“אני רק רוצה פורקן,”
הוא אומר לה,
"לא מחפש ריגושים,
לא מחפש התאהבות,
לא שיחות נפש,
רק לרוקן את מה שטעון בי,
וללכת.”
היא שותקת מולו.
“הבחירה בידיך,”
הוא אומר לה.
איך היא תסביר לו שהיא המומה?
הרי דיבר כל כך יפה.
בגילוי לב על הכל.
עכשיו הוא אטום.
וליבה כבר הולך אחריו,
ולכן היא מחליטה להסכים.
היא מגיעה אליו.
היא יודעת שהוא כבר מחכה לה.
היא רוצה אותו אבל כועסת,
ולכן מחליטה
לא להשקיע יותר מידי.
הרי בין כה וכה תבוא תתפשט,
תפנטז על מה שתפנטז,
ותלך משם.
“אף מילה,”
הוא שולח לה הודעה.
בזמן שהיא מתקרבת אליו
היא כבר מתכננת בראשה
על מה תפנטז.
היא נכנסת לבית האפל,
ורק קולו מכוון אותה
למקום המצאו.
יותר מופתעת מזה
לא יכלה להיות.
הוא אוהב אותה בטרוף,
בהזדקקות כזו,
עם המון רגש.
היא מתחילה לבכות
והוא לוחש לה-
“פגעתי בך?”
היא מסמנת לו בראשה
שלא,
למרות שאינה יודעת
אם הוא רואה אותה
בחושך.
היא יוצאת מדעתה.
היא כל כך משתוקקת לדבר אתו,
אבל הבטיחה שתשתוק.
ואז,
משום מקום
פורצות ממנו המילים.
הוא מספר לה על התאונה שהייתה,
על שלא היה עם אישה מאז,
על כמה שפחד שלא יוכל לתפקד.
והנה היא החזירה לו את האמון
ביכולתו,
את הגבריות שלו.
איך פרמה את תסביכיו,
והרכיבה אותו
בעדינות מחדש,
בלי אפילו לדעת,
בלי מילה אחת שאמרה.
הוא מושיט יד
ומדליק את המנורה
ליד מיטתו,
ומתגלה לפניה
ברוב עוצמתו.
היא מסתכלת עליו המומה.
הוא כל כך יפה.
למה בכלל חשבה
שהוא לא נראה טוב?
היא נצמדת אליו מאחור,
מחבקת אותו,
מלטפת את בטנו
ומבקשת-
“בוא תאהב אותי.”
ב.א.©