"מי מסתכל בכלל
על הידיים?"
היא אומרת לי,
"את הידיים רואים
רק בסוף."
"תראי אותן,"
אני אומרת לה,
"את קוראת בהן
את העוצמה,
את הרכות."
"תראי את התנועה הזו,
כשהוא נוגע בצווארון שלו.
את כבר מבינה
שאין לו אוויר,
שהוא לא במקום
שנוח לו,
שהוא רוצה
להשתחרר."
היא מסתכלת עליי
בזמן שאני מתארת לה
את תמונתו.
ואז..
אני נושכת שפתיים,
ואומרת לה בשקט:
"וגם את יכולה
לדמיין
אם נעים לך
ליטופן
על גופך."
בר