אברי רובין הוא בוס מאד קשוח, גם כלפי ילדיו. הוא לא עושה להם הנחות ודורש מהם מצויינות יותר מכל עובד אחר בחברת "רובין מערכות מידע."
כל רבעון פושט אברי את חליפת המנהל ומזמין את עובדיו למסיבה סוערת, כהוקרה על תרומתם.
הוא בוחר את מקום הארוע בקפידה, ודואג לארגן ערב מרגש במיוחד עבורם. גם הפעם הוא מפתיע את עובדיו.
ההודעה שהוא שולח בתפוצה לעובדי המשרד מעוררת התרגשות רבה.
"חוות הסוסים מוסטאנג", שנרכשה על ידי אברי לאשתו דיאנה חובבת הסוסים, עומדת להפוך לכמה שעות לגן ארועים שיארח את עובדי החברה.
"מה אני אמורה ללבוש למסיבה?" שואלת רומי את דיאנה, "לאבא תמיד יש מה לאמר על מה שאני לובשת. את יכולה לאמר לי מה לובשים למסיבה בחוות סוסים?"
"האמת שאבא סיפר לי על החלטתו בשעת ארוחת הבוקר. גם אני הופתעתי מהבחירה שלו," היא עונה. "לפי מה שהבנתי החווה משמשת רק רקע למסיבה, והיא תערך סביב הבריכה."
"כלומר, אני צריכה לבוא בשמלת ערב?" שואלת רומי את אמה.
"אני אברר עם אבא מה הוא מצפה שנלבש," עונה לה דיאנה. "את פנויה היום אחרי העבודה? אולי נפגש אצלך ונוכל לבחור יחד."
"את יודעת איך אבא. הוא מאד מגביל אותי בקשרים חברתיים עם עובדי החברה. אין לי ממש חיי חברה. מאז שנפרדתי מגיל לא יצאתי כמעט, למעט היציאות לארועים חברתיים שאני מחוייבת בהם," עונה לה רומי.
דיאנה מתקשה לשמוע את דבריה של רומי. היא כועסת על אברי שגורם לבתה לחיות בבידוד.
רומי שמה לב לשתיקה של אמה. "מצטערת אמא, לא התכוונתי להתלונן. אבל זה לא פשוט שכולם בחברה צעירים שיוצאים ומבלים יחד. את יודעת שאני לא טיפוס מתנשא, אבל כך אני מצטיירת בעיניהם . אני יודעת שגם לך לא פשוט. לא התכוונתי להעציב אותך. אמנם אני לא יוצאת הרבה, אבל יש לי קשרים ברשתות החברתיות. יש גבר אחד שממש מוצא חן בעיני. אני מאד נהנית לדבר איתו. הוא חכם, איכותי ומדבר אל ליבי." דיאנה מצפה לשמוע עוד פרטים על הגבר הזה, אבל רומי לא מנדבת לה מידע עליו.
"אני נפגשת עם אבא לצהריים. אבוא למשרד ונסע יחד," אומרת דיאנה.
מספר שעות אחר כך עומדת דיאנה בפתח משרדה המפואר של בתה. היא מביטה על בתה היפה. "מתי גדלה כל כך?" היא חושבת לעצמה. היא מסתכלת עליה בהערצה, בשעה שרומי עסוקה בשיחה טלפונית עם לקוח באיטליה, והאיטלקית בפיה שוטפת כאילו היא שפת אמה. היא לובשת שמלה שחורה צמודה, ועונדת שרשרת זהב דקה. 'המראה שלה בהחלט משדרת עוצמה," היא חושבת לעצמה.
דיאנה נכנסת בשקט, בוחנת את החדר מלא האור. על אדן החלון מונחים שלושה עציצים של סיגל אפריקאי סגולים, על הקירות תלויות תמונות נוף מטיוליה בעולם. אופיה של רומי ניכר בעיצוב המשרד. יש בו הרגשת חמימות, בניגוד למשרדים המנוכרים של בניה, אחייה של רומי. היא מביטה מבעד לחלון המשקיף על העיר וצופה בתנועה הסואנת של שעת אחר הצהריים. "אני כבר מסיימת," לוחשת לה רומי.
רומי מזדרזת לסיים את השיחה, מכבה את המחשב, מפעילה את המשיבון שלה וקמה לצאת. "בואי ניסע," היא אומרת לאמה, לוקחת בידה את תיקה ומפתחות מכונית הספורט הלבנה.
'כמה מתאים לרומי לנסוע במכונית שקיבלה ליום הולדתה השבע עשרה,' חושבת דיאנה כשהיא מסתכלת על רומי שמשתלבת בתנועה ודוהרת הביתה, 'כמה היא שונה מאחייה שאוהבים להפגין את עושרם.'
תוך זמן קצר הן מגיעות לדירה וממהרות לעלות למעלה. רומי פותחת את דלת הדירה, חולצת את נעליה ומניחה אותם בצד. את המפתחות והטלפון הנייד היא מניחה על השולחן בכניסה, ליד פרחי החמניות הטריים.
"את רוצה לשתות משהו קר?" שואלת רומי, וניגשת למזוג לעצמה מים קרים עם קרח.
"לא תודה," עונה דיאנה וסוקרת את דירתה של רומי. היא מנסה להזכר מתי היתה כאן פעם אחרונה ואיננה זוכרת. רומי מובילה אותה לחדר השינה. החדר נראה כאילו הוא לקוח מתוך ירחון לעיצוב פנים. התריסים פתוחים, ואויר צח זורם לתוכו. החדר מוקף בריחות עדינים של מבשם פרחי בר.
רומי ניגשת לפשוט את שמלתה והולכת לבחור שמלת ערב. דיאנה מסתכלת בהנאה על גופה היפה של בתה. ניכר עליה שהיא מתאמנת. 'מתי יש לה זמן?' היא חושבת לעצמה.
"אמא, את איתי? מה את חושבת על השמלה?" שואלת רומי שלובשת שמלת ערב שחורה, זרועת יהלומים באזור המחשוף. היא מסתובבת ומראה לאמה את מחשוף הגב העמוק.
"אני חושבת שכל מה שאת לובשת נראה מדהים עליך. איפה את קונה את הבגדים שלך?" שואלת דיאנה וחושבת לעצמה שאינה זוכרת מתי יצאה למסע קניות עם רומי.
"אני קונה במיו מילאן במילאנו או לונדון. את זו קניתי בנסיעה האחרונה לאיטליה," משתפת אותה רומי “ומה דעתך על הבגד הזה?"
"תמדדי ואומר לך," עונה לה דיאנה.
"אני כל כך שמחה שאבא קנה את החווה. אין לך מושג כמה חלמתי על כך," אומרת רומי בשעה שהיא לובשת שמלה נוספת. "כמה הייתי רוצה לעבוד בחווה, הרחק מעולם העסקים הקר והמנוכר."
דיאנה מחייכת אליה ועונה: "אני יודעת, כבר דיברתי איתו על זה."
***
הכניסה לחוות הסוסים עוברת דרך שדרת עצים. השביל הרחב שביניהם מואר על ידי נרות הנמצאים בכדי חרס שמולאו בחול. על העצים תלויים פעמונים הנעים עם הרוח ומשמיעים מנגינה עריבה. סביב הבריכה יש שרשראות של נורות המשוות למקום מראה קסום. המקום מתחיל להתמלא והאורחים ניגשים לבר כדי לקחת להם משקאות. הבירות תקועות בתוך גיגיות פח מלאות קרח, ומי שמעדיף משקה מזמין אותו אצל הברמן.
"אני אוהב את הבגד שבחרת," אומר בשקט אברי לרומי בתו, "אני יודע שאמא עזרה לך, אבל את זו שקנית אותו." הוא סוקר את השמלה השחורה החצי שקופה שהיא לובשת, שתחתיה מבצבצת חצאית קצרה כסופה.
רומי מסתכלת עליו מופתעת. אברי מתקרב אליה ונושק לה על מצחה. "הייתה לי שיחה עם אמא בדרך לכאן. אני מצטער שהייתי כל כך קשוח איתך. להגנתי יאמר שכך אני גדלתי. את מכירה את סבא וסבתא ויודעת באיזה משטר הם גידלו אותי. אני רוצה שהלילה תעשי ככל העולה על רוחך, תבלי עם מי שאת רוצה. אני סומך עליך שלא תשטתי."
רומי מביטה בו ולא יודעת מה לאמר. כל מה שהיא רוצה כעת זה לדבר עם ידידה מהאינטרנט. היא מזמינה לה מיץ תפוזים סחוט והולכת לשבת בפינה. היא שולחת לו הודעה : "פנוי?"
לאכזבתה הוא מתעכב לענות, ושכבר עונה הוא כותב לה: "לא הלילה."
רומי מרימה עיניה ורואה שאחד המתכנתים, שי שמו, מביט עליה. היא מביטה בו חזרה, והוא מסיט את עיניו. היא מרגישה צמאון גדול וחוזרת לקחת כוס נוספת. כשהיא מסתובבת עם הכוס בידה, היא מוצאת עצמה מול שי וברגע האחרון מסיטה את הכוס שלא תשפוך עליו את תוכנה. עיניה נמשכות לעבר עיניו, והוא צוחק.
"מה מצחיק?" היא שואלת.
"חשבתי שבנות אצולה כמוך, מתנהגות יותר בעדינות. עוד רגע היית שופכת עלי את המיץ ומכתימה את חולצתי הלבנה. את התנהלת כמו…כמו..סוסה פראית."
"ואיזה סיבה יש לך לקרוא לי סוסה פראית?" היא מתריסה כנגדו וליבה פועם בחוזקה.
"אם היית יודעת, לא היית נעלבת," הוא עונה והולך ממנה. החשק לשתות עבר לו. כמה היה רוצה להיות עכשיו עם הסוסה הפראית שלו. הוא מצטער שאמר לה שאינו פנוי הלילה. הוא מחפש פינה שקטה ויושב לכתוב לה הודעה. "אין לך מושג כמה הייתי רוצה להיות איתך הלילה. אני נמצא בארוע וממש אין לי חשק להיות כאן."
"רוצה להפגש איתי?" מתקבלת התשובה.
"בשמחה!" הוא עונה לה.
"יש חוות סוסים צפונה מהעיר. יקח לי שעתיים להגיע לשם. אוכל להכיר לך את הסוסה שלי."
"את לא תאמיני, שם בדיוק המסיבה. אני חייב לסגור. אני אחכה לך." שי כל כך מאושר. סוף סוף, הוא יזכה לפגוש את האשה שנכנסה לו עמוק ללב. רגע לפני שהוא מכבה את הטלפון, הוא רואה שעולה הודעה. "מחר יום הולדתה של סוסה פראית, שלח לה ברכות ליום הולדתה."
המוסיקה השקטה מתחלפת למוסיקה לריקודים. הריקוד הפותח הוא ריקוד איטי. זוגות זוגות ממלאים את רחבת הריקודים. רומי מתרחקת ממנה. אין לה כוונה לרקוד עם אף אחד. שי מתקרב לרחבת הריקודים. הוא מעיף מבט ברומי. היא נראית לו פתאום פחות מאיימת. 'אין לי מושג איך נראית הסוסה הפראית. אני מקווה שאזהה אותה' הוא חושב בליבו, אבל מוצא עצמו נמשך לרומי. המוסיקה מתחלפת למוסיקה סוערת יותר. עיניו נעוצות ברומי, והיא מרגישה אותן. היא מסתכלת לעברו, ומורידה מיד את עיניה. היא מרימה שוב את עיניה כאשר היא מריחה את ריח מי הגילוח שלו, בשעה שהוא עומד קרוב אליה. "אני יכול להזמין אותך לרקוד?" הוא שואל. היא מביטה בעיניו ורואה שאין בהן טיפת ציניות, טיפת ביקורתיות.
רומי מחפשת בעיניה את אביה ומביטה בו. הוא מהנהן בראשו, כמאשר לה שהיא יכולה לרקוד. "אשמח," היא עונה לו. שי לוקח את ידה ומוביל אותה לרחבת הרקודים. היא נרעדת ממגעו. כל כך הרבה חודשים לא נגע בה גבר. היא לא חושבת לרגע שהוא עובד אצל אביה, אלא רק על המגע החם והנעים של ידו האוחזת בידה.
היא מתחילה לרקוד מאופקת, מבטה נבוך. "את כל כך יפה," הוא לוחש לה. היא מסתכלת עליו מופתעת, "ורוקדת נפלא, תשתחררי קצת." רומי שאוהבת מאד לרקוד נענית לו ומתחילה להרגיש משוחררת. כעת היא מצטערת שרצתה לברוח מהמסיבה. שי רוקד איתה ריקוד אחר ריקוד ומצטער שקבע עם הסוסה הפראית. הוא מהדק את אחיזתו בה, ומתקרב אליה כל פעם יותר. רומי מסוחררת מהקרבה של שי אליה. אין לה מושג כמה שי מרוגש ממנה. היא מניחה ראשה על חזהו ומרגישה את ליבו הפועם. זה כל כך נעים לה. היא מסתכלת עליו ורואה שמחשבותיו נודדות הרחק ממנה. הוא ניתק ממנה בפתאומיות. "נהניתי מאד לרקוד איתך, הייתי רוצה לרקוד איתך כל הלילה, אבל קבעתי להפגש עם מישהי."
"חברה שלך," אומרת רומי, לא רוצה שיראה את אכזבתה.
"היא אמורה להגיע בקרוב, איני יכול לבטל, איני יכול לאכזב אותה. אני לא גבר שמשחק משחקים. תאמיני לי שאני ממש מצטער." הוא כל כך מצטער שהזדרז לקבוע עם "הסוסה הפראית." הרי אם להיות כן עם עצמו, הוא ידע שרומי מאד מושכת אותו. כעת הוא מחכה שיגמר הנאום של הבוס והוא יסתלק מכאן, לחוות הסוסים הסמוכה.
המוסיקה מופסקת ואברי עולה לבמה הקטנה ונושא נאום תודות קצר לעובדי החברה. בדרך כלל הוא לא מרבה במילים. "אני רוצה להוסיף תודה מיוחדת לבתי רומי," הוא אומר ומביט עליה. רומי נבוכה, היא לא מרגישה בנוח עם כל תשומת הלב שמופנית אליה. "רומי עוזבת את חברה, ועוברת לנהל את חוות הסוסים."
רומי עומדת נרעשת. "תודה" היא לוחשת לאמה שנדה לה בראשה, כשעל שפתיה חיוך. היא ממהרת לרדת מהבמה. היא מתרחקת מכולם, וחומקת לתוך החצר המגודרת של החווה. כל זה הממלכה שלה! היא מסתובבת בחצר מלאת אושר, ונכנסת לאורווה לבקר את הסוסה שלה, פראית. היא שומעת קול צעדים מאחוריה, ומריחה את ריחו של הבושם הגברי הכה מוכר לה. היא מסתובבת מופתעת "מה אתה עושה פה?" היא שואלת את שי בקול שקט.
"כאן אני אמור לפגוש אותה." הוא מתלבט מה יאמר לה, עכשיו שהוא יודע שהיא אחראית על המקום. הוא מקווה בכל ליבו שלא תפריע לו כעת. הוא מוציא את הנייד ושולח הודעה: "איפה את?"
הנייד של רומי מצלצל מיד.
"עד היום לא היה לי מושג איך לדמיין אותך," אומרת לו רומי בחיוך, "היית מישהו מסתורי עבורי. כשראיתי אותך מוקדם יותר, כל כך רציתי שזה תהיה אתה."
"על מה את מדברת?" עונה לה שי, למרות שהוא מתחיל להבין.
רומי מושיטה לו יד. הוא אוחז בה בהיסוס. "הבטחתי להראות לך מדוע קוראים לי סוסה פראית." היא אומרת.
שי לא מתאפק, מקיף אותה בזרועותיו ומנשק אותה. הוא מתנתק ממנה ומלטף את פניה. "היום כשנתקלת בי, פתאום התערבבה לי הדמות ההיא מהאינטרנט איתך, ואמרתי לעצמי הלוואי שזו היית את."
"אתה לא נראה לי כמו אדם שרק החיצוניות חשובה לו."
"הסתכלתי לך בעיניים, זוכרת? את מי שראיתי בהן , את זו אני רוצה."
ב.א.
מאמינה באהבה
22.8.2017
