"אתה אוהב אותי?"
אני שואלת אותו
בקול של חתולה מתפנקת
שהתעוררה בזה הרגע
משנת היופי שלה.
"כל הזמן, כל יום, כל דקה,"
הוא עונה לי.
"תכתוב לי משהו,"
אני מבקשת.
"כתבתי לך הבוקר ועדיין לא ענית,"
הוא אומר לי בקול של מורה
שתפס את התלמידה
באי הכנת שיעורים.
"כבר מסתכלת,"
אני עונה,
"בא לי שתכתוב לי משהו."
"את חוזרת על עצמך
ואני באמת לא מבין אותך.
אני כותב לך כל הזמן.
את האוויר שלי,"
הוא אומר.
וכשהוא אומר לי
שאני האוויר שלו,
עם המילים האלה
הוא ממיס אותי.
אני מזכירה לעצמי מה שלמדתי
אבל שוכחת כל הזמן-
גברים ונשים
לא חושבים אותו דבר.
"תכתוב לי משהו שאפרסם
עם המילים שלי,"
אני אומרת לו,
(אתם תראו עוד כמה נפלא הוא כותב,
אם באמת יכתוב..)
"אה…"
הוא אומר ומחייך
את החיוך הממזרי הזה,
ואני מתחילה לדמיין
מה עובר לו בראש.
לא נותר לי אלא לחכות,
האם יכתוב
או לא יכתוב
לעיניכם…..
בר
#plus.google.com