מעצבת את חייה (אפריל 2022) משחקי הבקבוק

מעצבת את חייה 3-מה ששלי שלי

on
אפריל 27, 2022

דן סקיי

יום עבודה נוסף עומד להסתיים. אימא שלי הודיעה שהיא הגיעה לאחותה ודאגה אחת יורדת מעל כתפיי. אני מחליט להתנתק מהעבודה השוטפת שלי ולהעיף מבט בנעשה במשרד.

אני נכנס לתוכנת סקיי שהקימה במיוחד בשבילי לואיז גולד, תוכנה המאפשרת לי לעקוב בזמן אמת אחרי הנעשה על שולחן עבודה של כל אחד מהעובדים.

אני נאנח כשאני רואה את העומס הגדול על מחלקת עיצוב הפנים. יש לי מעצבים מעולים רק שהם לא מסתדרים עם הזמן. עכשיו כשאני פנוי יותר לאחר שבנייתם של המגדלים שתכננתי, בלו ספייר, ג'ייד ודיאמונד הסתיימה, עליי למצוא פתרון עבורם, אני מבין שאין לי ברירה אלא לחפש מעצב פנים נוסף.

אם יש משהו שאני לא סובל זה הנושא של ראיונות אישיים. אני פשוט לא בנוי לזה. בלית ברירה אני מבקש מקורה שמתעסקת עם כח האדם במשרד שתנסח מודעה. "תראי לי את הנוסח לפני שאת מפרסמת," אני מבקש ממנה.

"עוד משהו?" היא שואלת ומביטה בי במבט רב משמעות.  מה היא לא מבינה? אני לא נוגע בעובדות שלי.

כמה אני לא מופתע לקבל הודעה מאפריל קרוב מאד לסיום יום העבודה.

אפריל מק'נזי: ניפגש בשבע ב Per Se.

היה לי ברור שהיא תבחר את אחת המסעדות היקרות ביותר במנהטן. המסעדה של השף תומאס קלר שזכה בכוכבי מישלין, שמשקיפה על הפארק.  בתפריט תשע מנות טעימה כאשר באף אחת מהן לא חוזרים המרכיבים על עצמם, ועל זה אתה משלם.

'אם זה המחיר שעליי לשלם, שיהיה,' אני חושב בליבי, 'לפחות מובטח לי שאהנה מהארוחה.'

למרות שהיא כתבה שנפגש במסעדה אני שולח לה הודעה.

דן סקיי:   מהיכן לאסוף אותך?

אפריל מק'נזי: אין צורך. אני לא מגיעה מהבית.

כמה שאני אוהב את המשחקים שלה, ועוד יותר את העובדה שהיא חושבת שזה משפיע עליי.

*

 הגיע הזמן שתבינו מי היא אפריל.

כשהייתי בן שש עשרה, הקפטן הנערץ של התיכון שלי פגשתי את אפריל לראשונה. ילדה יפה עם חזה שמעורר את יצריו של כל נער מתבגר.

לא הייתי צריך הרבה כדי לגרום לה להתמסר לי. היא סיפרה לכולם שאנחנו זוג, ואני שנהניתי להשתעשע איתה לא הכחשתי.

לאמר שהיה לנו הרבה במשותף יהיה שקר. לא הירבנו לדבר, ומעטנו לצאת יחד.

אפריל חשבה שאני רוצה אותה לעצמי, בפועל רציתי אותה רק למטרה אחת, כזאת שנעשית בחדרי חדרים. מה שכן, לא שיניתי את אורח חיי למענה.

ההתלהבות הראשונית שלי פגה מהר. היא שעממה אותי, ואמרתי לה זאת בגלוי. היה לה קשה לקבל את דבריי ולכן לא סיפרה על כך לאיש, והעמידה פנים שהכל בסדר.

לא הסתרתי את העובדה שאני מזיין בנות אחרות. לא הרגשתי טיפת נאמנות כלפיה.

עברו חמש עשרה שנה וכמות בלתי נספרת של נשים שהייתי איתן, והיא עדיין בשלה.

*

אני מגיע לדירתי ונכנס להתקלח. את בגדיי אני בוחר בקפידה. חליפת מיו מילאן יוקרתית, חולצה לבנה ועניבה בצבע כחול.

אני מרוצה מהגבר שאני רואה במראה שבמבואה, בהחלט מקרין את העוצמה שאני מעוניין שתראה.

אני מחליט לא לשחק משחקים ומגיע בזמן.

אפריל כבר יושבת בשולחן מוסתר שבחרה. שולחן שמשדר לעיניי כל שזאת ארוחה אינטימית.

אין ספק שהיא בחרה בקפידה את בגדיה. הייתי מהמר שאת השמלה החשופה אותה היא לובשת היא רכשה לפני שעות ספורות במיו מילאן והתאימה לה נעלי עקב כסופות.

אני מביט בה וחושב לעצמי שלמרות שהיא לובשת בגדים תוצרת חברת אופנה מובילה, היא לא נראית בהם זוהרת או מיוחדת במינה. 'מסתבר שלא תמיד הבגד עושה את האדם,' אני חושב לעצמי.

"ערב טוב אפריל. את נראית נפלא," אני משקר, "אני אוהב את בחירתך במקום."

"יש לי טעם יקר," היא עונה לי בחיוך, "לכן בחרתי בך."

אני מתעלם מההערה. "את יודעת מה את רוצה להזמין?"

"בא לי להתפנק עם קוויאר וצדפות," היא אומרת ומזמינה את אחת המנות הכי יקרות.

אני זורם איתה ובוחר בשר טלה עם ירקות, "מממ… הוא בהחלט ראוי למישלין שלו. מנה מעולה," אני מתגרה בה.

אני מסמן למלצרית שתביא לנו בקבוק יין. אני מרגיש שבא לי  לחגוג הלילה.

"ראיתי איך אתה מסתכלת עליה," היא מסננת לעברי.

"אמנם היא מלצרית, אבל תסכימי איתי שהיא בחורה יפיפיה," אני אומר לה בחיוך.

היא מתאפקת לא להראות לי שזה מעצבן אותה ולכן מתלוננת על המנה שקיבלה. לא שזה מפתיע אותי. ברור לי שהיא בחרה בה רק בגלל המחיר, לא בגלל הטעם.

"אם כך תזמיני משהו אחר," אני אומר לה ומסמן בחיוך למלצרית שתבוא.

"הכל בסדר?" היא שואלת וסומק עולה על לחיה.

"המנה לא טעימה לי, אני מבקשת את מנת הלובסטר," אומרת לה אפריל בטון עוין.

"אני מצטערת לשמוע גברתי. אני אמסור זאת לשף," היא אומרת ומסירה את הצלחת מהשולחן.

אני מוזג לאפריל כוס יין, אחר כך לעצמי ומתענג על הטעם המשובח של הקברנה סובניון אלן קרטייה תוצרת יקבי קרטייה מעמק נאפה קליפורניה.

אני יודע שאפריל לא נהנית לא מהלובסטר ולא מהיין. לו הייתה מנסה פעם אחת להיות אמיתית אולי הייתה מזמינה לה משהו שהיא באמת אוהבת לאכול.

"שנזמין קינוח?" אני שואל אותה.

"אני לא יודעת איך אתה מתלהב מהמסעדה הזאת," היא אומרת לי מנסה לשלוט בכעסה.

"להזכירך שזאת הייתה בחירה שלך?" אני מעמיד פני מופתע.

אני מסמן למלצרית ומבקש את תפריט הקינוחים.

"תדע לך שאני סולחת לך על הבגידות שלך. אתה גבר, ולפעמים לא שולט על היצרים שלך," היא אומרת, "אבל אחרי החתונה…"

"את מציבה לי תנאים למה שיקרה אחרי החתונה?" אני עונה לה הפעם בקול קר, "את יודעת למה ביקשתי להיפגש איתך?" אני שואל ולא ממתין לתשובתה, "כיוון שהגיע הזמן שהדברים יאמרו באופן ברור."

"הייתי נער בן שש עשרה שהתלהב מהחזה המפואר שלך. מאז אני מנסה לאמר לך שאני לא חבר שלך. את יודעת שכמו שזיינתי אותך, זיינתי עוד הרבה אחרות, ואף אחת מהן לא החשיבה אותי בתור החבר שלי כי היא הבינה. רק את מסרבת להבין.

מעולם לא הבטחתי לך שאהיה נאמן לך, ובטח לא שאתחתן איתך. בימי התיכון את היית זמינה לזיונים מתי שבא לי, זה הכל.

תזכירי לי מתי פעם אחרונה נגעתי בך?

אז מספיק כבר עם המשחק הזה. אני לא נפרד ממך היום, כי נפרדתי ממך כבר מזמן, אם בכלל אפשר לקרוא לזה כך."

אני מסמן למלצרית לבוא. "את מוכנה להביא לי חשבון מתוקה? נראה לי שנוותר על הקינוח."

החשבון מגיע ועליו המילים

תודה!

מלאני …..-212

אני מניח את החשבון כך שאפריל תראה שרשום עליו מספר הנייד של המלצרית.

"אתה בן זונה דן סקיי. אני לא רוצה לראות אותך יותר לעולם."

"גם אני לא אפריל," אני עונה לה בזמן שאני מגיש למלאני את כרטיס האשראי.

"אני מסיימת בחצות," לוחשת לי מלאני.

"אני מקווה שאני אשן כבר," אני עונה לה לאכזבתה ויוצא מהמסעדה.

*

מייםל וייאטסטון

מייפל וייאטסטון

"תלך תכין שעורי בית. תאמר מה אתה רוצה ונראה איך אנחנו מתקדמים," אומר ארן ללירוי.

לירוי קם בהפגנתיות, מסמן לעורך דינו לקום ועוזב בסערה את החדר.

"איך את?" שואלת אותי ליאה בדאגה.

"עצוב לי שלא ראיתי כל השנים מיהו," אני עונה, "אני מרגישה שבזבזתי שנים לריק."

"את עדיין מאד צעירה. אומר לך את זה קשיש שמתקרב לגיל שלושים," אומר ארן ומעלה חיוך על פניי.

"אני מודה שיש לי אתכם. אתם נוטעים בי בטחון שיהיה בסדר. אני יודעת שבזכותכם זה יעבור בקלות ולא יסחב זמן רב," אני אומרת.

הנייד של ארן רוטט על השולחן. "לא תאמיני ילדה," הוא אומר כשהוא פותח את ההודעה. "מר בלייקסמית' רוצה שלום בית."

"אתה חושב שהוא קולט מה קורה? כי לא נראה לי," אני עונה לו.

"אולי עורך הדין שלו גער בו על שהעלה את הנושא של ירושת הוריו. אני יכול לדמיין אותו נוזף בו- 'למה אתה מכניס לה רעיונות בראש?'" צוחק ארן.

"מעבר להון שצברתי בזכות עצמי, אני בתו של מנהל מחלקת הדם בבית החולים הר סיני. בוא נאמר שאני לא באה ממשפחה ענייה בעצמי," אני אומרת לו, "אני מתחילה להבין את מה שאתה אומר."

הוא מקליד הודעה ומקריא לי אותה.

מר גרין,

הלקוחה שלי לא מעוניינת למשוך את התביעה לגירושין.

אני מבקש לקבל את רשימת הדרישות של הלקוח שלך.

אם לא נקבל זאת תוך שבעים ושתיים שעות,

נמסור את כתב התביעה לבית המשפט לענייני משפחה.

ממתין לתשובך.

עורך הדין ארן רוטשילד

ל.א.ר. עורכי דין מסחריים

"אני מודיע לך שהדרישות תגענה בקרוב. הפעם לא תוזכר בהן המילה 'ירושת הוריי.' אני מניח שהוא יתרכז בחברה שלו," אומר ארן, "אני אנהל איתו משא ומתן, וכשיהיה משהו ממשי שאפשר באמת לדון עליו אני אשתף אותך. יש בידי את כל הנתונים על רכושכם המשותף ועל הרכוש שהוא 'מה ששלי שלי,' הוא מחייך, "מצטער הייתי חייב להזכיר את זה."

אני נפרדת מארן וליאה מלווה אותי לדלת היציאה מהמשרד. "את יכולה להיות רגועה. מה שיקרה כעת, כשהוא יבין שאת לא מעוניינת לחזור אליו הוא יפתח במלחמה, רק שאין לו הרבה נשקים.

כאשר אתה מפוחד אתה יורה לכל עבר ולבסוף מתקפל. אני מסכימה עם ארן שאין טעם לשתף אותך בכל מילה שתכתב. לכי ותתחילי לחיות את חייך."

אני מודה לליאה ויורדת לבית הקפה אצל בן.

אני פותחת את הצ'אט של ארבע החברות.

מייפל וייאטסטון:  אני פנויה. מתי אנחנו נפגשות?

טסה פיליפס: איפה את?

מייפל וייאטסטון: בבית הקפה אצל בן.

אירלנד מורל: הישגתי מחליפה למהדורה המרכזית.

תאספי אותי ונלך לוורד הכחול. מי מצטרפת?

יסמין דהרמה: ברור שבאה.

מייפל וייאטסטון:  ג'סי, אין לך חזרה?

יסמין דהרמה: הודעתי שאני לא מגיעה.

טסה: ג'סי תאספי אותי?

יסמין דהרמה: ברור. אני בדרך. נפגש בוורד הכחול.

מייפל וייאטסטון:  אוהבת אותכן אחיות ליבי.

*

אני נוסעת לתחנת הטלויזיה MNYC לאסוף את אירלנד.  

אני מפעילה את המערכת בג'יפ. צלילי הגיטרה של ג'סי קוק

Jesse Cook | Azul (Rumba Flamenco Guitar Music) – YouTube

נשמעים ברקעהמוסיקה אלא שהיום הם לא משקיטים אותי.

המילים של לירוי עולות במוחי.

*

"אני לא מבין מה את מוצאת באירלנד.  את סתם מסתובבת איתה כי היא שדרנית מפורסמת," אמר לירוי כאשר אמרתי לו שאני הולכת להיפגש איתה, "זה ממש פתטי שאת מחפשת שיצלמו אותך איתה, כאילו שגם את סלבריטאית."

בהתחלה עוד הייתי מתקנת אותו ואומרת שאירי, כך אני קוראת לה בחיבה, היא עיתונאית חוקרת וכי היא משמשת כשדרנית של המהדורה המרכזית רק כמחליפה.

יש לי הרושם שהוא קינא בחברות בינינו ולכן התנגד לה. אני חושבת שהוא ידע בליבו שהן יקרות לי ממנו.

*

אני מאלצת את עצמי לשיר כדי לגרש את המחשבות מראשי. לשמחתי כשאני מגיעה לתחנה אירלנד כבר מחכה לי בחוץ.

היא ניגשת לדלת הנהג. "תעברי למושב הנוסע, תני לי לנהוג," היא אומרת. אני לא מופתעת ממילותיה, אני יודעת שיש לה חולשה לג'יפ שלי.

"כמה אני אוהבת לשמוע את המנוע שלך נוהם כמו צ'יטה שעומדת לנצח בתחרות ריצה," היא אומרת. ברור לי שהיא מנסה להקליל את האווירה.

"אין לי כח לדבר פעמיים על מה שקרה, רק אומר לך שהפעם זה סופי. ליאה וארן רוטשילד מטפלים בהסכם גירושים שלי. נתתי להם יד חופשית.

ארן אמר שלא יטריח אותי במשא ומתן, אלא רק כאשר העניינים יהיו לקראת סיום," אני מספרת לה.

"את בידיים טובות," היא אומרת.

"כריס ברוקלין הפנה אותי אל ליאה. המשרד שלה לא עוסק בעניני משפחה, רק שפה יש גם עסקים מעורבים ולכן היא לקחה עליה את התיק."

אירלנד נוסעת הרבה מעל המהירות המותרת ועד מהרה אנחנו חונות ליד בית הקפה.

"אני מציעה שנשב בפטיו. תראי, הוא ריק היום," אומר אירלנד.

אנחנו מוצאות מקום מתחת לעץ הגדול ומתיישבות. "איך את מיי?" היא אומר ומניחה את ידה על שלי.

"אני מבינה שזה משהו שהייתי צריכה לעשות מזמן ודחיתי מהסיבות הלא נכונות," אני עונה לה.

"כשם שהתחתנת מהסיבות הלא נכונות. או אם לדייק בחרת ברע במעוטו, כיוון שאני מבינה מה דחף אותך לעבור לגור איתו," אומרת אירלנד.

המלצרית שניגשת לקחת מאתנו את ההזמנה. "אנחנו ארבע, האחרות בדרך," אומרת אירלנד בתקווה שתעזוב אותנו לבד.

"את אירלנד מורל?" שואלת אותה המלצרית בהתרגשות.

"זאת אני, ואני אשמח אם איש לא ידע שאני פה. הדבר האחרון שאני רוצה כעת זה להתמודד עם צלמים."

"אני מבטיחה לך שלא אגלה," היא עונה לה כממתיקת סוד. "ובכל זאת אפשר לבקש סלפי איתך?"

"רק כי ביקשת יפה," אומרת אירלנד וקמה להצטלם איתה, דואגת שאני לא אופיע בתמונה.

"יש לי בקשה," אני אומרת לאירלנד, "אני לא מתכוונת להשמיץ את לירוי רק בגלל שאנחנו לא מתאימים. הוא גבר אלפא, יפה תואר, וחכם למדי. רק שהוא לא הגבר שמתאים לי.

אני מאמינה שגבר צריך להעצים את האישה שלו, לעזור לה להמשיך להתפתח. במקרה שלנו זאת אני שחזקה ממנו, ולא רק בגלל שאני מרוויחה יותר, אלא," אני משתתקת כאשר המלצרית חוזרת עם בקבוק מים קרים ובתוכו פלחי לימון, ומתחילה לערוך את השולחן לארבעה.

 *

דן סקיי

'סוף סוף נפטרתי ממך,' אני אומר כשאני נכנס לגי'פ ומתחיל לנסוע.

אני יודע שאין צורך שאחסום אותה. אחרי הלילה הזה היא כבר הבינה שאין לה יותר מה לפנות אליי.

בעיתוי מושלם נשמעת ההתראה המיוחדת של משחקי הבקבוק -צעירי ניו יורק. 'אז כנראה אני לא אשן היום,' אני צוחק.

העיר נראית לי קצת מנומנמת הערב באופן מפתיע, ואולי לא. אולי כולם מתכוננים למשחק הלילה אני משתעשע עם המחשבה על מה שרוחש מתחת לפני השטח בעיר.

אני מגיע למגדל הבלו ספייר ועולה לדירתי. אני מתחיל להתפשט מייד עם היכנסי לדירה. אני מרגיש שאני רוצה להסיר את שרידי אפריל מעליי, למרות שאפילו לא נישקתי אותה.

שלא כאחרים, אני מעולם לא זורק את הדברים שלי על הריצפה אלא מניח אותם בחדר הארונות שלי בצורה מסודרת או בסל הכביסה.

אני נכנס למקלחת קצרה ולובש רק את תחתוני הבוקסר שלי.

אני נשכב על המיטה מחבר את האפליקציה למסך הגדול שעל הקיר מול מיטתי .

צייד האיילות נרשם למשחק הלילה. אני מקבל אישור מיידי. בקבוצה שלי היום ששה עשר משתתפים.

'נראה מי מכן תופיע הלילה ליער שלי,' אני חושב בליבי.

כיוון שיש זמן עד לתחילת המשחק אני מתקשר לאחי ג'ק.

"אז היא נסעה," הוא אומר. פתאום אני קולט שהוא מדבר כמוה.

"מתי כבר תתפייס איתה אח שלי," אני שואל.

"יש לה אותך, היא לא צריכה אותי," הוא עונה לי מייד.

"נו באמת, מספיק! אני אחד משלושה. היא לא אוהבת אותי יותר, היא מסתדרת איתי יותר, זה הכל," אני עונה לו, "אם מישהו היה צריך לכעוס עליה זה אני. ממך לא הסתירו שנים שאבא חולה, לך לא אמרו שהגעת לעולם כי אבא לא היה בטוח שיוכל להביא ילדים לעולם אחרי הטיפולים."

"אני מצטער דן, אתה צודק. אני מתגעגע אליו בטירוף. הוא כל כך חסר לי," הוא עונה והעצב עולה מקולו.

*

מה הוא חושב שלי הוא לא חסר? הוא בכלל מבין איך זה מרגיש שאתה נמשך לתחום בו עסק אבא שלך, מתחיל ללמוד באוניברסיטה תואר ראשון שיוביל אותך להיות ארכיטקט כמוהו אבל כשמגיע טקס הענקת התואר, הוא לא שם כי הוא לא החזיק מעמד ועזב את העולם?

לקחתי על עצמי את החברה שלו. האחים שלי לא רצו חלק בה, ולכן קניתי את חלקם. מאז היא השתנתה מאד והפכה לאחת החברות המובילות. לפעמים אני יושב במשרד שלי ורוצה לשמוע את דעתו. אני קורא לו אבל הוא לא שומע אותי.

ג'ק נוגע לי בקצות העצבים ואני לא מוכן לחשוף אותם בפני איש.

*

"אימא הודיעה רק שהיא הגיעה בשלום לאחותה," אני מחזיר את השיחה לראשיתה.  "מה אתה עושה הלילה?" אני שואל.

"אני…עסוק," הוא אומר ומשתתק.

"תהנה," אני עונה ומחייך לעצמי. אני מהמר שהוא משתתף היום במשחק. כמובן שלא אשאל אותו. הדמויות שאנחנו עוטים על עצמנו הן חסויות, מה שנותן לנו את האפשרות לדבר ללא מחסומים, זה העקרון של המשחק.

"ואתה?" הוא מפתיע אותי.

"הייתי בארוחת ערב עם אפריל. אמרתי לה במילים הכי בוטות שתבין שלא היה בינינו קשר פרט לעניני הנאת הגוף, ושתרד ממני כבר. אני מודה שאני מותש מהיום הזה. ובכלל חסרות לי השבוע שעות שינה, אני מעדיף ללכת לישון מוקדם."

"טוב," הוא נשמע לי מאוכזב.

אין לי כוונה לשתף אותו שאני מתכוון לצוד איילה קטנטנה הלילה ולגרום לה לרקוד לפניי במערומיה, כי לצאת אין לי חשק היום.

הנייד מצלצל ושמו של כריס ברוקלין מופיע על הצג. אני עונה מייד.

"אתה עסוק?" הוא שואל.

'מה כולם שואלים אותי היום אם אני עסוק?' אני חושב בליבי ונזכר שכריס לא בניו יורק.

"אני במיטה, מחפש סידרה לנקות איתה את הראש," אני עונה לו.

"אם בא לך משהו קליל תראה את אולטימטום," הוא עונה לי ואני יכול להרגיש את החיוך על פניו גם בלי לראות אותו, "אגב האם כבר הזדמן לך לדבר עם אפריל?"

"הסיפור איתה סגור הרמטי. הייתי בוטה כלפיה, לא בררתי את המילים. נתתי לה להבין שהמלצרית מוצאת חן בעיניי. עדיף בשבילי שתחשוב שאני בן זונה. היא רודפת אותי יותר מידי שנים," אני משתף אותו.

"אני שמח שפינית את השטח. יש לי הרגשה שבקרוב תבוא האחת שתתפוס אותך לא מוכן," הוא אומר, "אם זה קרה לי זה יכול לקרות גם לך."

"לא יקרה," אני עונה לו בבטחון.

TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם