on
ינואר 31, 2020
 
יש סיכוי שאצליח לשכנע אותך לבלות איתי הלילה בבית מלון?" הוא שואל אותי.
"בעצם מה שאתה אומר הוא שאתה רוצה להזדיין איתי," אני עונה לו, "יש דברים שאני מעדיפה לעשות במיטה הפרטית שלי."
"תקשיבי ילדונת. בת כמה את בכלל?" הוא שואל.
"בת עשרים ושתיים," אני עונה לו. אני מחניקה חיוך. אני יודעת שהמראה שלי מטעה ואני נראית הרבה פחות.
"אני לא נוהג להסתגר בחדרון עם מישהי כאשר השותפות שלה מעבר לקיר," הוא עונה לי.
"אני גרה לבד. לגמרי לבד," אני עונה לו.
"יפה," הוא אומר, "אבא דואג לילדה שלו."
"אבא? ממש לא," אני עונה לו.
"מאהב?" הוא שואל.
"אני לא יודעת אילו נשים פגשת בחייך, אבל יש בינינו כאלה שעובדות ומרוויחות שכר נאה שמאפשר לחיות חיים עצמאיים בלי צורך להיתמך על ידי גבר עשיר. כמוך למשל," אני עונה לו.
"זה הרושם שעשיתי עליך?" הוא שואל בחיוך.
"אם להיות כנה איתך," אני עונה לו, " אתה דווקא עושה עליי רושם של גבר שמסיים להתלבש מחוץ לחדר אחרי שהגיע לסיפוקו, לא אחד שמשקיע יותר מידי."
"ועם ההבנה הזו אני תוהה אם תזמיני אותי לבקר בדירתך," הוא עונה.
TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם