יש מילים שנאמרות
בשעת ריתחה,
ומטרתן לפגוע
כמו סכין חדה
שנתקעת בתוכך
ומסתובבת.
אך בשעת רוגע
כשהיא נשלפת
אחר כבוד,
עדיין נשארת הצלקת.
וגם אם נאמרה סליחה
הצלקת עדיין שם
מדממת.
*
יש מילים שנאמרות
בשעת תשוקה.
ברגע שלפני,
באמצע,
או בסוף.
מתוך מעשה האהבה
הן עולות יפות כל כך,
עוטפות את הלב,
מרקידות אותו
מרוב שמחה.
וכשהכל נרגע,
הלב עדיין מסוחרר מהן,
והשמחה נשארת גם אחרי.
*
ברור הרי שמילים שנאמרות
מתוך ריתחה ומתוך תשוקה,
לא תמיד הן בעלות תוקף
ברגע הבא אחריהן.
ובכל זאת,
הן חיות בנו
זמן רב אחרי.
*
למרות שאנו יודעים זאת,
אנחנו תמיד
מתייחסים אליהן ברצינות,
כאילו היו
תורה מסיני.
ואולי האחרונות..
כן?