אני עוברת בין חדרי הבית, בודקת שהכול מסודר ונקי,
כאילו שאני לא יודעת שכן.
ובכל זאת מעיפה שוב מבט.
הבית מוצף אור רך של נרות.
היכן שרק יכולתי הנחתי קבוצת נרות שיאירו אותו,
ויפיצו ריח נעים.
כיוון שאני מכורה למים אני בוחרת בריחות של האוקיינוס,
של החוף בזנזיבר
ומשלבת ביניהן גם נרות לבנים.
גם כדי לסמל את ארץ אהבתי
וגם כי זה יום כל כך חגיגי לי.
אני ניגשת לאגרטל המלא בפרחים,
ומסדרת אותם שוב,
בפעם המי יודע כמה.
אני אוהבת לקנות את הפרחים בעצמי.
לא כל אחד יודע לשזור נכון פרחים.
יש שלוקחים פרחים יוקרתיים כאלה,
לבנים וורודים ותוקעים ביניהם
בחוסר טעם משווע
איזה פרח, עדעד סגול, וורד אדום,
שהם כשלעצמם יפיפים,
אבל במקרה הזה ממש לא שייכים.
אני אוהבת שלמות
.
אני נכנסת להתקלח.
מתמסרת למים הנעימים,
נותנת לגוף להרגע מעט מההתרגשות לקראת.
אני נותנת לשערי להתייבש מעצמו, ו
מתפנה לקשט את ציפורני בלק.
אני משתובבת ואת הקמיצה צובעת בלבן,
בצבע הטוהר.
יש עוד כמה שעות, ואיני יכולה לחכות.
אני עדיין לא לובשת את הבגדים שהכנתי לקראת.
אני נשכבת על המיטה ונרדמת,
שוקעת בחלומות מתוקים.
אני מרגישה שמישהו נוגע בי קלות.
"אני כאן," אני שומעת לחישה.
הקול רך וכל כך נעים לאוזניי. "
הגיע הזמן לקום.
בואי תראי איזה מתנות הבאתי לך."
אני פוקחת לאט את עיני,
ורואה נצנצי כסף יורדים עלי.
אני מביטה על השולחן ליד מיטתי ו
רואה עליו קופסה עם לב אדום ובה נצנצי הכסף.
על הקופסה כתוב בכתב מסולסל "אושר."
"זו הראשונה במתנותי לך,"
אומרת לי השנה החדשה
ומושיטה לי יד שנלך לחגוג יחד
את כניסתה.
שנה טובה,
מלאה בריאות,
אושר ושמחה.
שנה מלאת אהבה!
ברוך בואך!
בר אבידן
מאמינה באהבה