פעם
(לא תאמינו,)
שתקתי המון,
והיה לי טוב כך.
בכיתי בדמעות
את הרגשות שלי,
כי לא מצאתי את המילים
לספר אותן.
יום אחד
דווקא מתוך פצע מדמם
גיליתי אותן,
את המילים הכתובות וקיסמן.
מאז אני כותבת.
רגשות,
אהבה
וכן,
גם תשוקה.
התרגלתי כבר לדבר
באמצעותן של המילים,
אך גיליתי שלפעמים
הן בורחות מהר מידי,
ולא מובנות
כראוי.
כעת
כשהדמעות צצות,
הן נספגות פנימה,
והמילים יוצאות הכי נכון
בדיבור ישיר.
לא באמצעות האצבעות
שרצות על המקלדת,
אלא כפי שנועדו.
דרך השפתיים
המנשקות והמביעות
את שיש לו ללב
לאמר באמת.
הכי נקי,
הכי נכון.
בר