חולמת צלילים (מרץ 2022) משחקי הבקבוק

חולמת צלילים 26 – רגשות סוערים

on
ספטמבר 9, 2022
יסמין דהרמה (חולמת צלילים)

יסמין

אני יוצאת ברגליים כושלות מבית החולים. אני מבינה בהיגיון שבאמת אין לי מה לעשות אלא לחכות שהבוקר יגיע.

"אנחנו חייבות לראות רק את הטוב," אומרת לי טסה שהגיעה אף היא לבית החולים, "היא עברה את הניתוח בשלום. הקליעים אמנם עשו נזק, אבל העורק הראשי לא נפגע. כל דבר קטן כזה צריך לעודד אותנו שהיא תחלים במהרה.

את יודעת שהיא נהגה לתרום דם להופ כל כמה חודשים ולכן עברה בדיקות מקיפות בתדירות גבוהה. היא תהיה בסדר," היא מסכמת את דבריה בנחישות, "רק כך עלינו לחשוב. עכשיו זה הזמן שלנו להיות חזקות בשבילה."

סקוט וינסטון
סקוט וינסטון

סקוט

"ברור שאני מאוכזב שהמשחק בוטל," אני עונה לדן, "קיוויתי לפגוש אותה במשחק. פגעתי בה, לא כי התכוונתי, אלא כי באותה רגע מיהרתי לשפוט אותה. אני יודע מהיכן זה נובע. אתה יודע שנשים מודדות אותנו לפי עומק הכיסים שלנו.

תענה לי בכנות. מתי פעם אחרונה שניהלת שיחת נפש עם אישה?" דן צוחק, "זה מצחיק אותך?"

"השאלה שלך לא. המחשבה שאישה תנהל איתי שיחת נפש, או יותר נכון שאני איתה מצחיקה אותי. המבנה הרגשי שלי שונה משלך. יש לי אפס רגש בתוכי. הוא קיים רק כלפי משפחתי וחבריי, מעולם לא כלפיי אישה," הוא עונה לי באדישות.

"נו באמת דן. אף פעם לא אהבת אישה?" אני שואל.

"אתה רומז שגבר כן? אז לא. לא אישה ולא גבר. הרגשות האלה קפואים אצלי," הוא עונה לי להפתעתי.

"אני מתקשה להבין את זה. אז מה בעצם מה שיש בינינו?" אני שואל.

"מה שבינינו זאת ידידות עמוקה בין שני גברים. אין בזה שום דבר שקשור לאהבת גבר ואישה."

"אז אתה כן מרגיש, אתה מבלבל אותי. בכל מקרה, יש לי רגשות כלפיה ויודע שהפעם אסור לי לטעות. הייתי במערכת יחסים שהכי התאימה למי שאני, ולא מתאימה למי שאני בכלל," אני אומר לדן.

"עכשיו תורי לאמר לך שאני לא מבין מה שאתה אומר," עונה לי.

"מה שאני מנסה לאמר לך הוא שהיא התאימה לתדמית שלי, לא למי שאני באמת. כשם שכל החיים שלי עד כה הם לא באמת מי שאני ולכן אני רוצה לצאת לעצמאות," אני עונה לו.

*

שעת לילה מאוחרת

דן כבר הלך ואני נשאר ער לחכות להודעה של יסמין.

אני יושב במרפסת ונהנה מהקרירות של הלילה. כיוון שאני מחכה נשארתי לבוש ואני מודה על כך, כי בתקופה כזאת לשבת במרפסת רק עם בוקסר זה כבר לא לעניין.

אני תוהה את מי היא מבקרת שזה לוקח כל כך הרבה שעות וגולש לשעה כל כך מאוחרת כששעות הביקור המקובלות כבר נגמרו מזמן.

המחשבות שמתרוצצות לי בראש ואני מנסה להרגיע אותן. 'תרגע, חייב להיות לזה הסבר.'

ואז הנייד מצלצל ומתריע על הודעה נכנסת. אני מושיט ידי לקחת אותו, אבל הוא רחוק ממני. אני מצליח רק לגעת בקצהו, אבל במקום למשוך אותו אליי, אני דוחף אותו ממני. אני מזנק רגע לפני שהוא גולש מהשולחן לריצפה.

אני מתנשף לרגע וממהר לקרוא את ההודעה.

יסמין דהרמה:  רק עכשיו יוצאת מבית החולים. מותשת והולכת לישון כמה שעות. אחזור לכאן מוקדם בבוקר. לילה טוב.

סקוט וינסטון: את עם רכב או צריכה הסעה?

סקוט וינסטון: אני רוצה שתבואי לכאן.

היא לא עונה. אני שוב שוקע במרתון של מחשבות. 'האם היא מתעלמת ממני? האם מישהו אחר בא להסיע אותה?

אני נכנס לתוך הדירה, מתלבט האם להכין לעצמי כוס תה להתחמם מעט לפני השינה, או ללכת ישר לישון.

אני מוותר. החום של השמיכה יחמם את גופי. האם הוא יחמם גם הלב שלי?

אני מתפשט ונכנס למיטה כאשר הטלפון מתריע שוב על הודעה. הפעם אני לא לוקח סיכון, קם וניגש לקחת אותו מהשידה עליה הינחתי אותו כשהתפשטתי.

יסמין דהרמה:  נהגתי כששלחת לי את ההודעה.

יסמין דהרמה:  הגעתי כבר הביתה. אני נכנסת להתקלח ומנסה לעכל את הלילה הלא פשוט הזה.

אני מתלבט האם לשאול אותה במי מדובר ומחליט שלא.

סקוט: אני מצטער לשמוע. האם יש משהו שאני יכול לעשות למענך כדי לעזור?

יסמין דהרמה:  תודה סקוט. כל מה שאני רוצה כעת זה להתקלח ולנסות לארגן את הימים הקרובים. אני צריכה לראות מה מערכת השעות שלי במרכז לאומנויות. היא עדיין לא קבועה ואני מקבלת אותה מידי ערב. כך או כך אני חייבת ללכת לישון כדי שאוכל לתפקד מחר.

סקוט: אני זמין בשבילך סביב השעון. אם את צריכה משהו רק תודיע לי. אל תהססי.

יסמין דהרמה: אני מעריכה את זה. אני לא במצב כעת לחשוב.

סקוט: תתקשרי אלי אישה יפה שלי כשתוכלי. שיהיה לך לילה טוב.

אני מרגיש הקלה. עדיין אינני יודע במי מדובר אבל לפחות היא מתקשרת איתי.

פרופסור קלייטון דהרמה

אני מרגיש שחל ריחוק ביני לבין יסמין וזה מאד כואב לי. אני כל כך רוצה לשתף אותה באהבה שלי לניקה.

'האם יסמין מרגישה שאני מזניח אותה?'

הדיבור עם ניקה כל כך זורם וטבעי. אני מרגיש שחזרתי לחיים במלוא עוצמתם. אני עדיין לא קולט שאני עם אישה שנענית לכל תשוקותיי, שהולכת איתי בקצב שלי, שמכילה אותי.

ובכל זאת, כאשר זה נוגע ליסמין משהו עוצר מבעדי לשתף אותה בתחושה שלי.

ניקה מבחינתה מדברת לא מעט על יסמין. היא מלאת התפעלות ומשתפת אותי בכל מילה שנאמרת עליה על ידי המנהלת, צוות המורים והרקדניות עצמן שממש מעריצות אותה.

אני מסתכל על ניקה בזמן שהיא מדברת עליה בעיניים נוצצות, ומרגיש מדקרת כאב על מה שנמנע מיסמין כל השנים על ידי אימה.

איך אני יכול לומר לניקה שיחסה של יסמין אליי השתנה?

אני מתלבט האם עליי לחזור לישון בבית כדי לקרב שוב את יסמין אליי. כמובן שאני לא משתף את ניקה ברגשותי, ואני נקרע ביניהן.

הלב שלי רוקד משמחה כשיסמין מתקשרת כהרגלה בבוקר לאחל לי בוקר טוב.

"בוקר טוב דאדי," היא אומרת לי בקול עצוב. הלב שלי צונח. כל ההתרגשות שהרגשתי נעלמת.

"אני צריכה לספר לך משהו אבל זה חייב להישאר בינינו. תבטיח לי שלא תספר לניקה," היא אומרת.

אני שמח שניקה נכנסה להתקלח אחרי שפתחנו את הבוקר במעשה אהבה סוער, ואני יכול לדבר בלי שהיא תשמע, ובכל זאת אני מתרחק ומתיישב ליד השולחן במטבח.

"שמעת על הלטינה?" היא שואלת, מה שמפליא אותי. אני יודע שהיא אהבה ללכת עם החברות שלה לרקוד במועדון, אבל העצב שלה נשמע לי קצת דרמטי.

"שמעתי על השריפה," אני עונה לה בקצרה, מנסה לא לעשות מזה סיפור גדול.

"ועל היריות?" היא ממשיכה.

"שמעתי," אני עונה ומנסה להבין לאן היא חותרת.

"דאדי, יש צו איסור פרסום ולכן אתה חייב להבטיח לי שלא תדבר על זה," היא חוזרת על דבריה. היא לא נשמעת לי כל כך מרוכזת וזה מדאיג אותי מאד.

"מייפל נפצעה באירוע. הייתי עד שעת לילה מאוחרת עם הבנות מחוץ לחדר ניתוח. זה היה ניתוח ארוך במיוחד, אבל אמרו שהוא עבר בהצלחה. צריך לזכור שעדיין היממה הראשונה מאד קריטית. אני ממש פוחדת דאדי," היא אומרת בקול חנוק.

"איפה את עכשיו?" אני מנסה להיות מעשי.

"ישנתי כמה שעות בבית ואני עומדת לצאת לבית החולים," היא עונה לי, "למזלי השיעורים שלי היום הם בסוף היום כך שאוכל לראות אותה."

"אם את צריכה ממני משהו רק תאמרי. אני אתאים את עצמי אלייך," אני עונה לה.

"כל כך לא דימיינתי את הבוקר הזה כך. חשבתי שאוכל להיפגש איתכם אצל ניקה לארוחת בוקר," היא אומרת בעצב ואני מרגיש שאבן גדולה נגולה מליבי.

"זה כל כך ברור לך שאני פה?" אני לא מתאפק ושואל.

"דאדי, אתה נשמע הרבה יותר רגוע, כאילו חזרת לחיים בכל העוצמה. אני יודעת לניקה יש חלק בזה. אמנם לא חסכת ממני כלום, תמיד הרעפת עליי תשומת לב, אבל ידעתי שאתה כבוי, שאתה לא מאושר. לכן כל כך שמחתי שיש לך חיבור טוב עם ניקה," היא אומרת לי.

"מה את רוצה שאומר לה. אם את צריכה שהיא תשחרר אותה מהעבודה אני.." אני מתחיל לומר אבל יסמין קוטעת אותי.

"אני חייבת להמשיך לעבוד למען שפיותי. דיברתי על זה עם טסה ואירלנד. מייפל תכעס אם תדע שהחיים שלנו סובבים סביבה. היא לא לבד. אבא שלה וגיא בקירבתה כל הזמן."

"אני מתפלל בליבי שתתאושש מהר. תודה שסיפרת לי יסמין. המילים שלך הבוקר חשובות לי מאד. גם אבא צריך לפעמים לקבל חיזוק מהילדה שלו."

אני מסיים את השיחה כשניקה נכנסת למטבח. היא מופתעת לראות אותי יושב פה, עדיין לא לבוש.

"יסמין התקשרה," אני אומר לה מייד.

"הכל בסדר?" היא שואלת בחשש.

"הכל בסדר גמור. היא אמרה שתכננה לבוא לאכול איתנו ארוחת בוקר אבל משהו צץ והיא הייתה חייבת לדחות, נקווה שמחר תגיע."

ניקה מקיפה אותי בזרועותיה ומניחה את ראשה על חזי. "מה מתוקה?" אני שואל אותה.

"אני מתרגשת," היא אומרת לי ומסיטה בי בעיניים נוצצות, "היא מקבלת את האהבה שלנו."

"היה לך ספק? היא באמת רוצה אותי מאושר, ויודעת שזאת את שממלאת לי את הלב באהבה," אני אומר לה כאילו שמעולם לא הייתי בספק לגבי זה.

"אני כל כך אוהבת אותה. אני הולכת מנופחת מגאווה כל פעם שאני שומעת מה אומרים עליה. אני מרגישה כאילו היא הבת שלי ממש," היא אומרת לי.

"היא מוצאת בך את מה שחסר לה מאימא שלה. את ההערכה הגדולה וההכרה בכישרון שלה. זה קשה לילדה לגדול ולהקטין את האהבה הגדולה שלה לריקוד רק בגלל שאימה חושבת שזה מטופש. יש לה מזל שפגשה בך, וגם לי," אני אומר, אוחז בסנטרה ומטביע על שפתיה נשיקה ארוכה מלאת אהבה.

"תראה איך אתה מסיח את דעתי. כבר ממש מאוחר," היא נוזפת בי בחיבה וניגשת להכין קפה. היא ממלאת לכל אחד מאתנו כוס שומרת חום. ברור כבר לשנינו שהבוקר נאלץ לוותר על זמן האיכות שלנו, לא שלא היה לנו כבר זמן פרטי עם עלות השחר…

אנחנו נפרדים בנשיקה וכל אחד מאתנו ניגש לרכב שלו.

"המעריצה שלך משקיפה עליך," לוחשת לי ניקה.

אני רואה בזווית עיני את השכנה מהקומה השניה מציצה עלינו.

אני אוהב להתגרות בה.

"בוקר טוב גברת מילטון. שיהיה לך יום נפלא," אני אומר לה.

היא נבוכה שנתפסה בקלקלתה. אני לא יודע למה היא חושבת שכשהיא מציצה מבעד לשלבי התריסים לא רואים אותה.

היא מביטה בי לרגע במבט חמוץ, אבל אני רואה שהיא מסמיקה.

אמנם אני בזוגיות אבל הקסם שלי על נשים לא פג.

"היא בטח שונאת אותי כעת, כשהיא מבינה שאתה רק שלי," לוחשת ניקה.

"למה את לוחשת," אני אומר לה בחיוך, "את לא רוצה שכל העולם ידע?"

"אתה יודע את התשובה. בא לי לצעוק שכל העיר תשמע," היא עונה לי ומלטפת את לחי, "הדיקן של הפקולטה למדעים הוא רק שלי."

"אין צורך," אני עונה לה, "צריך רק להסתכל עלייך ועליי. אי אפשר להתכחש למה שקורה בינינו."

היא לא מבינה איזה מהפיכה יש לי כעת בגוף כשהיא מזכירה בגאווה את עובדת היותי דיקן הפקולטה. עדיין לא התרגלתי לכך, אחרי שאת ג'ניפר לא עניין בכלל מה קורה איתי בעבודה.

סוף סוף יש מי שגאה בי חוץ מיסמין.

אני נכנס לרכב ויוצא במהירות לדרכי. אני שונא לאחר.

המחשבות על ג'ניפר לא עוזבות אותי. אני יכול לדמיין אותה מתלהבת מהגבר ההודי שלה בזמן שהיא טועמת איזה תבשיל חדש שהכין לה.  'תבשיל הקארי הזה הוא מעדן מלכים ממש. אני מרגישה מרחפת בגן עדן.'  ברור לי שיש מישהו שהיא חוזרת אליו פעם אחרי פעם.

בראשית נישואינו היו לנו חיים אינטימיים מאד פעילים. לא רק בגלל שאני גבר יצרי, אלא כי היא נענתה לי בתשוקה גדולה. אני בספק שהתאבון המיני שלה ירד בזמן שהתחילה לבשל את המאכלים שהיא קוראת להם 'מאכלים הודיים.'

האמת שאינני יודע מיהו ומעולם זה לא עניין אותי. ברגע שהבנתי שיש סיבה שהיא מרבה לבלות שם, הרצון שלי להיות איתה אבד. מצידי שיהיה רוכל של מזכרות לתיירים, או מנהל בנק אוף אינדיה.

היו נשמות טובות שרצו לספר לי שראו אותה. יצר הרכילות נצנץ בעיניהם באופן שכל כך מאוס עליי. מין שימחה לאיד כזו. 'היא אישתי ואינני מתכוון לדבר עליה,' זאת תמיד הייתה התשובה שלי.

גם כעת בשיחות שלי עם עורך דיני סירבתי לשלוף את 'הכביסה המלוכלכת,' כדי להשיג יותר.

אני רוצה שקט, רוצה לפרק את הבית איתה כדי שאוכל לבנות את חיי. הכסף לא מעניין אותי.

מי שחשובה לי זאת יסמין, שלא רק שקיבלה את הפרידה בשלווה, אלא עודדה אותי. העובדה שהיא מכרה את הדירה שהענקתי לה והעבירה את תמורתה לחשבון הבנק שלי כדי להוציא אותי מהחובות שצברה אימה, מקלה עליי כעת להתנתק ממנה בקלות.

אני נזכר איך תמיד ג'ניפר זרקה לאוויר בזלזול 'מה אני כבר מצפה מהודי שכמוך.' מעבר לעובדה שאפילו אבי לא יליד הודו, כמה צביעות הייתה באמירה הזאת מפי אחת שחייה סובבים סביב הודו, ושהיא שייכת לשם כיום יותר מאשר לניו יורק.

אני תוהה האם ניקה הייתה רוצה לעבור לגור בדירה המפוארת שלי. האם תרגיש בה בנוח ותמלא את נוכחותה ובכך תמחוק ממני ומיסמין את הזכרונות הלא נעימים.

הבוקר הבנתי שיסמין תעודד אותי ללכת אחרי מה שמרגיש לי נכון. האם אני מוכן לשאול את ניקה מה היא מרגישה לגבי זה? אני לא בטוח.

המילים של יסמין היו עבורי ברכת הדרך וזה מה שגורם לי כעת לשחרר, לנקות מתוכי את כל הכעסים שהצטברו בי כל השנים.

אני מרגיש כאילו יש בי הר זבל כמו בפאתי העיר, ואני מסיר מעליי שכבות רבות ממנו, כדי שיהיה לי מקום לזרוע שתילי אהבה. לעצמי, לאישה שאני הולך ומתאהב בה, וכמובן לעשות את יסמין שלי מאושרת יותר.

ג'ניפר

אני יושבת על המרפסת אצל חברתי אקשה. זה אי השפיות שלי.

המקום היחיד שאני לא צריכה להעמיד פנים.

מי שרואה אותי לא יכול להאמין שיש לי בת בת עשרים וחמש ושיש לי דוקטורט בפסיכולוגיה. רק אחרי שסיימתי את לימודיי הבנתי שהכל הבל הבלים. איך אישה שרוטה שכמוני יכולה לתת עצות לאנשים פגועים בנפשם?

הייתי מופתעת שקלייטון רצה אותי. אני כל כך מאוהבת בו.

הוא לא מבין כמה קשה לי לחיות בצילו של אדם עוצמתי כמוהו, גבר שכל אישה חושקת בו, ואני שזכיתי להיות אישתו לא מצליחה לאחוז בו. הוא כמראה לכשלון שלי. כי מה אני שווה? אני מנהלת מסעדה כושלת?

שנים הסתרתי ממנו את העובדה שאני לא מצליחה להתרומם למרות השם הטוב שבניתי לי. אז עכשיו הוא יודע שהכנסתי אותו לחובות והוא לא רוצה יותר קשר איתי.

 אני יושבת על המרפסת חולת געגועים ולא מצליחה למצוא מילים לכתוב לו את אשר על ליבי.

ג'ניפר.dressisi.com

TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם