך אני מבקש ממך לשקול את ההצעה שלי, לקחת עליך את ניהול אחוזת איירבון," אומר אבא.

"אדוני אני ממש מודה לך, אבל לא לשם כך באנו. אני מבטיח לך לפרנס את בתך בכבוד," אומר מייד ג'קסון, "רציתי לבקש את אישורך לשאת את לילי לאישה מייד אחרי טקס נישואיכם. אני , כלומר שנינו, לא רוצים לחכות יותר."

"שמלת הכלולות נשארה באחוזת הריסון," אומרת אימא מהורהרת.

"לא אימא, ג'קסון זכר לאמר לי לקחת אותה, וגם את השמלות שתפרת לי," אני אומרת ומודה בליבי לג'קסון שלא שכח את השמלה באחוזה.

"אם כך זה מה שנעשה. אני אדבר מחר עם הכומר ואסגור איתו את העניין," אומר אבא, "ועדיין הייתי רוצה שתעברו להתגורר באחוזה. יש לה ארבעה אגפים. שניים מהם פנויים. את יודעת לילי שאת היורשת היחידה שלי.

ואיתך ג'קסון כבר דיברתי שאני רוצה שנעשה עסקים יחד, כך שאני לא רואה סיבה שלא תעברו להתגורר כאן."

"ברשותך אני אדבר עם לילי ואראה מה היא רוצה שיקרה," עונה לו ג'קסון.

"אני מציעה לילי שתקחי את האגף השמאלי. מכל חלון נישקף הגן היפיפה של האחוזה. האגף כולו מלא אור," אומרת אימא ומושיטה לי יד.

ארבעתנו עולים יחד במעלה המדרגות העצום של אחוזת אבי. אין ספק שהוא אדם מאוד עשיר.

אני לא יכולה לדמיין את אימי חיה כאן כמשרתת. ההליכה שלה כל כך משוחררת, כאילו חייתה כאן כאדונית האחוזה מיומה הראשון.

"יש כאן מערכת חדרי שינה, וזה הגדול מכולם," אומרת אימא ופותחת את הדלת לחדר שינה גדול, דומה מאד לחדר האדון באחוזת הריסון. אני ניגשת להביט מבעד לחלון על הגן ועומדת מולו נפעמת.

"אני אשאיר אתכם לבד," אומרת אימא.

"את לא מצפה שאשן איתו," אני לוחשת לה כשהיא עומדת לצאת מהחדר.

"בקרוב תהיו בעל ואישה. אני חושבת שאתם יכולים להישאר יחד. אני סומכת עליו שלא ילך איתך עד הסוף לפניי שישא אותך לאישה," היא אומרת, נושקת לי על לחיי ויוצאת.

'מה אני אמורה לעשות?' אני ממלמלת.

"קיבלת את ברכת אימך לישון איתי הלילה. היא יודעת שלא אכפה את עצמי עלייך, אבל אשמח מאד לישון כשאת חבוקה בזרועותיי. ואת?" הוא שואל אותי ומלטף את לחיי.

"כבר התוודתי בפניך שאין דבר שאני רוצה יותר מלישון איתך," אני עונה לו מבויישת.

"אני צריך להודות לאבי. לא הייתי חושב לעשות שינוי כזה גדול בחיינו אם הוא לא היה מביע את התנגדותו לקשר בינינו."

ג'קסון מתיישב על המיטה, חולץ את נעליו ומתחיל להסיר את בגדיו. אני ממהרת להסיט את מבטי. הוא מחייך למראה התגובה שלי.

"אני רוצה שתסתכלי עליי. שתלמדי את הגוף שלי. בלי לגעת, רק תראי," הוא אומר לי ברוך.

"אתה לא מתכוון…כלומר אני מבקשת…אתה לא ..אתה לא תעמוד עירום לפני," אני מבקשת.

"לא לגמרי. פלג גופי התחתון ישאר נסתר ממך," הוא מרגיע אותי.

"ואיך אני אשן?" אני אומרת מפוחדת.

"את לא רואה שהבגדים שלנו כאן?" הוא שואל ומצביע על החפצים שלנו בפינת החדר.

"שמתי לב שאימי נעלמה לזמן מה. עכשיו אני מבינה מדוע," אני עונה לו.

אני נכנסת לחדר האמבטיה, סוגרת מאחוריי את הדלת ומחליפה את בגדיי לכותונת הלילה שלי. זה עדיין מרגיש לי חשוף ולכן אני מכסה על החזה שלי בידי.

כאשר אני יוצאת ג'קסון כבר שוכב במיטה כשהחזה שלו חשוף. הוא כנראה רואה את המבט שלי ומרים את השמיכה שאראה שהוא לובש…תחתונים.

'הוא באמת חושב שזה מרגיע אותי?' אף פעם לא ראיתי גבר לא לבוש.

"תרגעי לילי שלי, תנשמי עמוק," הוא אומר לי ומסמן לי לשכב לידו. "כבר אמרתי לך שהמלחמה של גבר עם עצמו קשה יותר מזו של האישה."

"תסביר לי," אני מבקשת.

"כשגבר מתרגש מאישה שהוא אוהב, הגוף שלו מגיב כך שזה ניכר לעין," הוא מחפש את המילים להסביר לי.

"אני לא מבינה," אני עונה לו.

"עדיף שנחכה לליל הכלולות," הוא אומר, "קשה לי לדבר על זה."

ג'קסון מושך אותי אליו ואני מניחה את ראשי על החזה שלו. הוא בהחלט מתרגש מנוכחותי כי הלב שלו משתולל. אני נצמדת אליו ושואפת את הריח שלו אליי.

אני מנסה להרדם אבל ההתרגשות מונעת זאת ממני. מחשבותיי נודדות לאימא. אני נזכרת במה שסיפרה לי על משפחתה ודמעות זולגות מעיני.

"מה קרה לילי שלי?" שואל ג'קסון בבהלה, "למה את בוכה?"

"אני ניזכרת במה שסיפרה אימי על ילדותה. כמה קשה היה לה לגדול כפי שגדלה ופתאום למצוא עצמה עובדת כמשרתת," אני אומרת לו.

"ואת? הרי הובאת לביתי להיות משרתת. גורלך היה דומה לשלה," הוא אומר לי.

"כן, אבל אני לא גדלתי כילדת אצולה," אני מסבירה לו את ההבדל.

"ובכל זאת זה היה טבוע בך. את מבינה שאביך התאהב בה בגלל שהייתה שונה מאחרות, כי החינוך שקיבלה היה שונה. בדיוק כפי שאת שונה מכל העובדים באחוזה. אני לא מכיר הרבה נשים שמסוגלת לעשות מה שאת עשית לצידי במשרד."

"אני מניחה שאתה צודק. תודה שאתה מרגיע אותי," אני אומרת לו ומתרוממת מעט כדי לנשק את שפתיו.

הוא הופך אותי מייד על גבי ומטביע נשיקה ארוכה על שפתיי. "אני אוהב שאת מנשקת אותי. את כל כך מרוכזת בשפתיי, ומניחה עליהם את כל הרגש שלך כלפיי."

"בואי נישן, כבר מאוחר. מצפה לנו יום ארוך מחר," הוא אומר, נושק לי, ומושך אותי שוב אליו.

אני נרדמת מייד ומתעוררת כשהחדר כבר מואר.

אני קולטת שאני לבד במיטה ומתיישבת מייד. אני מחפשת את ג'קסון במיטה לידי אבל רואה שהוא לא כאן.

כולי מתוחה. 'אולי הוא התחרט ועזב אותי?'

רק כאשר אני רואה את ג'קסון עומד וצופה בגן אני נושמת שוב. הוא לבוש וריח מי הגילוח שלו מציף אותי כשאני מתקרבת אליו.

למרות שאור יום, אני לא מכסה בידי את גופי. משהו השתנה בי הלילה, אני עוד לא מבינה מה, אבל מרגישה שזה קרה. 'אולי כי אני כל כך מאושרת?'

"תלבשי את השמלה הכחולה," אומר לי להפתעתי ג'קסון, "אני אוהב לראות אותך בה."

אני מחייכת לעצמי. הוא שם לב אליי. מה בעצם אני מתפלאת, אני יודעת שהוא לא מסיר עיניו ממני גם כשאני לא מסתכלת עליו. אני מרגישה את מבטיו מלטפים את גופי.

*

אני ניזכרת שיום אחד הרגשתי שלחיי בוערות. לו היית עומדת מול המראה אין ספק שהייתי רואה שאני סמוקה כולי. זה קרה משום מקום. נגעתי בלחיי והרגשתי שהן בוערות.

העפתי מבט חטוף הצידה וראיתי את ג'קסון, כשעוד קראתי לו האדון, עומד בעמידה זקופה, זרועותיו משולבות על חזהו ועיניו מטיילות על גופי.

למדתי אז שאפשר להרגיש מבטים.

*

אני נכנסת להחליף את בגדיי בחדר האמבטיה, אבל לא סוגרת את הדלת עד הסוף. אין לי הסבר למה אני עושה זאת. אולי כי אני רוצה להרגיש את מבטיו עליי.

אני מחייכת לעצמי כשאני מתחילה להרגיש אותו מטייל על גופי בזמן שאני מתלבשת. אני מציצה לעברו ורואה שצדקתי.

ג'קסון מצמצם את המרחק בינינו בצעדים מהירים. "את מתחילה להבין מהי אינטימיות בין גבר לאישה, ואת עושה את זה כל כך מדוייק שאני מתרגש ממך."

הוא אוסף אותי בזרועותיו ואני טובעת בנשיקה שלו.

הנקישה בדלת גורמת לנו להנתק זה מזו. ג'קסון ניגש לפתוח את הדלת.

"בוקר ג'וזף," הוא מברך את העוזר של אבי.

"הלורד מבקש שתרדו לספריה. אביך הגיע במפתיע לדבר עם הלורד והוא מבקש שתהיו נוכחים בשיחה."

"אני מבקש להחליף כמה מילים עם לילי. מייד נרד," הוא אומר לו.

"אני מבטיח לך ששום דבר לא יפריד בינינו. אני אוהב אותך לילי שלי," הוא אומר לי לאחר שג'וזף עוזב.

"כל שאני רוצה זה להיות קרובה אלייך. אין לי שום תנאים לנשואינו. אני אוהבת את הגבר שאתה לא את אדון האחוזה. בעצם מעולם לא נתת לי להרגיש שאתה אדוני, גם כשאני קראתי לך האדון."

אנחנו יורדים במורד המדרגות לכיוון הספרייה. הפעם אנחנו לא אוחזים ידיים. שקט קר עוטף את החדר.

"אני שמח שהגעתם," מקבל את פנינו אבי. אני שמחה לראות שהעמידה שלו יציבה ואין זכר לפציעה שלו.

"כפי שאתם רואים נמצא כאן אדון אחוזת הריסון," מתחיל אבי לדבר ומורה לנו בידו לשבת על אחת הספות.

"פרשתי מתפקידי כאדון האחוזה. את התפקיד ממלא כעת בני," אומר אביו של ג'קסון.

"הבהרתי לך אדוני שאינני חפץ עוד בתפקיד," עונה לו ג'קסון בקול קר.

"ההחלטה לא נתונה בידיך," הוא עונה לו בתקיפות.

"כאדון האחוזה הבחירה הייתה בידי בלבד," עונה לו ג'קסון בקור שגורם לי לרעוד לרגע.

"אביך דורש ממני לבטל את אירוסיך לבתי," אומר אבי, "האם אתה חושב שיש לי סיבה לעשות כן?" הוא מביט על ג'קסון ומחכה לתשובה.

"אדוני הלורד יודע את התשובה, שכן באתי לבקש את ברכתך לשאת את בתך לאישה, ואין מאושר ממני שנתת לי אותה."

"האם אתה יודע ג'קסון שבכך שתישא את בתי לאישה לא יהיה לך עוד חלק באחוזת הריסון?" שואל אבי במבט קשוח.

"אני מבין ומוכן לשלם את המחיר. אין דבר שיגרום לי לא לשאת את לילי לאישה ולהקים איתה משפחה. לילי ואני שוחחנו על כך והיא מוכנה ללכת אחריי לאן שאבקש."

"אני מבין האדון הריסון שאתה מערער על העובדה שלילי היא בתי. בידי תעודת הלידה שלה בה מוצהר בגלוי שהיא בתי , אבל לבקשתה לא אראה לך אותה. היא טוענת שאם אינך רואה את האהבה שבנה רוחש לה, ואת אהבתה כלפיו, אין זה משנה מיהי."

"אני יודע שהיא גרה בבית די עלוב בעיר," יורה לעברו מר הריסון, "זה אני שביקשתי להביאה משם. אתה יכול לשאול את אימה."

"אני מאד שמח שמיס אבלין לא נענתה לך. אינני רוצה לחשוב מה יכול היה להיות גורלה לו הסכימה," עונה אבי . ניכר עליו שהוא מאד מאופק ברגשותיו כאשר הוא אומר את המילים האלה.

"אני מבין שאתה מערער על דבריי," ממשיך אבי, "רק למענה של לילי אומר לך שאני עומד לשאת ביום ראשון את אימה לאישה. הגיע הזמן שאבלין ולילי תזכנה להכרה לה הן ראויות.

החיים לא תמיד לוקחים אותנו ליעדנו. לעיתים עלינו לעבור בדרכים פתלתלות כדי להגיע אליו," אומר אבי.

"אתה מדבר מאד יפה. וזה שאתה נושא לאישה את המשרתת שלך לא הופך אותה לבת אצולה," אומר מר הריסון בזלזול.

"השם רוברטסון מוכר לך?" שואל אבי, הפעם הטון תקיף שמפתיע אותי.  אני מביטה על מר הריסון ורואה את ההשפעה של השאלה עליו.

"האם עליי להזכיר לך אדוני של מי היה חלק ניכר מהגנים היפים של אחוזתך, ולא רק, אלא המבנים שהוקמו סביבו?" הוא ממשיך.

"אני לא מבין מה הקשר בין העובדה שרכשתי את נחלת רוברטסון לבין העובדה שאתה עומד לשאת משרתת ובני חושבת שארשה לו לשאת את בתה של המשרתת לאישה," עונה מר הריסון בתוקפנות.

"בוא נדייק. אתה לא רכשת את הנחלה כיוון שלא היה מי שיקבל ממך את תמורתה.

שנתיים אחרי השריפה הנוראית בה קפחו את חייהם בני המשפחה, נפטר גם בעלה של אחות האם ולכן הדרך הייתה פתוחה בפנייך להשתלט על הנחלה.

העניין הוא מר הריסון שאישתי לעתיד היא אבלין רוברטסון ששרדה את האסון הנורא, כך שלמעשה חלקים מהאחוזה שלך שייכים לה."

"אני יכול להראות לך מסמכים שניהלתי משא ומתן עם הגיס. מותו הפתאומי השאיר אותי המום. האלמנה וילדיה עזבו את המקום. בידי התכתבויות עם אנשים שיראו לך שחיפשתי אחריה," אומר מר הריסון, "את הסכום שסיכמתי עם הגיס אני מפקיד כל חודש בחשבון בנק בעיר, בדיוק כפי שסוכם בינינו."

"אלה הסכומים שלא ידענו עבור מה הם?" אני שואלת את ג'קסון בלחישה.

"הכומר הגיע," אומר ג'וזף ועיני כולם מופנות אליו ושאלתי נשארת תלויה באוויר.

"שלום לך האדון הריסון," הוא פונה לג'קסון, "באתי לדבר איתך על טקס נישואיך עם לילי.

הלורד איירבורן הראה לי את תעודת הלידה שלה המאשר את העובדה שהיא בתו, וכי איננה נשואה. כיוון שאותך אני מכיר מיום שנולדת אין צורך שתמציא לי מסמכים.

אני מבין שאתה מבקש לשאת את לילי לאישה ביום ראשון," אומר הכומר.

"הייתי מבקש את רשותך אדוני הלורד לשאת את לילי לאישה עוד היום." אומר ג'קסון ומשאיר אותי מופתעת.

"לא ג'קסון," אומר מר הריסון, "נעשה זאת כפי שצריך. אני רוצה שכולם יחגגו איתכם."

"עוד היום לפני סיומו של יום אני מתכוון להחליף נדרים עם לילי. מסיבת החתונה שלנו תקבע למועד אחר," אומר ג'קסון, "כמובן אם תסכים אדוני הלורד."

"האם יתאפשר לך לערוך את טקסי הנישואים לקראת ערב?" שואל הלורד את הכומר.

"כרצונך אדוני הלורד," הוא עונה לו.

בתה של משרתת מקשר

אני קושרת את הקשר האחרון בשמלת כלולותיה של אימי והיא מביטה קורנת מאושר על עצמה במראה.

"ומה איתך לילי? מה עם שמלת כלולותייך?" היא שואלת.

"אקח אותה איתי. רק כאשר יסתיים טקס נישואיכם, אלבש את שלי," אני אומרת לה.

גוז'ף כבר מחכה לנו נרגש. נקבע כי הוא יסיע אותנו לכנסייה.

הנסיעה עורכת חצי שעה ומחשבותיי נתונות לג'קסון שנסע לפני שעתיים עם אבי לעיר.

כאשר אנחנו מגיעות וג'וזף פותח בפניי את הדלת אני נשארת המומה במקומי למראה הכנסייה המקושטת. "עוד לא ראית כלום מיס לילי," לוחש לי ג'וזף, "כל העיר התגייסה להפוך את היום הזה מיוחד עבורכם."

ג'וזף עוזר לאימי לצאת ומגיש לה את זרועו. "חמך לעתיד כבר ממתין לך בפנים," הוא אומר לאימא.

אני נכנסת בצעדים מהירים לתוך הכנסיה. אני לא נושמת כאשר אני רואה את אבי לבוש בחליפת החתן שלו ולידו עומד ג'קסון שעיניו נשואות לדלת וכשהוא מבחין בי. הוא לא מסיר מבטו ממני.

אני ניגשת לשבת בשורה הראשונה, מאחורי אימי. לידי יושבת אישה שמביטה בי בחיוך. היא לוקחת את ידי ואוחזת בה חזק. "את דומה לה שתי טיפות מים, ללילי."