אין לי צורך במילים.
הרי בתוך כל הסערות
הן נטרפות.
המילים מתפרקות
לאותיות,
ומתקשות לחזור למקום.
ואתה שיודע,
אוחז בידי
בין ידייך המגוננות,
מניח את ראשי
על לוח ליבך.
“תקשיבי,”
אתה לוחש לי,
“שם נמצאות כל התשובות.”
אני עוצמת עיניי,
מקשיבה למנגינת ליבך.
מול עיניי
כמו במטה קסם
מסתדרות שוב המילים.
אני פוקחת את עיניי
לתוך עינייך
והן מחייכות אלי.
“עכשיו,”
אתה אומר לי,
“לכי לכתוב.”
וכך אני עושה.
בר