on
פברואר 4, 2020
אף אחת מהן לא יכולה לבוא אליי בטענות. מעולם לא הבטחתי להן דבר.תמיד הייתי ישר איתן.
סקס, זה הדבר היחיד שאני מחפש.
למרות זאת הן מתרגשות כל פעם כשהן מקבלות ממני הזמנה לאחת מהמסיבות המדוברות שלי, ולא רק שהן מסמנות: "מגיעה", הן תמיד מוסיפות מילים משלהן: "בשמחה!", "לא יכולה לחכות," "מצפה בכיליון עיניים." (❤️)
כל אחת משקיעה בהופעה שלה (עד כדי גיחוך) כדי לתת לעצמה סיכוי להיות ה"הנבחרת שלי" ללילה. לאף אחת מהן אין מושג לפי מה אני בוחר אותן, מה שמקשה עליהן ומגביר ביניהן את התחרות.
*
והנה אני עומד כעת מולה.
היא שוכבת במיטתה פשוקת איברים, מגלה לפני את איבריה הניסתרים ביותר, את מרכז העונג שלה. בלי משים אני מלקק בלשוני את שפתיי. (מה עובר עלי? הרי אין לי כוונה לענג אותה בלשוני.)
אני מוקסם ממנה. יש לה גוף מושלם ופנים יפיפיות. החיוך שלה גורם לי לרצות לנשק אותה. (ממתי אני רוצה לנשק?).
אינני צריך לגעת בה כדי לראות שהיא משתוקקת אליי. טיפות מיצי תאוותה נוצצות מולי וניגרות מעט מתוכה.
פתאום אני מבין שהרבה זמן (ואולי בעצם מעולם?) לא ראיתי אישה עירומה לגמרי. תמיד היא רק מרימה את שמלתה, או מורידה את מכנסיה, אך לעולם איננה מגיעה לערום מלא, שכן הסקס בינינו הוא תמיד חפוז. בדיוק כמוני שרק מוריד מעט את מכנסיי.
אני מתענג על המראה המושלם שלה כשהיא שוכבת על סדיני המשי הצחורים שלה ומחייכת אליי. אני לא יודע לפענח אותה. גם לא את החיוך שלה. היא מסקרנת אותי.
"אל תאמר לי שמעולם לא ראית אישה בעירום," היא צוחקת.
אני שותק ומתחיל להסיר מעליי את חולצת הבד שלי, מניח אותה על הכורסה בפינה, פושט את מכנסי ותחתוני הבוקסר ומניח גם אותם עליה.בזמן שאני עושה זאת היא משנה תנוחה, שוכבת על צידה ועוקבת אחרי כל תנועה שלי.
אני שומר על ארשת פנים חתומה. היא לא תראה את השפעתה עליי כעת.
אני מביט על רגליי. פתאום הגרביים נראות לי מיותרות. (ממתי אני חושב על דברים כאלה?)
אני עומד מולה ערום ונותן לה לסקור את גופי. המבט בעיניה מראה שהיא אוהבת את מה שהיא רואה. היא לא מתאפקת ונושכת קלות את השפתיים שלה. (מה קורה לי היום שאני נמשך לשפתיים היפות האלה.)
שוב היא נשכבת פשוקת איברים על גבה, וברגע שאני מטפס עליה, היא כורכת את רגליה סביב מותניי. אני לא רגיל לאישה כמוה, אישה שמשתתפת פעילה במשחק הזה. רגיל אותן כנועות.
אין ספק שזה מעורר אותי יותר. אני חודר אליה בעוצמה. עיניי נעצמות מעונג.
גבה מתקמר מתחתיי.
אני פוקח את עיניי ורואה את שפתיה מפושקות מעט ואנקה נמלטה ממנה.
*
אני עובר על המילים לפני שאני שולח לכן אותן.
המחשבה על מה שהיה שם גורמת לי שוב להתעורר..
שלכן (זה כבר הפך להרגל)
קנדי ו.
TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם