תיאו
אני מתקשה להאמין שאני בביתו של ג'ון ווד המפקד העליון של כל כוחות המשטרה.
שמו של המפקד הנערץ נישא בפי כל אבל רק מעטים באמת מכירים אותו, והנה אני יושב מולו. כל אחד מאתנו לובש מכנס זרוק וחולצת טריקו. שיא הנורמליות.
הוא מגיש לי בירה ומזמין אותי לצפות איתו יחד במשחק הכדורסל. כאילו זה עניין שבשיגרה.
"מילה יקרה לי ברמות שקשה לך לתאר. אם היא הביאה אותך לפה אני מקבל אותך ללא עוררין, שלא לדבר שאני יודע עליך דבר אחד או שניים.
מצד שני אתה פה במקום הבטוח שלה, במקום שאין מחיצות בין באי הבית.
אתה יכול לדבר חופשי על הכל, ואפילו לשאול שאלות. אני אענה לך על הכל."
"אני עדיין המום לגלות היכן אני. אני לא מתכוון לנצל את זה לקבלת מידע. מה שתבחר לשתף אותי אקשיב לו בשמחה, אבל לא אשאל שאלות."
"הייתי רוצה להוציא את שניכם מהתפקיד אותו אתם מבצעים. מילה, בואי לכאן בבקשה," הוא קורא לה.
היא מגיעה מייד. אני רואה את החיבה שהם רוכשים אחד לשנייה. כל כך שונה מהקור בבית הוריה.
"אני מאשר לך לספר לתיאו הכל," הוא אומר לה להפתעתי.
"אני חושבת שקלטת כבר חלקים רבים ממני. אני יכולה לספר לך שאני עומדת בראש היחידה, ופרט לשון ועוד אחד, אנשים לא יודעים זאת.
כיוון שטיפסתי מהר בסולם הדרגות, זה היה עלול לקומם את כולם נגדי, ביחוד את שרלוט שהגיעה לפניי והיא שותפתי לדירה.
הדרגות קשורות למבחן אישי, ואין להם קשר לעובדה שאני מכירה את ג'ון.
יש ביכולתי לגעת בכל מידע שקיים. הכישורים שלי כהאקרית הביאו אותי למאגרי מידע שלא חלמתי שקיימים ועזרו לקצר תהליכים ולהגיע בזמן למקומות שזקוקים לעזרה.
כאשר הכרתי אותך לראשונה במטווח ידעתי מאיזו יחידה אתה, אבל לא נגעתי במידע עליך. ברגע שהבנתי שנגעת לי בלב בחרתי שלא לחקור דבר עלייך אלא לתת לגורל להחליט בשבילי. אני שמחה שהוא בחר לחבר בינינו.
אני מודה שעם כל האימונים שעברתי שכללו תרחישים מאד לא נעימים, לא היה דבר שהכין אותי לפחד לגורלו של אדם קרוב אליי.
אני לא מתכוונת לכך שאני אטומה ברגשות שלי כלפי החיילים שלי. כל אחד מהם חשוב לי והם יודעים שחלקם חבים לי את חייהם לאחר שהעמדתי את שלי עבורם בסכנה גדולה, אבל הידיעה שאתה חייל בודד ולי אסור לבוא להיות לצידך קשה לי מנשוא.
אני חושבת שגם ג'ון כבר מבין שאני קרובה לקצה היכולת שלי, מצד שני כל עוד אתה משרת אני לא אוכל לפרוש."
אני מקשיב למילים שלה ומרגיש שהיא מדברת מגרוני. "את מבינה שאת אומרת מה שאני חושב עליו? מאז שנפגשנו אני חשוף יותר רגשית בגללך. אני פוחד כשאני יודע שאת מסתובבת ברחובות.
השכל מורה לי לסמוך עלייך ועל ניסיונך. אבל איך אני יכול כשמדובר באישה שלי? את מבינה כמה את חשובה לי?"
אנחנו יושבים ושופכים את הלב והקרביים אחד בפניי השניה כאילו אנחנו לבד בחדר, כאילו ג'ון לא פה.
המפקד שלי פה ואני חושף את עצמי לגמרי בפניה.
"אם תרשו לי, הייתי רוצה להעמיד הצעה בפני שניכם," אומר לבסוף ג'ון, "יש לי הצעה להקים מערך שאיננו מסכן חיים ובו אני זקוק למוחות חריפים כמו שלכם.
אם תתנו לי את הסכמתכם לפרוש מהתפקידים אותם אתם ממלאים אשמח להיפגש ולדון איתכם בנושא
לא תהייה לי בעיה לבנות סיפור כיסוי לפרישה של כל אחד מכם. אבל בינתיים אני מציע ששניכם תלכו לישון. עברתם הרבה מאד בימים האחרונים."
ג'ון ווד
כמובן שאני משאיר בידיהם את ההחלטה. אסור שידעו שאני כבר החלטתי בשביל שניהם. אני רוצה שתהיה להם הרגשה של בחירה.
אני כל כך מחכה לרגע שאוכל לעמוד בפני מילה ולספר לה את האמת.
זה לא עומד לקרות לפני שאני מסיים את מה שהתחלתי הלילה, והוא לפצח את הקשר בין רוי לאימה של מילה. האף שלי מריח צרות, ומריח תסבוכת לא פשוטה.
את השאלות כבר העלתי ואני רק מקווה שמילה עם הכישורים שלה לא תגיע למקומות בהם אני משוטט כדי לקבל את התשובות.
אני במרוץ נגד הזמן. אסור לי שהיא תדע דברים לפני שיש לי הזדמנות להסביר לה.
אני יודע שאני צריך להיות מאופק ולא לפעול מהרגש. והרגש הזה שבוער בי. הכעס שהצטבר בי שנים, מרגיש לי כמו לבה שרותחת בתוכי ומאיימת כל רגע להתפוצץ.
אני אדם מאד שקול, נחשב לאחד שיודע לשלוט בעצמו, אבל מרגיש את הצורך לעשות צדק למענה של מילה.
אני מביט באהבה במייסון. היא מאד אוהבת את מילה. אני רואה את האור בעינייה כשהיא מסתכלת עלייה, ואת האהבה הגדולה שמילה מחזירה לה. נראה כאילו שהיא יודעת, אבל בתוך תוכי אני יודע שאין סיכוי שמישהו אי פעם סיפר לה את האמת.
"משהו מטריד אותך ג'ון," אומרת מילה וניגשת לשבת לידי "זה קשור למה שעברנו הלילה?"
"תגידי לי ילדה, למה את חייבת להיות כזאת חכמה?" אני נאנח. קשה לי לשקר לה.
"הדבר הראשון שעשיתי הוא למלט אותנו מהזירה. שלא תחשוב שהקשר המוזר הזה בין אימא שלי לבין קצין המשטרה לא מטריד אותי.
אני מתחילה לחשוב שהתקיפה אז בצעירותי הייתה למעשה מכוונת אליי, רק שאני חמקתי ממנה.
פתאום הופיע הקצין הטוב שתמך בי ולימד אותי לירות, תמך בי גם נפשית, בזמן שאימי כביכול לא ידעה כלום על הקשר בינינו."
היא תולה בי מבט שואל. אני יודע בדיוק מה היא רוצה לשאול אבל ממתין לשמוע את המילים מפיה, והן מגיעות. "מה בדיוק קורה ביניהם ג'ון?"
"את זה בדיוק אני מבקש שתשאירי לי לחקור. זה ברור לשלושתנו שיותר מידי דברים קורים פה."
"למה שלא נעשה סיעור מוחות?" היא מבקשת.
"מילה, יש לי הרגשה שהרבה רפש יעלה. לא מדובר באדם זר. מדובר בחייך ואני כאן להגן עלייך,"
אני אומר לה בלי לחשוב.
היא תולה בי מבט מהורהר זמן ארוך.
"אתה מסתיר ממני משהו?" היא תופסת אותי לא מוכן.
"אני זקוק לזמן מילה להבין מה שקורה, ולעבד את זה עבורך," אני עונה לה.
"אני יודעת שיש משהו נוסף מתחת לפני השטח. יש לי הרבה תהיות … אני אחכה שתהיה מוכן לשתף אותי," היא אומרת, "אני עייפה מאד אני חושבת שאולי השינה תשקיט את המחשבות והתאוריות שמתרוצצות לי בראש."
"מילה, את יודעת שאת יקרה לי מאד. אף פעם לא הראיתי לך כמה. אני צריך זמן. אני מבטיח לך שבסופו של תהליך לא אחסוך ממך את המידע," אני אומר לה ומרגיש שאני נחנק בתוכי.
"אני יודעת. אני מרגישה פה הכי בטוחה מכל מקום אחר בעולם. בדיוק כמו שאני מרגישה כשאני עם תיאו. זה אומר משהו. אני רוצה לשמוע, אבל אחכה בסבלנות."
תיאו מישיר מבט אליי. הוא משחק איתי בהורדת עיניים.
אני נד בראשי לשלילה.
"בואי מתוקה שלי, קחי אותי למיטה לפני שהנחירות של שנינו ינסרו את קירות הבית," אומר לה תיאו ברוך שמחמם לי את הלב.
"אתה ישן כל כך שקט שאני צריכה לגשש אם אתה נושם," היא אומרת לו ומניחה את ראשה על כתפו.
wattpad.comג'ון וייד
מילה
אני רואה את תיאו נושם לרווחה כשהוא רואה שהחדר שלנו נמצא בקומה נפרדת מחדר השינה של ג'ון ומייסון.
"יש להם ילדים?" הוא שואל אותי כשהוא סורק את המבנה המיוחד של הבית.
"יש להם שני בנים בוגרים. אני לא בדיוק מבינה את הסיפור שלהם. הבנתי שהם היו נשואים ונפרדו אחרי שהבנים נולדו בגלל שלא הסתדרו ביניהם.
זה נראה לי כל כך מופרך כי שוררת ביניהם אהבה עצומה, אהבה שגם אני נהנית ממנה.
הם חזרו לחיות יחד לפני חמש עשרה שנה, אולי יותר, ומאז הם בלתי נפרדים," אני עונה לו.
"יש להם אהבה מאד מיוחדת כלפייך. לו לא הייתי מכיר אותך הייתי חושב שהם ההורים שלך," הוא אומר לי וגורם לי להחסיר פעימה.
"מי יודע?" אני פולטת כבדרך אגב, מה שגורם לו לחייך.
"דווקא נראה לי שהם מאד מתאימים לתפקיד הזה. הרבה יותר מאימא שלך. זה שהיא לא אהבה אותי זה בסדר. זו זכותה," הוא אומר.
האמירה הזאת מרגיזה אותי וגורמת לי להתפרץ לדבריו.
"ממש לא. אתה בחירת הלב שלי. איך היא בכלל מעזה לשפוט מישהו שהיא לא מכירה, אלא אם כן אתה מכיר אותה?" המילים שלי נאמרות בכעס.
"תגידי לי שאת לא שואלת ברצינות. בחיים שלי לא נפגשתי עם אימך. הייתי אומרת לך זאת אם זה היה המצב," הוא מתגונן מייד.
"משהו פה מסריח. אני באמת לא מבינה מה קורה," אני אומרת, "יש לי אח גדול שאני לא קשורה אליו. אין בינינו כלום. אני גם לא מוצאת שום קווי דימיון בין אבא שלי לביני.
אימי היא סוג של נסיכה, שזה כבר למדת הכי רחוק ממי שאני.
תיאו, הראש שלי מפוצץ במחשבות. כל כך רציתי שנהיה לבד, מנותקים מכל העולם מסביב."
"בואי מתוקה," הוא אומר ומוביל אותי למקלחת. "בואי נשטוף את היום הזה מעלינו ונלך למיטה. אני מבטיח לך לסחוף אותך למקומות שישכיחו ממך את הכל."
"אוחחח," אני נושכת שפתיים ומרגישה את הלחלוחית בין רגליי, "קח אותי לשם."
המילים שלו מהלכות עליי קסם. הוא נותן לי להתענג ממראה גופו בזמן שאני מפשיטה אותו. הוא מפזר נשיקות על כתפי, על צווארי ואני מרגישה שגם גופו כבר מדמיין את מה שעתיד לקרות בינינו.
כאשר אני מורידה ממנו את הפריט האחרון, הזין שלו מתפרץ ממנו זקור מוכן להינעץ בי.
"תתפשטי כבר," הקול שלו צרוד והוא חסר סבלנות לא פחות ממני, "המקלחת תחכה. אני רוצה אותך בטירוף."
הוא מוליך אותי למיטה, הודף אותי קלות ונשכב מעליי. אני רוצה למשוך את הרגע הזה לנצח.
המראה של העיניים הבוערות שלו, כמו זאב שרוצה לטרוף טליה קטנה, העוצמה שבזרועותיו הנושאות את משקל גופו מעליי, והרוך שמתרכז במגע הראשוני של שפתיו על עורי, מוציאים אותי מדעתי.
כל זאת עוד לפני שממש נגע בי.
כאשר אני כורכת את ידיי סביב צווארו ומושכת אותו לעבר שפתיי, עיניו מתמלאות ברוך אינסופי שגורם לעיניי להתמלא בדמעות.
"אתה המגן שלי," אני לוחשת לו, "כל שתבקש אתן לך. כל שתורה לי אעשה."
"יש רק דבר שאחד שאני רוצה כעת והוא לנעוץ את הזין שלי בתוכך, להתחכך בך ולטפס איתך יחד במדרגות העונג. רק איתך, רק אותך אני רוצה ."
הוא לא ממתין לתגובתי ומתחיל לנוע בתוכי בקצב מתגבר. אני נושכת את שפתיי כדי שהגניחות שלי לא ישמעו בכל הבית.
אני נעה תחתיו, מרגישה שאני מתפרקת לגורמים, והוא ממשיך ומלבה את האש שבוערת בי.
"את שלי, את רק שלי," הוא ממלמל לתוך אוזני, "רק שלי."
הוא נסוג מעט וננעץ בי חזק, גורם לי לגמור בהפתעה. אני מרגישה את הזרימה שלו בתוכי ונכנעת.
בעיניים עצומות הוא מסדיר מעט את נשימתו, ורק אז יורד מעליי ונשכב לידי.
"את רק שלי," הוא ממלמל.
ג'ייסון
"אתה ידעת שהילדה שלה עם המפקד?" מתקבלת ההודעה מרוי.
אני כמעט מתפתה לענות לו אבל יודע שתגובה ממני תוביל אליי גם את הרוסים.
אני כועס על עצמי שהשארתי את הנייד פעיל ומכבה אותו מייד. זה רק מראה לי כמה חסר זהירות אני. יש לי כרטיס חדש ונדרשתי להחליפו מייד. למה לא עשיתי זאת?
המילים של רוי מהדהדות באזניי. 'הילדה שלה עם המפקד.'
אני תוהה איך זה שכאדם שקרוב אליו, או לפחות נמצא רוב זמן בסביבתו, לא ראיתי שיש לו מישהי בחייו. מתי בכלל יש לו זמן למערכת יחסים עם אישה? אני מכיר אותו בתור אחד שמזיין וממשיך הלאה.
אולי הוא סתם ליווה אותה למסיבה?
בכלל כל מה שקורה פה ביממות האחרונות לא מובן לי. גם הזמנת הפיצה למשרד. ממתי הוא מזמין אוכל למשרד?
אני כבר לא יודע למי להאמין ובמי לבטוח. מה שבטוח הוא שהחקירה שעברתי הייתה מאד לא נעימה בלשון המעטה. היה רגע שהרגשתי שאני עומד להשתין במכנסיים מרוב פחד.
אני רוצה להסתלק מפה כבר ולא לדעת כלום.
זה מאוחר מידי.
הדלת של חדרי נפרצת ומולי עומד גבר עטוי שחורים ופניו מוסתרים.
"אי אפשר לעזור למי שלא עוזר לעצמו," הוא מסנן לעברי, מכסה את ראשי בבד שחור וגורר אותי לתוך רכב.
"ביקשו ממך להתנתק. ביקשו ממך להחליף את כרטיס הנייד שלך. בסוף עוד נאלץ לכתוב בשמך מכתב התאבדות," הוא מסנן לעברי.
"אתה מתכוון להרוג אותי?" אני שואל אותו ומרגיש את הזיעה הקרה נוזלת במורד גבי.
"מה קרה לקצין המשטרה השחצן שהיית?" הוא לועג לי.
"אם זה היה תלוי בי לא הייתי טורח להציל אותך מעצמך," הוא אומר לי ולוחץ מעט על עורפי כמסמן מה היה רוצה לעשות איתי, "אבל יש לך מי שמגן עלייך.
תמורת זאת אתה צריך לפצות את פיך ולזמר לנו.
אני רוצה להבין מה בינך לבין רוי לבין… עוד נדבר על זה."
"אני דורש לדעת מי אתה לפני שאני עונה." אני לא יודע מאיפה יש לי ביצים כאלה גדולות שאני בכלל מעז להציב תנאים.
"בוא נאמר ששלושה מבין העומדים בראש כל המערכת מעוניינים לשמוע ממך מה שיש לך להשמיע. ברור לך שגם אם תשתוק הם ידעו הכל.
בעצם, אם להתנסח נכון הם כבר יודעים הכל, רק שבא להם לשמוע הסבר לטלפון שקיבלת מרוי.
מה זה מעניינך את מי המפקד שלך מזיין? ברור לך שהוא רק משחק איתה, זה לא שהם באמת זוג."
'שילכו כולם לעזעזל!' אני מקלל בתוכי. אני מבולבל לגמרי וכבר באמת שלא מצליח לעקוב מי משקר לי ומי לצידי.
אני שוב בחדר החקירות הזה, אלא שהפעם חוקר אותי גבר.
"אני באמת לא יודע איך החזקת מעמד ביחידה כזו מובחרת כשאין לך מושג מינימלי בבטיחות.
בכל מקרה זה פעל לטובתנו כי זה הביא אליך את רוי. רק שתדע שהפתיל שלי הרבה יותר קצר משלה.
עכשיו תורך לדבר. תתחיל לזמר….
