on
דצמבר 15, 2021

מריה

אני לא ישנה בלילות. במו ידיי הרסתי הכל.

אני לא מסוגלת לישון לבד במיטה. אני דואגת לפייר. מי יודע היכן הוא בוחר לישון. עבר מעל שבוע מאז שהודיע לי פייר ששוב לא יחזור לחדרנו המשותף.

הוא ביקש מכריס שיעביר את הכל אליי אבל הודעתי לו שאין לי רצון לנהל דבר. אני לא מבינה בזה ואני לא רוצה להרוס את מה שפייר בנה כל השנים.

ביקשתי מאלן שידבר איתו ויבקש שלא יעזוב את הנהלת יקב קרטייה. אלן אמר שהוא מתעקש לעבוד בכרמים ובלית ברירה אלן מטפל בחברה ורק בעניינים הדחופים.

מידי בוקר אני חומקת בשעה ארבע למטבח. אני מבשלת את ארוחות הצהריים והערב של פייר, אופה עוגיות ורק בסוף מכינה לו את ארוחת הבוקר.

אני משתדלת להרחיק את דמעותיי מהבישולים. לעטות על פניי חיוך, לשיר שירים שמחים בשעה שאני מבשלת. אני מאמינה בכל ליבי שהרגשות שלך נכנסים לתוך התבשילים.

אני מתבלת אותם עם הרבה אהבה ובקשת סליחה.

ליאונה עומדת בצד וצופה בי בשתיקה.

רציתי להגיש לו את הארוחות במו ידיי, אבל ליאונה מנעה זאת ממני. "תניחי לו גברת מריה," היא אמרה לי והצער ניבט מעיניה.

הבוקר שוב הכנתי לו את ארוחותיו. לעצמי לקחתי רק עוגית בשקוטי שקדים אחת וספל קפה קטן.

אני הולכת ונחלשת. אני מתגעגעת אליו כל כך, ויודעת שבי האשמה. אני לא יודעת כמה זמן עוד אחזיק מעמד. האמת שאין לי בשביל מה להילחם. לא פייר ולא סול רוצים קשר איתי ואני לא יכולה להאשים אותם.

**

אני כועסת מאד על אחותי. היא לקחה את מילותיי והקצינה אותן. נכון שרפאל הודיע לסוזן שאין לו כוונה אי פעם לשאת אותה לאישה, נכון שהוא דרש שתעשה הפלה, אבל עובדה שהוא החליט לגדל את התינוקת ואפילו בחר לה את השם. לא סתם סול גדלה אצלנו בשנתיים הראשונות לחייה. לא עשיתי זאת כדי לעזור לסוזן, אלא כי כך ביקש רפאל.

**

אני לא מסוגלת לסיים לשתות, לובשת מעיל ועולה במעלה הגבעה לבקר את רפאל.

חודשים רבים לא הייתי פה. ואולי איבדתי את הספירה ועברו שנים?

אני נדהמת לראות את גינת הוורדים שמקיפה את קברו. אין לי ספק מי אחראית לכך.

"אני לא יודעת מאיפה להתחיל רפאל. איזו זכות יש לי לבקש שתסלח לי. אני יודעת שאמרת לי שאתה סולח לי. לא ידעתי אז שזאת תהיה פגישתינו האחרונה.

דיברת אליי והייתי בטוחה שתצא מזה. תמיד היית כל כך חזק. זו הסיבה היחידה שלא הודעתי לאביך על דבר התאונה. האמנתי שכשהוא יחזור מהנסיעה שלו אתה תדבר איתו בעצמך.

אתה מבין רפאל בני האוהב, זה לא שלא אהבתי אותך, אלא שלא ידעתי איך להתמודד עם הקשר החזק שלך עם אבא שלך, אולי אפילו קינאתי בכך מבט אחד ביניכם אמר הכל.

אתה יודע שסול כמוך? גם לה מספיק מבט אחד על אבא שלך כדי להבין מה הוא רוצה ממנה. כל פעם מחדש אני נדהמת איך הדברים מתנהלים ביניהם.

ביום ההוא שקיבלנו את התרומה מסול לא האמנתי למראה עיניי כשראיתי את הסכום שהיא תרמה. חשבתי שאבא שלך נותן לה כספים בסתר. היה לי הרבה זמן לחשוב על הכל כיוון שאני לא ישנה בלילות. הבנתי שטעיתי.

 היא כל כך מיוחדת הילדה שלך. אתה יכול להיות גאה בה. הייתי צריכה לדעת שהיא כמוך. זאבה בודדה ואצילית. היא עובדת בשביל מה שיש לה ולא תקח מאיש דבר.

אני יודעת שהיא הייתה אמורה לגדול באחוזה, אבל גם לו הייתה גדלה פה, לא הייתה גדלה אחרת כי היא כמוך. מבין שלושת בניי, אתה מעולם לא היית הבן של משפחת קרטייה עתירת הממון.

החברות של עם גאורגיו רק הוכיחה כמה כסף לא היה נחשב בעיניך אלא אם כן הרווחת אותו בכוחות עצמך, ואני יודעת שהרווחת הון.

מעולם לא שאלתי איפה הכסף. אני חייבת לדבר אם גאורגיו שימצא אותו וייתן אותו לסול. לכסף ממך היא לא תאמר לא.

רפאל בן אהוב שלי, עשה שאביך יחזור אליי. הוא כל כך חסר לי. אני יודעת שאני לא ראויה לו, כשם שאינני ראויה לסליחה. נהגתי בטיפשות ובגאוותנות. הייתי רוצה שייתן לי לבקש סליחה ממנו.

אני עוד לא יודעת איך אבל אני אחפש את סול ואדאג שתחזור אליו. אליי אני אפילו לא מצפה, אם כי אני חולמת שיום אחד תסלח לי. אני אוהבת אותה יותר משהיא אי פעם תדע.

אני יושבת כל לילה וכותבת לה. בקרוב לא אהיה עוד בעולם. אני מקווה שסול תמצא את המילים שלי ותדע כמה אהבתי אותה.

אני לא חושבת שאחזיק עוד הרבה זמן מעמד אם אביך ימשיך להיות רחוק ממני.  הכוחות שלי נגמרים. אני בודדה כל כך.

 אני מקווה שפייר ימצא לו את השלווה לה הוא ראוי כשלא אהיה עוד."

אני עוצמת עיניים ונותנת לדמעות לזלוג על לחיי. אני משעינה את ראשי על מצבת האבן הקרה וחושבת כמה היא חמימה מקרני השמש, לעומת הקור שעוטף אותי.

אני מרגישה יד חמה מרפרפת מעליי. אני לא מעזה לפקוח עיניי. אני רוצה להאמין שזה רפאל.

"למה את יושבת על האדמה הקרה. יש כאן ספסל שהתקינו במיוחד עבורך," אני שומעת את קולו של פייר.

אני פוקחת את עיניי וקולטת שאני מחבקת את המצבה כאילו חיבקתי את גופו של רפאל.

"התכוונת למה שאמרת?" הוא שואל.

"לכל מילה," אני לוחשת.

"את באמת חושבת שאהיה מאושר אם לא תהיי?" הוא שואל בקול סדוק.

"כן," אני עונה לו ומתכוונת לזה.

"מי תכין לי את הארוחות שלי? אף אחת לא יודעת לבשל כמוך," הוא אומר לי להפתעתי.

"אתה…" אני מתחילה לאמר אבל מעדיפה לשתוק.

"אני מרגיש את סערת רגשותייך בכל תבשיל שמוגש לי. אני יודע שאת קמה מוקדם בבוקר ומכינה את ארוחותיי באהבה גדולה.

אני עדיין כועס, אבל זה לא אומר שאין לי רגש כלפייך.

את מבינה, כשרפאל נהרג את מנעת ממני את האבל. התנהגת כאילו הוא היה רק הבן שלך. את יודעת כמה הייתי ועדיין אני קשור אליו. את צריכה להבין שסול היא הנחמה שלי.

איזו הקלה הרגשתי כשהיא למדה שהיא הנכדה שלנו. כמה שנים של רגשות אשם הוסרו מעל כתפיי כשקיבלה אותנו בכזאת טבעיות.

"תתקשר לכריס. אין לי ספק שהוא מחפש אחריה. הייתי אומרת לך להתקשר לשופט אבל הוא הבהיר בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שהוא לא רוצה כל קשר איתנו," אני אומרת לו.

פייר מושיט לי יד כדי לעזור לי לקום.

אני מהססת.

"את יכולה להיות כזאת עקשנית," הוא אומר ואני מביטה בו מבעד לוילון של דמעות ורואה שהוא מחניק חיוך.

אני קמה בכוחות עצמי. "אני צריכה לספר לך משהו," אני אומרת לו, "יכול להיות שאחרי זה לא תדבר איתי עוד לעולם, אבל מגיע לך לשמוע את המילים.

שיקרתי כשאמרתי לך שאני הייתי זאת שסגרה לרפאל את העיניים. הוא דיבר איתי, אמר שהוא סולח לי, ביקש ממני שהשופט, שגאורגיו, הוא לא היה שופט עדיין, יגדל את סול. הוא אמר לי שיש לו הסכם עם סוזן שהתינוקת תהיה בחזקתו בלבד.

אלה גאורגיו,מיגל וניקו שהיו איתו בשעת חייו האחרונה. הוא ביקש שאצא ולא אהיה לידו.

הבן שלי לא רצה למות לידי.

אתה בטח כועס שלא הודעתי לך על התאונה. כאשר ביקש שאצא רציתי להאמין שהוא יצא מזה. למרות שהיה פצוע קשה הוא דיבר איתי ולא חשבתי שהוא לא ישרוד את התאונה. האמנתי שעד שתחזור מצבו ישתפר. לא רציתי לצער אותך. לא היה בכך טיפת נקמנות כפי שאתה חושב, אלא באמת דאגה לך.

אני יודעת שסול לא רוצה לשמוע ממני, אבל אני חייבת לספר לה מה שקרה."

"השופט סיפר לי את האמת כולה על שעותיו האחרונות של רפאל. זאת הסיבה שכל כך כעסתי עלייך. ידעתי שרפאל רצה את סול ולא יכול היה לחכות כבר שתיוולד.

חבל שנשאת את הסוד הזה כל כך הרבה שנים בתוכך."

"מה אתה מתכוון לעשות כעת?" אני שואלת אותו בקול רועד.

photobotanic.photoshelter.comוורדים וספסל

סול

פריז אדומה

אני מתעוררת בבוקר ומסתכלת סביבי. איפה אני?

אני ניגשת לחלון ורואה את מגדל אייפל במלוא תפארתו.

ליאה ניגשת אליי ומלטפת את שיערי. "קשה לך לחזור לכאן?" היא שואלת בדאגה.

"אני דווקא חושבת על זה שכמעט שלא היינו פה. הלכתי לקנות למריה את הבשמים שביקשה, וביקרנו את חנות הדגל של קרטייה. קניתי למריה עגילים."

אני נושמת עמוק. אין לי כוונה לספר לה על המתנה שקניתי לכריס. מי יודע אם הוא יקבל אותה ממני.

"בעצם זה כל מה שראיתי מפריז."

"ומה קנית לעצמך?" היא מתעניינת.

"כל הנסיעה הזאת, גם כשהייתי במיו מילאן מילאנו לא קניתי כלום. דבר לא חסר לי," אני עונה לה.

"הדוד רצה לתת לי שעון משובץ יהלומים. הוא מאד התרגש לראות את הבת של רפאל, אבל סרבתי. מה אני אעשה עם שעון כזה?"

"היום בחרתי לך בגדים באדום. אני חושבת שזה ממש מתאים לעיר האורות," משנה ליאה ברגישותה את הנושא, "אני רוצה שתמדדי את הנעליים האלה של לורנצו. "

ליאה מוציאה מהקופסא זוג נעלי עקב אדומות כשהרצועה שלהם מעוטרת בפרחים משובצים באבנים. "שלא יהיה לך ספק האבנים האלה הם יהלומים," היא אומרת ומשאירה אותי המומה.

"עוד עלולים לשדוד אותי," אני צוחקת, "איזה אישה הולכת עם נעל כזאת יקרה?"

"כבר היכרת את לורנצו עם השגעונות שלו. תתפלאי שיש מי שהזמין אותם לאשתו, ולפני שהספיק לתת לה אותן הוא תפס אותה בוגדת, ולורנצו נשאר עם הנעליים," היא מספרת לי.

"לו רק ידעה מה קנה לה אולי לא הייתה בוגדת," אני אומרת.

ליאה מעיפה בי מבט מהורהר.

"לא התכוונתי לכך," אני ממהרת לאמר, "מי שלא נאמנה זוג נעליים, יקרות ככל שיהיו, לא יקנו אותה."

אני מוציאה את הנעליים, ולמרות שלבשתי בינתיים ג'ינס, אני נועלת אותן.  ליד אדן החלון יש ספסל ישיבה המכוסה פרווה לבנה. אני מניחה את רגליי עליו ומתפעלת ממעשה האומנות של לורנצו.

המחשבות שלי נודדות לכריס.

*

אני עוצמת עיניי וניזכרת כמה אהב להעביר את אצבעו מקרסולי כלפי מעלה בעודו מחמיא לי על הנעל החדשה שנעלתי. זה מדהים כמה הוא שם לב לפרטים הקטנים. כל כך לא אופייני לגבר.

פעם ניהלו שיחה על כך. "בגלל שכל דבר בך חשוב לי, אני באמת מסתכל עלייך, לא רק מעיף מבט."

*

כשאני פוקחת את עיניי אני קולטת בזווית עיני את ליב עם המצלמה. אני מסתובבת אליה מופתעת. "את מעלפת!" היא אומרת ומראה לי את התמונות.

אני מתחילה לצחוק. בכולן רואים רק חלק קטן מרגלי, כאשר הנעליים האדומות מככבות בהן.

ליאה מסתכלת על התמונה ואני רואה את החיוך המסויים הזה כאשר נולד במוחה רעיון.

"היום אני רוצה אחרת!" היא מכריזה, "תמיד אנחנו לא שומרות בסוד היכן אנחנו מצלמות. עכשיו את מעלה פוסט עם התמונה הזאת, היא מצביעה על אחת, תחת הכותרת. "פריז, אנחנו פה."

שעתיים אחר כך

הרכב בו אנחנו נוסעות עוצר ליד אתר הצילומים. המקום מגודר והשומר שליאה שכרה מאפשר לנו את הכניסה לתוכו.  מעבר לגדרות מחכים לנו מלא צלמים.

 "רוצה לתת להם שואו שלא ישכחו?" אני שואלת את ליאה.

"אני סומכת עלייך שהם לא ישכחו את יום הצילומים הזה," היא עונה לי ומבינה כבר שאני מתכננת משהו.

שימי לי את טנגו לאבורה.  יש קליפ שלו שאורכו כחצי שעה ותחברי אותו לרמקול שכולם ישמעו אותו ובעיקר אני."

Tango to Evora – YouTube

אני לבד בעולם.

אתה ניגש אליי,

מושיט יד חמה ובוטחת,

עוטף את כף ידי בשלך,

"תתני לי להוביל אותך אבורה,"

אתה לוחש לי,

ומתחיל לרקוד איתי.

.

אני מרגישה את כל כאביי נעלמים, נמסים עם כל  תנועה שאני עושה. כל הרגש שלי, כל האהבה העצומה שלי כלפיי הגבר היחיד שלימד אותי אהבה מהי כולם מתרכזים בריקוד.

לאיש אין מושג מה עובר לי כעת בראש. אני רוקדת עם כריס בדימיוני, וליב מצלמת אותי ללא הפסק.

מרחוק עומדים צלמים שאינני יודעת מיהם ומצלמים אותי גם.

התמונות לא מאחרות לצוץ באמצעי התקשורת ואיתן הכותרות.

מדוגמנית אנונימית לראש רשימת הדוגמניות הטובות בעולם. מי את סול דוגמנית הבית של מיו מילאן?

הבחירה המושלמת של ליאה רוטשילד הבעלים של מיו מילאן.

צילומי אופנת קיץ 2022 קפצו מדרגה. אין מילים לתאר את גודל החוויה.

ליב מקדימה את כולם ומעלה צילומים נבחרים ברשת החברתית האישית שלה וגם באתר של מיו מילאן.

כשהצילומים מסתיימים אני זוכה למחיאות כפיים דקות ארוכות.

"רק את מסוגלת לעשות זאת. אני לא חושבת שאת מבינה מה עשית לשם של מיו מילאן. "

אני מביטה בה בעצב. "דימיינתי שאני רוקדת עם כריס. את חושבת שאי פעם זה יקרה?"

ליאה וליב מחליפות ביניהן מבט מהיר. 'יש משהו שהן מסתירות ממני?'

אני רוצה לשאול אותן לפשר המבטים שלהם. אבל אז בדיוק מתקדרים השמים בבת אחת ואחנו מספיקות בקושי להיכנס לרכב לפני שמתחיל לרדת גשם זלעפות.

"יש לך מספיק חומר?" שואלת ליאה את ליב.

"יש לי די והותר," היא עונה לה.

"אין ספק שהסרטון הזה יהיה להיט," אומר וינס שמביט בהנאה בחומר שצילם.

"עלינו מדרגה היום," אומרת ליאה בסיפוק בזמן שהיא מציצה במחשב של וינס אליו הוא העלה את הסרטון שלו.

"הרעיון שלך סול היה מבריק, והביצוע עוד יותר," היא מחמיאה לי.

"אני מציעה שנראה במלון אם יש מספיק חומר ונמשיך לתחנה הבאה. חשבתי לחזור ללונדון אבל אם תסכימו הייתי רוצה לעשות גיחה קצרה לסקוטלנד. הנופים שם מדהימים. ברור שנצטרך לבדוק מה מזג האוויר שם קודם."

אני מרוקנת לגמרי אחרי שחזרתי למציאות חיי. אני בודדה ואין לי מושג מה עם כריס. החסרון שלו שוב מורגש לי בכל הגוף. אני משתוקקת למגע שלו, לכנפי הנשר הלבן שעוטפות אותי ומגינות עליי מפני העולם.

אנחנו מגיעים למלון ועולים לסוויטה שלנו.

אני ניגשת למחשב כדי לראות אם יש לי הודעות בצ'אט של רפאל קרטייה השקעות.

אין לך מושג איזה התרגשות עוררת כאן.

כל קליפורניה מדברת על הצילומים שלך.

טנגו עם אלבורה מתנגן בכל מקום.

מתגעגעים אלייך.

סמואל

רגע לפני שאני מתנתקת אני רואה הודעה ברשת החברתית שמפתיעה אותי.

 ילדה יפה,

אני מצטערת על איך שהתנהגתי אלייך בזמן האחרון.

פגשתי את סמואל וניהלנו שיחה ארוכה עלייך.

מתגעגעת למה שהיינו.

מצפה לשמוע ממך

אוהבת, מאיה.

 אני בודקת מתי נשלחה ההודעה. אני שמחה לגלות שהיא נשלחה אתמול לפני שעלו הצילומים.

אני יודעת בדיוק מה אני רוצה לענות לה ויושבת לכתוב לה תשובה.

מאיה,

שמחתי לשמוע ממך.

מה את עושה בימים אלה?

יש לי הצעה בשבילך שלא תוכלי לסרב לה.

אוהבת חזרה, סול

mujerde10.comסול 

TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם