on
מאי 27, 2021
אתה בא מולי
מנגב במגבת
את זיעת הריצה שלך.
עיניך אומרות לי
הכל.
אני מקיפה אותך
לחיבוק.
אתה נבוך.
"כולי מזיע,"
אתה לוחש,
ובכל זאת נעתר.
"ביקשת,"
אני עונה לך.
"אבל לא אמרתי מילה,"
אתה מתפלא.
אתה שוכח כמה אני מטיבה
להכיר אותך,
איך אני יודעת,
לקרוא את המבטים שלך.
"אני הולך להתקלח,"
אתה אומר וניתק ממני.
אני מחייכת לעצמי.
אני יודעת מה עומד לקרות.
אתה תתקלח,
תתבשם,
ותחזור אליי
להשלים את החיבוק
עד תומו.
TAGS
RELATED POSTS
טעמו של ממתק

מאי 24, 2023

יצר ותשוקה

נובמבר 21, 2021

לא יודע לענות

ספטמבר 27, 2021

בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם