מוציאה מילים
ממגירות מאובקות.
הן ממצמצות עיניים,
לא רגילות
לאור השמש,
מתמתחות לאיטן
ומחייכות.
"כל כך הרבה זמן ישנו?"
הן אומרות בפליאה,
"הנה הכל שוב פורח."
אני מחייכת מולן,
יודעת
שהגיע זמנן,
ויודעת
שהגיע זמני
שוב לפרוח
איתן.
בר
twitter.com