הוא יודע את השקט,
את המבט הזה,
את שפת הגוף,
כשמחשבות שלי נודדות
בעקבות המילים,
שנכתבות בראשי
טרם כתיבתן על הנייר,
והפיכתן
לעוד פרק מהספור.
אני מחפשת לדייק
אותן,
רואה את גיבור סיפורי
יושב ליד מושא אהבתו,
ואצבעותיו מרפרפות על עורה
כמו רוח שעושה אהבה
עם עלי העץ.
פתאום אני מבינה,
שאצבעותיו שלו,
של האחד שאיתי,
כותבות שיר אהבה
על זרועי,
ממש עכשיו.
כששני העולמות
הופכים לאחד,
ושניהם זו אני.
בר