on
ספטמבר 10, 2020

איזדורה (דורי) דה פרנס

“ארן מחפש אותך,” אומרת לי אינדירה המזכירה של ליאה, “הוא אמר שזה דחוף.”

אני נכנסת לחדרו של ארן.

“תגידי דורי, יש משהו שאת רוצה לספר לי?” שואל ארן.

“מה יש לכולכם ששואלים אותי את השאלה הזו. כשיהיה לי משהו לספר אשמח לספר. אני בעצמי עדיין מחכה לשמוע.”

“מה קורה בחייך הפרטיים?” שואל ארן.

.”אתה מודע לזה שאני בישיבת עסקים עם ליאה. בגלל זה קראת לי?”

“תעני לי,” הוא  אומר.

“אין לי חיים פרטיים,” אני עונה לו,” מה יש לי להציע לגבר?”

“אני מתפלא עלייך. חשבתי שבטחון עצמי לא חסר לך. אני רואה איזו אשת עסקים מצליחה את ועוד לא הראית לעולם כלום מהיכולות שלך.”

“אתה היית מוכן להיות עם אישה שנעלמת לך בשעות בלתי סבירות למי יודע כמה זמן?”

“מה שאת אומרת לי הוא שכבר שנתיים לא היה לך חבר,” אומר ארן, “אבל פה ושם היו לך קשרים.”  

“זו אמירה או שאלה?  אתה יודע שאני לא טיפוס של סטוצים,” אני עונה לו.

“את רוצה לומר לי שלא היה לך סקס שנתיים?” שואל ארן.

“אם אתה דווקא מתעקש לדעת, אתמול הזדיינתי עם מישהו,” אני עונה לו.

הוא מהרהר בדבריי. “זה לא מתאים לך להיות עם מישהו סתם. את מכירה אותו?” הוא שואל.

“ברור שכן,” אני עונה, “והוא היה המאהב הנפלא ביותר שידעתי אי פעם. הרבה מעל כולם”

“או.קי,” הוא אומר. משום מה נראה לי שהבכתי אותו.

“ואתה ארן מתי אתה זיינת פעם אחרונה?” אני שואלת אותו להפתעתו.

“לפני שבוע ביום שישי,” הוא עונה, “סתם אחת שהכרתי לפני כמה זמן ונפגשנו במסיבה.   לא משהו רציני. סתם מציצה, אפילו לא כל כך טובה. בטוח שהיא לא שיבחה את הביצוע שלי.”

“ואז שכגמרנו,” אני ממשיכה, “הוא אמר לי שזה לא היה צריך לקרות, שזה היה מיותר.”

אני רואה את הפנים של ארן משתנות והוא מתמלא כעס.

“אז מה אני עכשיו זונה בעיניך?” אני אומרת לו משירה אליו מבט. אני חייבת להתמודד איתו כעת.

“נו באמת דורי. את יודעת שאת לא, אבל את ברמינגהם בא לי לחנוק במו ידי,” הוא עונה.

“ולמה את חושב שזה סאם?” אני מעמידה פנים שהוא טועה.

“כי אני יודע דורי, ואין טעם שנעמיד פנים שזה לא הוא,” הוא עונה לי.

“אני ילדה גדולה ולוקחת אחריות על המעשים שלי. הוא לא כפה דבר אליי והתייחס אליי בכבוד,” אני אומרת.

“אז למה העיניים שלך לא זורחות כשאת מדברת עליו?” הוא שואל.

“ארן! באתי לכאן לישיבת עבודה. מה השאלות האלה?” אני עונה לו בחוסר סבלנות.

“תעני לי רק על השאלה הזו ואשחרר אותך,” הוא עונה לי.

“רוצה באמת לדעת?” אני עונה לו, “כי אני שמתי בידיו את הלב שלי והוא זרק אותו דרך החלון כי לא היה לו צורך בו. ועכשיו ברשותך אני חוזרת לליאה. מעניין מה היא תחשוב על השיחה היזומה שלך.”

“את מוזמנת לשאול אותה,” הוא עונה לי.

אני מסתובבת לאחור ונשארת ללא מילים. בצד אחד של החדר עומד כריס ובצד השני סאם.

“אני לא אסלח לך על זה ארן. ככה אתה מוכר אותי?” אני אומרת ומעיני זולגות דמעות של עלבון. “תעופו מפה כולכם. אני לא יכולה להרשות לעצמי לצאת מהחדר עם דמעות.”

כריס מסתכל עליי במבט שאיני מצליחה לפענח. אני כל כך פגועה ממה שקרה, מהעובדה שהוא היה עד לשיחה ולא הפסיק אותי באמצע. “מה קרה כריס. כבודך נפגע בגלל שאחותך הזדיינה עם מישהו אתמול? להזכירך אני כמעט בת עשרים.”

*

כריס

מה שקדם לשיחה של ארן ודורי הייתה האמירה שלי לארן שאני לא רוצה לעבוד יותר עם ברמינגהם. אני כל כך כועס אליו, ביחוד אחרי אמש.

אני מאד קשור לילדה הזו, לאחותי הקטנה. הרבה מעבר לצורך של אח גדול לגונן על אחותו. אולי כי ג’רי התאומה שלי כל כך שונה ממני, כל כך לא מבינה אותי ודורי כן.

למרות הפער של אחת עשרה שנים בינינו, למרות שעדיין יש בה שרידים של מרד הנעורים, אני מרגיש שאנחנו מדברים בגובה העיניים. המחלה של אימא ביגרה אותה מאד, אבל לא רק זה. היא ילדה בעלת שכל חריף. אני יודע שהיא יכלה להפוך למשפטנית מבריקה, אבל היא קיבלה עליה את הדין והיא מצטיינת במה שהיא עושה היום וממלאת את ליבי גאווה.

אני גבר ואני יכול לזהות בקלות כשגבר רוצה אישה, ביחוד כשהוא מאוהב בה. אין לי ספק שזה המצב עם ברמינגהם. שפת הגוף שלו משתנה, המבט בעיניים שלו, נראה כאילו הוא מוריד את המגננות שלו לידה. אני לא מבין למה לעזאזל הוא לא אומר לה פשוט את האמת.

ברור לי גם שדורי פיתחה רגשות כלפיו. מאותן סיבות עצמן שמניתי לגביו. היא נראית שלווה לידו ועם זאת כאשר אני מזכיר אותו היא מתגוננת. אני מכיר אותה היטב ולאמירה הזו שישנה איתו שהוא הציע להיות השוגר דדי שלה, לא התייחסתי. כמובן שהוא לא הציע, אבל אני כמעט בטוח שהם ישנו יחד.

מעצבנים אותי שניהם! למה הם נלחמים כך אחד בשנייה.

*

“למה לא סיפרת לי?” אני שואל.

“אנחנו אף פעם לא מדברים על זה,” היא עונה לי.

“צודקת,”  אני מפטיר לעברה.

“אתה רואה, אותך אני לא שואלת מתי…” היא עונה.

“את אחותו…איזה מטומטם אני,” ממלמל פתאום סאם.

אני מביט בו בהפתעה.  יכול להיות שכל זה נובע מזה שהוא לא ידע שאני אח של דורי?

בסוף גם אני מסתבר מטומטם.

“לא העליתי על דעתי שזה מה שחשבת,” היא אומרת לו, “אני לא מבינה. ראית אותנו נפגשים בבית הקפה. אני חושבת שזה היה ברור שאנחנו לא זוג, לא?” היא עונה לו.

“הייתי בטוח שכריסטיאן הוא החבר שלך,” הוא אומר לה ונעמד מולה, “ולא ניתחתי את ההתנהגות שלכם.”

“וזה לא מנע מבעדך לשאת אותי בזרועותיך למיטה שלי,” היא עונה לו בקור.

“דורי, את היית שם איתי אתמול. אל תגידי לי שאת לא מרגישה מה את בשבילי. כמה אני מטורף אחריך,” הוא אומר לה.

“ממש,” היא עונה לו בלעג, “שניה אחרי שהגעת לסיפוקך אמרת לי שאני טעות,” היא עונה לו, “קצת כבוד לאינטליגנציה שלי.”

“את לא מקשיבה לי. המילים האומללות שאמרתי לך נאמרו ממקום אחר לגמרי ממה שאת חושבת. רגע אחרי ששכבנו התקשר כריס ואת נעלמת. הרגשתי שעשיתי מעשה שאסור היה לי לעשות. בגללך הרגשתי כך, ולא כי התחרטתי עליו. ממש לא. מעולם לא חוויתי קשר כזה עם אישה. וכן דורי, את אישה במלוא מובן המילה,” הוא אומר לה. שוב אני רואה את המבט מלא הרגש בעיניו.

*

סיימון (סאם) ברמינגהם

אני, שתמיד רהוט בדיבורי, מחפש את המילים להראות לאישה שאני כל כך אוהב מה אני מרגיש. כמה אמיתי הרגש שלי כלפיה. “הייתי צריך לשאול אותך מה מהות היחסים ביניכם. ביחוד אחרי שהרגשתי את עוצמות הרגש שלך כלפיי. את היית שם איתי והרגשת איך אני  שבוי לרגלייך. אל תתני למילים שלי להרוס את זה. הן נאמרו מתוך ייאוש, מתוך כאב על מה שחשבתי אני מאבד. כשראיתי את שמו של כריס על הצג הרגשתי שאסור היה לי לסחוף אותך למשהו שעלול לפגוע בך. לרגע לא חשבתי על עצמי,” אני אומר לה.

אני מושיט יד לגעת בה, אבל היא נרתעת.  “אני לא רוצה שתיגע בי,” היא מסננת לעברי.

“אני לא אוותר עלייך. אני מבין שאת פגועה, אבל לא מאמין שמה שהיה אתמול לא היה אמיתי. אני לא אשאל שאלות, לא אחקור אותך למה את קמה ונעלמת פתאום כשכריס מתקשר. אני לא מתכוון להריץ במוחי השערות. את לא חייבת לספר לי.”

אני נושם עמוק. אני לא מצליח להגיע אליה.

“את יודעת כל הזמן כריס רב איתי, אמר לי מילים שלא היו מובנות לי. הוא צודק. הייתי צריך להסביר לך שאני בדירה בגלל שאני שליח של חבר קרוב שהסתבך עם ליז. אנחנו, ארן כריס ואני, מנסים לעשות מהלך כדי להוציא אותו מהסבך. הוא אדם מוכר ולכן לא פועל בעצמו. יותר מזה, אני אומר לך משהו שאפילו ארן, כריס או ליאה יודעים. מדובר בסנטור מק’יי.”

אני מציץ לרגע בכריס ואחר כך בארן.

“את מבינה מה את בשבילי. חשפתי בפנייך דבר שלא הייתי אמור לחשוף. אני אוהב אותך כל כך  ואני לא רוצה יותר ששום דבר יעמוד בינינו.”

“אמא של כריס ושלי גוססת,” היא אומרת לי, “אמנם יש לנו אחות וכמובן אבא, אבל רק שנינו בסיפור הזה. כאשר חל שינוי כלשהו הרופאה שלה ד”ר פרידמן שהיא חברה טובה שלה, מתקשרת לכריס או אליי. היא כבר לא מתקשרת לאבא שלי או לאחותי. היא יודעת שהם לא יבואו. אני יודעת שאין לי זכות לבקש ממך כלום כשזה המצב. כשאני פתאום קמה ונעלמת למי יודע כמה זמן.”

“אז אבוא איתך,” אני עונה לה.

“באמת?” היא שואלת אותי מופתעת.

“אני שותף בחברה ואחד ממנהליה. אין מי שמכתיב לי מה לעשות. אני יכול לעבוד מהמחשב שלי מכל מקום. את ראית אותי עובד מהדירה. אם אוכל לעזור לכם, אפילו אם רק אהיה איתכם אני אשמח. וכמובן אשמח להכיר את אימא שלך ולהודות לה שהביאה ילדה מופלאה כמוך לעולם.”

היא מביטה בי, בוחנת את עיני והעיניים שלה מאירות.

אני רוכן לעברה. “אנחנו לא לבד,” היא אומרת לי.

“ממש לא מפריע לי שמישהו יראה כמה אני אוהב אותך,” אני אומר לה ומנשק אותה נשיקה ארוכה, רק שהפעם בעדינות.

כששפתינו ניתקות היא מחייכת אליי והפעם זו היא שמדביקה לי נשיקה על שפתיי.

“את כל כך מתוקה,” אני לוחש לה, “ילדה שלי.”

“רק שדבר אחד יהיה לך ברור. בשנה הקרובה אני עדיין מנועה מללכת לפאבים איתך. אני רק בת עשרים בעוד שבועיים,” היא אומרת לי.

“מבחינת החוק,” אני פונה לארן, “מותר יהיה לה לשתות יין בחתונה שלנו?”

כל המתח שעמד באוויר מתפוגג.

“תגידי מה יש לי לחפש בפאבים אם יש לי אותך?” אני עונה לה.

ואז ליאה נכנסת.

“מצטערת על העיכוב,” היא אומרת.

“הכל הסתדר לך?” שואלת אותה דורי.

“כן,” עונה לה ליאה, “עכשיו אני כולי שלך. ביקשתי שלא יעבירו לי יותר שיחות.”

“אתה יודע למה אני פה?” שואלת דורי את כריס.

“כן, אימא סיפרה לי,” הוא אומר ומחייך.

“תיארתי לעצמי. אני מניחה שאתה כבר יודע הכל,” היא עונה לו.

“ואתה?” היא שואלת את ארן.

“ומה את חושבת? אני עורך הדין שלך. הכנתי את הניירת עבורך.”

“אתה ראית שיש על ידי צמידים צבעוניים?” היא שואלת אותי.

“כן, וראיתי שהורדת אותם לפני שיצאת וענדת רק את הצמיד היפיפה הזה מזהב,” אני עונה לה ומלטף את זרועה עליה ענוד הצמיד. “אני גם מכיר כבר את שירת הים, זוכרת?”

“נכון,” היא מחייכת. אני משוגע על החיוך היפה שלה. “זה מה שאני עושה. אני שוזרת חרוזים לצמידים, שרשראות ואפילו לקישוטים לבית. על פניו זה אולי נראה שאלה חרוזים פשוטים, אבל הם עשויים מאבנים ושזורים בשיטה מיוחדת על חוטי זהב.”

“שמתי לב לכך,” אני אומר לה, “לרגע לא חשבתי שאלה חרוזים מפלסטיק.”

“לחברה שלי קוראים איזדורה שזה שם הלידה שלי. הייתי רוצה,” היא פונה לליאה ,”להשאיר את החברה פעילה. אולי אגביל כמויות, אולי בסוף נשלב את החברות. מה שתחשבי שעדיף.”

“אני מבינה אותך, למרות שאני יודעת שהחברה שאת מקימה היום תהיה גדולה הרבה יותר ממה שאת חולמת. יש לי כזה בטחון שתצליחי ובגדול. אמרתי לך אני עוקבת אחרי העבודות שלך תקופה ארוכה. את יודעת שאני בת למשפחת רוזנשטיין שתכשיטיה ידועים בכל העולם. לא סתם בחרתי בך.”

“עכשיו כשאני כבר גדולה,” היא אומרת בחיוך שכל פעם שעולה על פניה ממיס אותי, “אני חושבת שמין הראוי לתת שם משמעותי לחברה. מה דעתכם על א. דה פרנס? כריס?”

“נשמע בהחלט בוגר,” עונה לה כריס.

“מסכים,” עונה לה ארן.

“אני מתנגד,” אני אומר לה. היא מביטה בי מבולבלת. “אני מאד מקווה שבקרוב את תהיי א. ברמינגהם. אני חושב שזה יאבד קצת מהמשמעות שלו, את לא חושבת.”

“אתה באמת רציני,” היא אומרת ומזכה אותי בעוד נשיקה חטופה.

אני רואה את המבט שלה נודד. היא מרוכזת ונראה שהיא מחפשת השראה, אבל אז עיניה נדלקות. זה הרי ברור. “קתרין דה פרנס.”  איך לא חשבתי על זה לפניי. אימא שלנו תחייה לנצח.

“לא,” היא אומרת כאילו היא מתווכחת עם עצמה , “זהו עכשיו זה סופי. אתה אולי חושב שאני לא יודעת. באמת לא מספרים לי הכל, אבל זה ברור לי שאימא ואבא כבר לא יחד.”

“שזה אומר?” שואל כריס, אבל היא כבר לא בחדר.

היא יוצאת וחוזרת עם המחשב שלה. אני אוהב לראות איך היא יושבת מרוכזת במה שהיא עושה. כל כך שונה מהעובדים שלי. אין בה טיפת היסוס. הידיים שלה רצות על המקלדת, נעצרות ושוב ממשיכות.

אז תכירו. זה השם של החברה החדשה שלי:

“קתרין לה בלנק, אימא בשם נעוריה, ע”י מיו מילאן.  אני כבר רוצה לספר לאימא שברור לי שהיא יודעת הכל.”

“מושלם,” אומרת ליאה, “אפילו אני לא הלכתי לכיוון הזה.”

“אני כבר יכולה לראות את השלט על גלרי להפייאט ועוד מקומות מרכזיים בפריז, וכמובן לונדון, מילאנו וטוקיו,” אומרת דורי בביטחון. אני כל כך גאה באישה שלי.

“סאם, אני אצטרך את העזרה שלך. אני אצטרך שמישהו יעזור לי לנהל את הדבר הגדול הזה.”

“אני איתך,” אני עונה לה בלי היסוס.

“ועכשיו תתכוננו להפתעה שלי,” היא אומרת, “ממש לא תוכלו לנחש. רק אימא יודעת.”

פתאום היא מרצינה. “גם את זה היא סיפרה לך?” היא שואלת את כריס.

“היא סיפרה לי על החברה החדשה אחרי שסיפרתי לה ש..” הוא משתתק.

“אני מקשיבה,” היא עונה לו, “מה סיפרת לה?”

“אל תכעסי עליי דורי הייתי מתוסכל מההתנהגות שלך ושל סאם,” הוא עונה לה.

“אני לא כועסת. היא תשמח לשמוע שאנחנו יחד,” היא אומרת.

“אני רוצה להציג בפניכם את הליין הראשון של קתרין לה בלנק. משהו שעוד לא ראיתם אצלי. מה שאני מבקשת מכל אחד מכם שהוא ירשום למה הוא הכי התחבר….. ואולי בעצם לא תתלהבו מזה כמוני,” היא אומרת.

היא מוציאה מהתיק בד קטיפה מגולגל ופורסת אותו לפנינו. עליו מונחים שמונה צמידים יפיפיים לגבר. התכשיט היחיד שאני עונד הוא השעון שלי. מעולם לא חשבתי שארצה לענוד צמיד. ובכל זאת אני ממש לא מתקשה לבחור את האחד. לא רק שאני בוחר אני מתכוון לענוד כזה.

“לפני שהיה לי בכלל מושג שזה מה שעתיד לקרות עיצבתי אותם ותמחרתי כל אחד בחמש מאות דולר. אני רוצה לשמוע את דעתכם,” היא אומרת.

“ליאה ממששת אחד הצמידים. “לפחות חמש מאות דורי. החומרים שאת משתמשת בהם הם מאיכות מאד גבוהה. אנחנו נשב על המחיר. אין ספק שזה עיצוב ברמה בינלאומית. אני כל כך מתרגשת.”

“עכשיו תראו לי מה בחרתם,” היא אומרת בהתרגשות. מסתבר שכל אחד מהם בחר צמיד.

“ברור לך שאני רוצה כזה,” אומר כריס.

“גם אני,” אומר ארן.

“אין בכלל שאלה,” אני עונה לה.

“מה דעתך על הצמידים ליאה?”

“אני אוהבת את כולם,” היא אומרת.

“אם כך אני צריכה להתחיל לעבוד על כרטיס הביקור של  כל אחד מהם. שזה אומר לצלם אותם, ולתת להם שם.”

“מה עם אסיה?” שואל ארן.

“אני בדיוק חושבת עליה. היא צריכה לנחות תוך כמה ימים בניו יורק. אני אקשר ביניהן,” אומרת לו ליאה.

“מי זו אסיה?” אני שואלת.

“תחכי בסבלנות. אני מבטיחה לך שתתאהבי בה,” היא אומרת לי.

“רגע שאני אבין, יש לי מתחרה?” שואל סאם.

“עכשיו שהעניינים ביניכם הסתדרו אין לך מה לחשוש,” עונה לו ליאה ברצינות.

“אני רוצה ללכת לאימא ולספר לה את החדשות וגם להכיר לה את סאם,” אני אומרת.

“אם זה בסדר מצדך,” אומר סאם לכריס,” הייתי מבקש לקחת את דורי לבית החולים. אני רק צריך לעשות עצירה קטנה בדרך.”

“בסדר,” אומר כריס, “אני אצא אליה כעת. הראש שלי לא בעבודה. אני רוצה להיות עד לשמחה שלה לחדשות של דורי. לכולן,” עונה כריס.

*

“אני רוצה כמה דקות לבד איתך,” אומר לי סאם בשעה שאנחנו נוסעים לדירה שלו. הוא כל הזמן אוחז בידי ולא עוזב אותה גם כשהוא זקוק לה לנהיגה.

כמה לא מפתיע שהדירה שהייתי בה היא אכן שלו. עכשיו אני ממש מתרגשת. רגע לפני שהוא פותח את הדלת הוא נושא אותי בזרועותיו ומעביר אותי את הסף. “זה לא משהו שעושים אחרי החתונה?” אני שואלת.

סאם לא עונה לי. ברגע שהדלת נסגרת הוא מצמיד אותי אליה, מרים את שמלתי ומוריד את התחתונים שלי. “אני מתעלף למראה פיסת הבד הקטנה הזו ששומרת על מה ששלי מעיניי העולם.”

המילים שלו מעוררות אותי ואני מרגישה את הרטיבות בין רגליי. הוא מפשיל את מכנסיו ואני רואה שהזין שלו כבר זקור ומוכן לקראתי. הוא מרים אותי ואני ממהרת להקיף את מותניו ברגליי. הוא לא ממתין וחודר אלי. הוא ננעץ בי שוב ושוב, מוציא ממני גניחות שאין לי שליטה עליהן.

“סאם..” אני מתחילה למלמל את שמו, “סאם.. בא לי לצעוק מרוב עונג.”

“מה שאת רוצה ילדה שלי,” הוא עונה לי בקול חרוך וממשיך להגביר את הקצב.

“אני רוצה סאם..אני רוצה אותך..כל הזמן ככה,” אני ממלמלת. אני מרגישה שאני חייבת לדבר, אחרת אני באמת אצעק כך שהקירות יסדקו.

“עכשיו את באמת שלי” הוא אומר לי, “רק שלי, ואני רוצה אותך איתי  לנצח.”

החיכוך בינינו מטריף אותי. הוא בהחלט יודע מה שהוא עושה בשביל לגרום לי להגיע לגבהים. המאהב המושלם שלי.

אני מרגישה את הזרמים מתחילים להיווצר בתוכי עד לרגע של הפיצוץ ששולח אותם לכל פינה בגופי ומכניע אותי. רגע לפני אני שוב פוקחת את עיניי ורואה את העיניים של סם מוארות ואת נשיכת השפתיים שלו, ובכל זאת הגניחות נפלטות מפיו.

“איזה אושר,” הוא אומר ומצמיד אותי חזק אליו.

“הייתי חייב,” הוא אומר לי נבוך מעט על החפזון שבמעשה, “הייתי חייב למחוק ממך את מה שעשיתי. אני חייב שתדעי כמה את חשובה לי. אני יודע שיש אלף דרכים לעשות זאת, אבל זו אחת מהן. כי לעשות אהבה זה רק איתך.”

הוא רוכן אליי ומנשק אותי בעדינות, ועדיין מעתיק ממני את נשמתי.

“את מכירה את הדירה הזו נכון?” הוא שואל.

אני מהנהנת בראשי. עדיין מסוחררת ממה שקרה פה.

“את אוהבת אותה?” הוא שואל ומלטף באהבה את פניי.

“כן,” אני עונה לו בחיוך, “אני אוהבת אותך סאם. הדירה יפיפיה בעיניי.”

“אם כך זו את שבחרת את חדר השינה שלנו. הוא אמור להגיע בסוף השבוע  ובכל זאת אם תסכימי הייתי רוצה שנישן פה כבר הלילה. המזרון נמצא כבר פה.”

“אני חושבת שזה רעיון מעולה,” אני עונה לו.

“זה אומר שאת מסכימה לעבור לגור איתי?” הוא שואל בחיוך.

אני צוחקת. “אם אתה מציג את זה ככה אז כן,” אני עונה לו לבסוף.

“בואי נלך לנקות אותך ילדה וניסע לאימא שלך,” אומר סאם. הוא שוב מרים אותי ונושא אותי לחדר האמבטיה הצמוד לחדר האורחים.

אני נכנסת למקלחת. סאם מכוון עבורי את המים ולוקח את צינור המים בידו ומתחיל להתיז את המים בין רגליי. הוא מפסק באצבעותיו את המקומות הנסתרים בגופי ומנקה אותם עם סבון ריחני.

“סאם, אתה לא חוקי. מה את חושב שאתה עושה…” אני אומרת ומתחילה לגנוח.

“אני אוהב לראות אותך גומרת,” הוא עונה לי, ועם המילים שלו אני מגיע שוב לשיאי נבוכה.

הוא צוחק. “למה את נבוכה ילדה? אני הגבר שלך. אני כבר לא אדם זר. תרגישי חופשיה לגנוח כמה שאת רוצה.”

“אני מודה שלא ציפיתי שזה יקרה כעת רק בגלל שאתה נוגע בי,” אני עונה לו.

“זה לא היה מכוון אבל אני שמח שנהנית. טוב שתגיעי רגועה לאימא שלך. כך אני כעת. קל לי יותר לתפקד כשאני מסופק,” עונה לי סאם, “אני מודה שהייתי מאד מתוח מאז מה שקרה אתמול. אין ספק שזו דרך נפלאה לשחרר מתחים.”

“אתה נראה שליו יותר,” אני אומרת לו ומושיטה יד ללטף את פניו.

“את יודעת איזו הרגשה זו לגבר כשהוא עם עוד שניי גברים בחדר והאישה שהוא אוהב אומרת שהוא המאהב המושלם שלה. יש בנו הגברים את הצד הזה שמעצים לנו את הגבריות כשנותנים לנו ציונים טובים בנושא הזה,” אומר סאם.

“אתה מבין שלא הייתי אומרת מה שאמרתי לו ידעתי שאתם שם, אבל עדיין הייתי מודה שאתה המושלם שלי,” אני עונה לו, “כי אתה באמת כזה.”

“זה טיפשי בעינייך שיש לי צורך לשמוע שאני עושה לך טוב?” הוא שואל.

“אני לא אחת שאוהבת משחקים. אתה מענג אותי ברמות שלא הכרתי ואני לא מתביישת לאמר את זה בקול רם,” אני אומרת לו ומסיימת להתלבש.

“אני מודה לך על כך,” הוא עונה.

“סאם?” אני אומרת.

“מה ילדה שלי,” הוא עונה לי.

“אני ילדה בעינייך?” אני שואלת.

“אין לי ספק שאת אישה. אני קורא לך ילדה בחיבה. גם כשתהיי בת ארבעים אני אמשיך לקרוא לך כך,” הוא עונה לי ומעביר יד מלטפת על פניי, “עברת כל כך הרבה ונאלצת להתבגר מהר. ראיתי איך את מתנהלת במשרד של ארן. אין לי ספק שאת אישה בוגרת.”

*

“סוף סוף אני רואה אותך,” אומרת אימא לסאם כאילו אנחנו יחד כבר שנים ורק היום אני עורכת ביניהם הכרות.

“אני שמח שאני זוכה להכיר אותך קתרין,” הוא אומר לה.

אימא מביטה בו מופתעת. “אתה יודע את השם שלי,” היא אומרת.

“אימא,” אני אומרת ונחנקת. “אמא, אני כל כך אוהבת אותך. אני יודעת שאת מנסה כל הזמן להכין אותי לכך שלא תהיי פה יותר. אני יודעת שעשיתי כל שביכולתי להקל עלייך אבל אני מבינה גם שאני לא יכול למנוע את הגרוע מכל. אני שמחה שזכיתי להכיר לך את הגבר שאני אוהבת, הגבר שהוא העתיד שלי. אני יודעת כמה חיכית לראות את ליבי מתמלא באהבה. אני יודעת שבעתיד שלי כשיקרו לי הדברים הכי מרגשים את לא תהיי איתנו. לא תראי אותי בהריון לא תהיי בלידות שלי ולא תכירי את נכדייך. אני שמחה שלפחות התאפשר לי לתת לך הצצה אליו.”

אני לא מסוגלת לעצור את דמעותיי. אני מנגבת אותן בידי וממשיכה. “את כבר יודעת שהיום הקמתי שותפות עם ליאה בקשר ליצירות שלי. כולם אהבו את הצמידים לגבר שהראיתי לך. סאם וכריס וגם ארן בחרו כל אחד צמיד. ראיתי את ההתלהבות שלהם ובחרתי להשאיר להם אותו כמתנה.”

“הנה עוד משהו שאת יכולה לרשום ברשימת הישגייך שהייתי נוכחת בו,” אומרת לי אימא בחיוך.

“חשבתי לקרוא לחברה א. דה פרנס. אבל סאם חשב שזה לא ראוי שכן בקרוב אשא את שם משפחתו. אימא אני יודעת שאת ואבא לא ביחד. אתם לא מדברים על זה, אני לא יודעת למה נשארתם נשואים, אני גם לא מבקשת שתספרי לי. אני אומרת לך את זה כדי תביני מדוע החלטתי מה שהחלטתי,” אני אומרת  ומחפשת לראות איך משפיעות מילותיי עליה.

“אני אספר לך כל מה שאת רוצה ילדה שלי. אני ביקשתי להתגרש. לאבא שלך יש נשים אחרות וכבר מזמן אין בינינו כלום התחלתי בתהליך גירושים אבל אז חליתי. אבא אמר שיתמוך בי בזמן מחלתי וביקש שאמשוך את הבקשה. הסכמתי בתנאי שנערוך הסכם אחר. הכל נמצא אצל ליאה. את יכולה לראות שאינני עונדת את טבעות הנשואים והארוסים המקוריות שלי. את הטבעות האלה שעליי הצעתי לג’רי כשעמדה התארס אבל היא לא רצתה אותן. סבתא שלי קיבלה אותן מסבא שלי וכידוע לך הייתה ביניהם אהבה מאד גדולה.”

“מצאתי דרך אימא שתחיי לנצח,” אני אומרת לה, “קראתי לחברה שלי קתרין לה בלנק.” אני פותחת את המחשב ומראה לאימא את הלוגו שיצרתי.

“הלוגו יפיפה ואני כל כך מתרגשת,” היא עונה לי ועיניה מתמלאות דמעות.

“כריס אני רוצה לבקש ממך משהו,” היא אומרת וכריס ממהר אליה.

“קח את הטבעות שלי,” היא אומרת ומסירה אותן מעליה, “ותן לסאם. ביום שיהיה מוכן להציע לדורי נשואים תיתן לו אותן.”

“קתרין אני מאד אוהב את הבת שלך. אני מרגיש שהיא כבר חלק מהעתיד שלי. היום ביקשתי שתעבור לגור איתי והיא הסכימה. אני לא רואה סיבה לחכות עם ההצעה. גם בגללך, אבל בעיקר בגלל דורי,” אומר סאם ומבקש מכריס את הטבעות.

הוא כורע מיד על ברכו אוחז בידי בידו האחת ובטבעת בשנייה. “איזדורה דה פרנס. הראיתי לך את כל הלב שלי. לא חסכתי ממך לדעת מה אני מרגיש כלפייך. את מרגישה שאת מוכנה לענות לי בחיוב. את מוכנה להיות אשתי?”

“בטח סאם, בטח שאני רוצה,” אני עונה לו בשעה שהוא עונד את הטבעת על אצבעי.

“את רואה ילדה,” אומרת אימא , “גם לזה זכיתי.”

סאם קם על רגליו. הוא נושק לידי אחר כך מנשק אותי על שפתיי. “לא סיימתי. הטבעת הזו היא טבעת הנישואים שלך. אני מתחייב להיות נאמן לך, בעושר ובעוני..” אני לא שומעת את דבריו בשעה שהוא מדקלם את הנוסח הכה ידוע. דמעות זולגות מעיניי. “את מסכימה?”

“מסכימה לכל מילה ומבטיחה לך בדיוק את אותם הדברים. הלב שלי, הנאמנות שלי, כל מה שיש לי הם שלך לנצח.”

“את מבינה דורי, שבעצם את מקודשת לו. אני יכול אשר לך שאתם כעת בעל ואישה. אני אדאג שיטפלו לכם בניירת,” אומר כריס.

“תבטיח לי סאם שתערכו חתונה שמחה כפי שמגיע לכם ואל תתעצבו שאינני איתכם. הייתי בחלק החשוב ביותר ממנה וכשאעזוב את העולם זה יהיה כאשר דורי מחובקת בזרועותיך האוהבות. ועכשיו אני רוצה קצת זמן איתך. אני רוצה לספר לך הכל על הילדה האהובה שלי,” אומרת אימא לסאם.

“לך תשב ליד אימא ותתכונן לשמוע כמה מדהימה אני,” אני אומרת לו בחיוך, “רק תזכור שאימא שלי מאד לא אובייקטיבית.”

שעה ארוכה יושב סאם ליד אימא, אוחז בידה ומקשיב.

השיחה שלי עם אימא גבתה ממני הרבה כוחות נפשיים ואני נרדמת לצליל קולה של אימא.

אני לא יודעת כמה זמן ישנתי. בחוץ כבר יורד הלילה. אני מתעוררת בבהלה. אני מרגישה קור עוטף אותי, רואה מעין ענן שחור בחדר. אני קופצת מייד על רגליי. אני מטפסת כהרגלי למיטה של אימא ומתכרבלת איתה.

בר אבידן

מאמינה באהבה©

💗

©כל הזכויות של הסיפורים המופיעים באתר זה שמורות לכותבת.
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע,
לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני,
אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבאתר זה.
שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול באתר זה אסור בהחלט
אלא ברשות מפורשת בכתב מהכותבת.

TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

בר אבידן הוא שם העט שלי ובו מונצחים שם נעוריי ושם נעוריה של סבתי. למי שלא יודע, אני מתגוררת באזור טורונטו. עם זאת כיוון שרציתי את הקירבה לאוקיינוס ברבים מסיפוריי, בחרתי דווקא בניו יורק ולונג איילנד, המוכרים לי, כסביבה ליצירת עולם שלם המורכב מ"משחקי הבקבוק" (עדיין בכתיבה.) מאז, אני שוזרת קטעים מהם בסיפוריי. למשל את חברת האופנה "מיו מילאן" בבעלותה של ליאה מק'ליין, המוזכרת לא פעם, או רשת המלונות "אורכידאה" של אלכס רוטשיילד אהוב ליבה. מידי פעם כשאני נזקקת לעורכי דין בסיפור זה או אחר אני מזמינה את אחד מצוות עורכי הדין של חברת "ל.א.ר" לייצג את גיבור הסיפור. במקביל לכתיבת "משחקי הבקבוק" פתחתי בלוג אישי ב"אמור" ובו התחלתי לספר גם סיפורים אחרים. תמיד תהיה לי שפינה חמה בלב לבית הראשון של סיפוריי. באתר תמצאו קישור אליו. מקווה שתיהנו מסיפוריי בדיוק כשם שאני נהנית לכתוב אותם. תודה לצוות שמלווה אותי ובראשם ה-אחת שיודעת ענת כהן-שמש. קריאה נעימה! בר אבידן

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם
סיפורים אחרונים