אקדח בידה
אקדח בידה (יולי 2021) מיני סדרות

אקדח בידה 21 – מדברים

on
דצמבר 8, 2021
ג'ון ווד

ג'ון וייד

יש לנו ביחידה חדרי חקירות שמיועדים למקרים מיוחדים. בהיותי ראש הארגון, המפקד העליון, אין לי צורך להסביר לאיש מדוע אני מבקש שיכינו לי אותם.

יש לי אפשרות לבחור את הצוות שיחקור, או לעשות זאת בעצמי. יש לי אפשרות להקליט את החקירה או לבקש שישתיקו את הקול.

כאשר אני מזמן את מת'יו לחקירה אני מורה שישאירו אותנו לבד בחדר. אני מדומם את הרמקול, ומאפשר לחוקרים האחרים רק לראות את הנעשה מהחדר השני מעבר למראה החד כיוונית..

 הם מיומנים בקריאת שפת גוף, ואם יחושו שאני בסכנה הם יפעלו מייד.

"הוא איננו מסוכן," אני זורק להם הערה לפני שאני נכנס לחדר בו מחכה לי בראש מורכן אחד מעורכי הדין הבכירים ביותר לענייני משפחה  בניו יורק.

"מת'יו קנדי מה מביאך אליי," אני שואל אותו ונשען על הקיר מולו כשזרועותיי משולבות על חזי.

"משהו גדול קורה ואני לא מוצא אפילו את קצה החוט," הוא אומר לי בקול שקט.

הוא נראה כל כך עלוב שאני לא יכול להרגיש כלפיו כעס, בו בזמן אינני חש כלפיו רחמים.

"זה כל מה שיש לך לספר לי?" אני שואל אותו בקול קר.

"אני יכול לספר לך עובדות, אבל לא להסביר אותן," הוא עונה לי.

"באת לכאן כדי לבזבז את זמני?" אני מרים עליו מעט את קולי.

"ישנה אישיות מאד מפורסמת שדרשה שאייצג אותה. עם זאת היא ביקשה שלא אספר על כך לאיש," הוא מתחיל לדבר.

"אז עכשיו אנחנו משחקים במשחק הניחושים אני מבין. השיחה הזו משעממת אותי," אני אומר ופונה לכיוון הדלת.

"הוא הזהיר אותי ש.." הוא מתחיל לגמגם.

"שמה? שהוא יהרוג אותך אם תספר מיהו? מה שאתה מנסה לאמר לי הוא אחד מהשניים: או שאתה רוצה להגיש תלונה על איום ברצח, שזה ממש לא המחלקה שלי. יש לשם כך חוקרים זוטרים. או שאתה מבקש הגנה. מה שגם איננו התפקיד שלי. אתה עשיר מספיק כדי לשכור לך שומר אישי."

"הוא ניסה להלביש עליי תיק," הוא מחפש את המילים.

"ואיך התיק, התלבש עליך טוב או שהוא לא הטעם שלך? אני שואל, "לא שאני מבין בתיקים של נשים."

"זה בדיוק מה שזה היה. צעירה שאני לא מכיר תבעה אותי תביעת אבהות," הוא אומר.

"במקרה שלך אין בעיה להוכיח שאתה לא האבא," אני עוקץ אותו. משום מה אני לא מרגיש סיפוק.

"אני יודע שמילה," הוא מתחיל לאמר.

"תשתוק!" אני יורה לעברו מייד.

"סליחה," הוא מייד עונה מבוהל.

"בוא נתחיל את השיחה הזאת מהתחלה," אני אומר לו בקול שקט, "מדוע אסור שידעו שאתה מייצג אותו?"

"אני לא רוצה להתרברב. אני בעצמי לא מבין רק יודע שכאשר אני מופיע בבית המשפט תמיד יש לכך פרסום גדול. אולי זאת הסיבה?" הוא שואל אותי.

"נאמר שכן. ואת השם אני יכול לקבל?" אני אומר לו.

הוא שותק.

"אני באמת לא מבין את מטרת בואך לבקש את עזרתי אם אתה שותק."

"את הסנטור דה לוצ'י אתה מכיר?" הוא מתפתל כאשר הוא אומר את שמו.

אני מגחך. לו ידע איזה תיק עבה כרס יש לנו עליו. אני חסר רק חוליה אחת קטנה כדי להושיב אותו שנים בכלא. האם מת'יו קנדי הוא החוליה החסרה?

"אתה מקליט אותי?" הוא שואל פתאום.

"עורך הדין קנדי, האם ידוע לך שאני המפקד העליון? אין לי צורך לתת לאיש הסבר על מה שקורה פה. ולא אתה לא מוקלט…בינתיים."

"אני רוצה לאמר לך משהו," הוא רוכן לעברי.

אני ניגש ונעמד מולו, מסתיר את פניו. יש לי הרגשה שלא ארצה שאחרים יקלטו מה שהוא עומד לאמר כעת.

"יש לי חשד שיש לו קשר למה שקרה בלילה ההוא," הוא לוחש לי.

אני מרגיש זיעה קרה יורדת במורד גבי אבל פניי נשארות חתומות.

"על איזה לילה אתה מדבר?"  אני נותן לו להבין שאין לי מושג על מה הוא מדבר.

"אני יודע שאני לא אביה הביולוגי של מילה, אבל אני אוהב אותה כאילו הייתה שלי," הוא אומר.

"ומה הקשר של מרגרט לכל הסיפור?" אני יורה לעברו.

הוא מביט בי המום. הצלחתי לפגוע לו בנקודה הרגישה.

"מרגרט לא קשורה לעניין. היא לא מאויימת על ידו. אין לה בכלל מושג מה קורה," הוא ממהר לאמר.

"אתה בטוח או שאתה משקר לי? אתה יודע שאין לי בעיה לבדוק את העניין. זה יפה שאתה רוצה להגן על אישתך, אבל כשאתה יושב פה מולי ומבקש עזרה, אני צריך לדעת את האמת. רק כך אוכל לעזור.

בוא נחזור לדה לוצ'י. ממה שאמרת אני מבין את העובדות הבאות:

  • הוא פנה אליך שתייצג אותו.
  • הוא אסר עליך לאמר שאתה מייצג אותו.
  • הוא איים עליך שיפגע בך.
  • הוא הלביש עליך תיק.
  • כשזה לא עזר הוא ניסה לפגוע במשפחה שלך.

"אני חייב להיות כנה איתך. אין לי הוכחה רק צירוף המקרים גורם לי לחשוד שיש לו קשר לכך,"  הוא עונה לי ומרים עיניו אליי.

"יש רק משהו אחד שלא מסתדר לי. בקשר למה שאתה קורא 'הלילה ההוא'. מי שהותקפה לא הייתה בת משפחה שלך אם אינני טועה."

"הבנתי שמילה הלכה כמה צעדים מאחור והספיקה להתחבא בין השיחים, ואולי זו הייתה טעות בזיהוי," הוא עונה לי.

"אתה נשמע מאד בטוח שזה היה מכוון נגד אמיליה. מאיפה הבטחון הזה?" אני מקשה עליו.

"כשאתה מסתכל כל רגע לצדדים, מחכה שתבוא המכה, אתה מקשר כל מה שקורה לך לזה."

"את השם חרקובסקי שמעת?" אני הולך איתו צעד קדימה.

"כן. אני לא מכיר אותו, רק שמו נזרק כמה פעמים באוויר. דה לוצ'י אמר שזה יהיה מאד עצוב אם יצטרך להפגיש בינינו. אין לי מושג מיהו, אבל השם הזה בהחלט עורר בי חוסר שקט כל פעם שהוזכר."

"שמעתי אותך," אני אומר לו, "אני צריך לבדוק כמה דברים."

"ומה אני אמור לעשות כעת?" הוא שואל אותי וממולל בין אצבעותיו פיסת נייר שאין לי מושג מהיכן הגיעה.

"יש פה חדר המתנה ובו פינת קפה וטלוויזיה. אתה מוזמן לשבת ולחכות לי.

אני פותח את הדלת ומכוון אותו בידי לכיוון החדר.

"תשימו לו בלופ את החדשות על חברינו הרוסים," אני מורה לאחד הקצינים שלי. "ותכניס את האישה לחדר."

מרגרט קנדי
מרגרט קנדי

מרגרט

 אני יושבת ורועדת על הכיסא בחדר החקירות. לא ברור לי למה הוכנסתי לכאן ולא למשרדו של ג'ון. אני מרגישה  צמרמורת בכל הגוף.

מה הם יודעים שאני לא יודעת?

כשג'ון נכנס אני לא נושמת. הוא מקרין עוצמה, ונראה נפלא. הוא תמיד היה סקסי בעיניי,ולמרות שעברו עשרים ומשהו שנים הוא לא השתנה הרבה, פרט לכמה פסי כסף בשערו.

ההשפעה שלו עליי מיידית.

"עורכת הדין קנדי, מה אני יכול לעזור לך?" הוא שואל אותי.

"אבל למה פה בחדר החקירות?" אני שואלת לו.

"כיוון שאין לי מושג מה את עומדת לאמר לי, מין הראוי שכך זה יתבצע," הוא עונה לי בטון קר. הוא עומד מולי עם ידיו בכיסים ומבט קר שגורם לי לחוסר יכולת לדבר.

"אני מרגישה שהכל סוגר עליי.  מת'יו הסתבך עם משהו שגדול עליו, הבת שלי נעלמה, מי שהיה איש סודי לא עונה לי. אני חוששת…." אני משתתקת.

"למה את חושבת שאני הכתובת לענות לך על השאלות? למה את חושבת שאיכפת לי מה שקורה לך?" הוא שואל אותי והקול שלו גורם לי לרעד לא רצוני.

אני מרכינה את ראשי. "לא היה לי למי לפנות. אתה חושב שזה קל לי לעמוד מולך?"

"ברוב חוצפתך הטרדת את אישתי. מה עבר לך בראש שיש לך בכלל זכות לפנות אליה?" הוא שואל אותי.

"אני אבודה. אני לא מסוגלת לחשוב בהיגיון," אני עונה לו.

"איך הזיכרון שלך?" הוא שאל אותי ואני מנסה להבין מדוע הוא שואל אבל לא מצליחה לחשוב בבהירות.

"אני מניחה שבסדר," אני עונה לו. ידיי מתחילות לרעוד ואני מסתירה אותן מתחת לשולחן שלא יראה.

"אני מוכן לדבר איתך בתנאי שלא תשקרי לי," הוא אומר לי בטון קשוח עוד יותר.

"אני אעשה כל מה שתבקש ממני," אני עונה לו.

"אבקש ממך," הוא מגחך, "מה יש לי לבקש ממך?"

אני עוצמת את עיניי. כל מילה שאני אומרת רק מסבכת אותי יותר.

"מי שלח את התוקף לפגוע באמיליה?" הוא שואל.

"אולי לא תאמין לי אבל אחרי ה'מקרה' שידרתי לה כל הזמן שלא קרה כלום, אבל מאז אני מפחדת מהצל של עצמי. "

"את ממש עונה לעניין. אני משתתף בצערך," הוא אומר לי בציניות, "אני צריך להסביר לך שהתפקיד שלך כאימא היה לדאוג לבריאותה הנפשית, ומה עשית במקום? הצמדת לה את קצין המשטרה רוי.  עם כל הכבוד היא לא הייתה זקוקה ללמוד הגנה עצמית אלא לקבל טיפול נפשי."

"הוא השתמש במילה כדי להגיע אליי," אני עונה.

"את שומעת מה שאת אומרת?" הוא מסנן לעברי. העינים שלו יורקות לעברי אש. "הגיע הזמן שתתחילי לאמר את האמת."

ג'ון ווד

ג'ון

אני יודע שמילה אמורה להגיע כל רגע. חשוב לי שהיא תשמע מה שמרגרט אומרת לפני שהיא נכנסת ולכן אני פותח את הרמקול וממשיך לדבר איתה.

אחרי כמה דקות נפתחת הדלת, אחד הקצינים מעמעם את האורות ויוצא.

מספר דמויות לבושות בבגדים השחורים נכנסות בשקט ונעמדות ליד הקיר.

הלב שלי הולם בחוזקה. למרות שאני מכיר את העטלפים, מעולם לא ראיתי את מילה בפעולה.

"אני מבינה שאת לא קולטת מה שהמפקד שואל אותך, אז אני תרגם לך, דה?" היא יורה מייד לעברה.

אני המום כשאני שומע אותה מדברת אנגלית במבטא רוסי מושלם.

"אני רוצה גם את הגבר פה איתה," היא אומרת, "אנחנו נחכה לו. יש לנו את כל הזמן שבעולם."

מילה מוציאה את האקדח שלה, מלטפת אותו בידה, מסובבת אותו על אצבעה ולבסוף מניחה אותו על השולחן.

'מה היא עושה?' אני חושב לעצמי.

"היינו באימון ירי כששמענו שיש פה זוג שלא מדבר. את מבינה גברתי את הזמן של המפקד העליון לא מבזבזים."

אני חושב לעצמי כמה כוחות נפש דרושים למילה כעת כדי לעמוד מול אימה ולחקור אותה.

כאשר מת'יו נכנס היא לא מסתכלת לעברו בכלל.

"תכבו את עצמכם," היא זורקת הערה כבדרך אגב לעטלפים וכולם מעבירים את היד שלהם על השתל.

"שנתחיל?" היא שואלת ולא מחכה לתשובה.

"את מדברת רוסית גברתי?" היא שואלת למרות שהיא יודעת את התשובה.

"מעט מילים, אבל לא," היא עונה.

"ובאיזה שפה דיברת עם חרקובסקי?" היא שואלת.

"עם מי?" ממהרת מרגרט לשאול.

"ח-ר-ק-ו-ב-ס-ק-י," היא מדברת לאט, "המפקד יש לנו בעיה אם אישה שלא מבינה  מה מדברים איתה.

תקשיבי עורכת הדין קנדי. האקדח שלי על השולחן כך שברור שאין לי כוונה לפגוע בך. את יכולה לנשום ולפלוט לנו את האמת.

אני מניחה שבעלך יודע, או אם לדייק אני יודעת שבעלך יודע שהוא לא הגבר היחיד בחייך, לכן אין טעם שתתממי. היית עם חרקובסקי או לא?"

"אין לי מושג מיהו. זה נכון שבגדתי בבעלי, אבל רק עם גבר אחד. עם רוי," היא עונה.

"זה לא בדיוק מדוייק, יש לי מידע מסויים שזה קרה עוד פעם אחת, אבל נניח לזה," אומרת מילה.

"אתה בטוח שהיא עורכת דין?" היא פונה אליי,  "איזה טיפשה אני. ברור שכן, היא יודעת היטב לשמור על הפה שלה.  אז אולי נשחק במשחק של 'כן' ו'לא'?"

"לילה אחד הלכה הילדה שלך עם חברה. החברה הותקפה והילדה שלך מאז לא יודעת מה איתה. ומה קורה עם החברה התעניינת פעם? מה את יודעת?" היא שואלת.

"זו את?" היא לוחשת לה.

כולי נדרך.

"את מעמידה את האינטלינציה שלי במבחן?" היא מרימה עליה את הקול, "ברור שאני זאת אני, אלא מי אני יכולה להיות אם לא אני, הנשיא למשל?"

מרגרט מביטה בה מבולבלת.

אני נדהם לראות איך מילה שלא גדלה אצלי מתנהגת ממש כמוני.

"נכשלת במבחן," היא ממשיכה, "זאת הייתה שאלה של 'כן' או 'לא'. נצטרך כמו מכשיר ניווט לאתחל מחדש ואולי לפרק את השאלה כך שתביני אותה.

מה שאנחנו רוצים לדעת זה למה מאיימים עליכם. ואל תתחמקי כי אתם הם אלה שבאתם לבקש שנחקור, רק שכדי לעשות זאת עלינו להבין מה בדיוק קורה.

את לא מצפה שאני אבעיר עכשיו את כל ניו יורק בשביל למצוא סיכה בערימה של זבל. וכן אני יודעת שזה לא הביטוי הנכון, אבל ככה בא לי."

שטף הדיבור שלה, ועוד במבטא רוסי כבד גורם לי להפנות את פניי. קשה לי שלא לצחוק.

"אני יכול לאמר משהו?" שואל מת'יו.

"ברור. אנחנו פה בשביל שאתם תדברו לא אני. אני פה רק כדי להקשיב," היא אומרת ומשלבת זרועותיה על החזה שלה, בדיוק כפי שאני עשיתי לפני זמן לא רב.

"אישתי לא קשורה לעניין," הוא אומר.

"אתה רואה המפקד זה גבר. לוקח את האחריות רק על עצמו," היא פונה אליי.  היא נדה בתנועה כמעט בלתי נראית בראשה כמבקשת ממני אישור שהיא פועלת נכון.

"תמשיכי. תמשיך," אני אומר.

"מהו 'העניין' שעליו אנחנו מדברים?" היא שואלת.

"הסנטור דה לוצ'י," הוא עונה לה.

'אני לא מבינה מה הקשר אליו,' ממלמלת לעצמה מרגרט.

"את מכירה אותו ?" שואלת מילה.

"פגשתי אותו כמה פעמים אבל אין לי קשר ישיר איתו," היא עונה לה.

"אני מאמינה לך," אומרת להפתעת כולם מילה.

"לא ידעתי להתמודד עם מה שקרה לבת שלי. היו שמועות שזה היה מכוון אליה. כך אמר לי רוי. הוא היה שם להרגיע אותי שזה לא יקרה יותר כי הוא שומר עלינו."

"אני לא מבינה את חוט המחשבה שלך. נראה לי שאת תקועה בלופ כי לא מובן לי למה את חוזרת לזה. בכל מקרה שאני אבין האם השמירה של רוי התבטאה בכך שהוא לימד אותה לירות? זה מקובל בעינייך?" היא שואלת.

"אני לא אמורה לאמר זאת, אבל בין בעלי לביני חל ריחוק מאז הייתה לו תאונה," היא מתחילה לאמר.

"אתה עוקב אחרי הסיפור שלה? כי אני לא. אם על זה את רוצה לדבר אז בסדר, אולי בסוף נבין את ההגיון. בכל מקרה היחסים בינך ובעלך לא היו תקינים מאז התאונה ולכן החלטת להעזר בשרותיו של גבר אחר כדי להרות," אומרת לה מילה, "זה מאד משמח אותי, את המפקד העליון, וכל מי שנמצא ברגע בחדר, ואולי את כל העיר ניו יורק."

אני המום מכך שהיא נכשלת בלשונה. אבל המילים הבאות מראות לי כמה היא מתוכחמת.

"את מבינה עורכת הדין קנדי, בעיר הזאת ישנם אנשים שהתפקיד שלהם להגן, אפילו בגופם, על שלומם של תושבי ניו יורק. לשם כך אנחנו לומדים אותם, מריחים אזורי אסון, וכן, גם מגיעות לאזנינו שמועות שלא היו מגיעות אם לא היה לנו רצון להגן על התושבים.

תסכים איתי המפקד שכל השיחה הזו הזויה ואין קשר בין משפט אחד לשני לכן אני אנסה לעשות סדר.

בואו נסכם מה אני רוצה מכם:

  • לדעת מה אתם יודעים על חרקובסקי.
  • מה יש לכם לחדש לנו בקשר לסנטור.

אנחנו יודעים על כל אחד מהם המון, כך שאני מצפה מכם שתאמרו רק את האמת אם אתה רוצים הגנה.  מעניין אם יש לכם מה לחדש לנו?"

"ידועה לי רק העובדה שהסנטור רוצה להשאיר את אשתו חסרת כל. אין לי הסבר למה לא רצה שיוודע שאני עורך הדין שלו," אומר מת'יו, "ולמה איים עליי."

"תרים אליו טלפון ותדרוש תשובה," אומרת מילה, "תפתח את הרמקול אני רוצה לשמוע אותו."

הוא מביט בה מהסס.

"אתה צריך שאני אחייג אליו עבורך?" היא שואלת.

הוא מוציא מכיסו את הנייד. היא נוגעת בידה, מביטה עליי ונדה בראשה. "תאשר לי," היא אומרת בקול.

אני נושם עמוק.

"את בטוחה? תחשבי טוב," אני עונה לה.

"זה הרגע שאני חייבת לקפוץ למים הקרים," היא עונה לי, "אתה פה לשמור עליי."

"מאושר," אני אומר לה.

היא נוגעת בשתל שלה ואני רואה בזוית עיני הבזק של אור ירוק, היא מעבירה את ידה בתנועה מהירה על המכשיר הנייד של מ'תיו ונושמת עמוק.

"תתעניין בשלומו, תנהל שיחת חולין ולבסוף תבקש להיפגש איתו," היא מורה לו רגע לפני שהוא עושה כדבריה.  

מת'יו מחייג ומייד נשמע קולו של הסנטור מתוך הרמקול."סנטור דה לוצ'י."  

"ידעתי!" היא לוחשת לי.

TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם