אקדח בידה
on
אוקטובר 6, 2021
קפטן תיאודור או'הרה
קפטן תיאודור או'הרה

תיאו

היא מביטה עליי בצפייה. מחכה שאעשה את הצעד הראשון.

עם כל הניסיון שלי עם נשים אני לא רגיל למצב שבו הלב שולט בי. אני מאד מגורה ממנה ויודע שכל תנועה עלולה לגרום לי לגמור. אני נושם עמוק.

"אתה לא חושק בי?" היא שואלת נבוכה.

"תיגעי בי," אני מבקש, "תראי איך המראה של הגוף שלך העיר את כולי." אני לוקח את ידה ומניח אותה על הזין שלי."מרגישה?" אני שואל אותה בקול חרוך מתשוקה.

"אני יודע מה עברת. אני רוצה לדעת שאת מוכנה לקבל אותי," אני ממשיך לדבר אליה בזמן שאצבעה מטיילת לאורך הזין שלי שרק מתקשה עוד יותר.

אני קופץ את שפתיי. טיפות ראשונות נוטפות ממני ואני עוצם עיניים. 'תתאפק' אני ממלמל.

היא מפתיעה אותי ומושכת את ידי אליה, דוחפת אותה בין רגליה. "תרגיש כמה אני מתרגשת," היא לוחשת לי.

אני פוקח עיניים מייד, ומקרב את אצבעי לפי, עורך הכרות עם טעם מיצי התאווה שלה. היא מביטה בי מופתעת.

אני על קצה יכולת האיפוק שלי. אני מתמקם מעליה וחודר אליה בעדינות. היא מגיבה מייד ונצמדת אלי, דוחקת אותי לתוכה עמוק יותר.

אני לא רגיל לריקוד כזה, זה דווקא מוצא חן בעיניי. אני יודע שזה מה שרציתי ממנה, שתהיה שותפה למעשה הזה. אני מרגיש שכולה ממוקדת בי, מביטה בי בתחינה שאראה לה כמה אני מוטרף ממנה.

"קשה לי להתאפק," אני אומר לה, "אני באמת מנסה."

"טוב לי איתך," היא לוחשת לי. אני נכנע לה וגומר.

"הייתי צריכה להרגיש שאתה רוצה אותי," היא אומרת לי כשאני נשכב לידה על גבי מתנשם עדיין. "אני יודעת שמתחתי קצת את הגבול איתך. הייתי צריכה שתתקן לי את הלילה."

"ואיך את מרגישה כעת?" אני שואל אותה לאחר שנשימתי הוסדרה, "מה את חושבת עליי כעת אחרי שלא הצלחתי לשלוט בעצמי."

"מאושרת," היא עונה לי להפתעתי, "ראיתי שאני יכולה לספק אותך. אני יודעת שעוד תספק גם אותי. הרגשתי נחשקת וזה הספיק לי הפעם."

"נחשקת?" אני צוחק, "אני מוטרף ממך ילדה מתוקה."

המילים שלה שוב מעוררות אותי מייד. הפעם אני מלטף את פניה, מבטי ננעל על שפתיה והיא נושכת אותן. "הטעם שלך החזיק אותי שפויה," היא לוחשת לי, "רוצה עוד, עוד הרבה ממך."

אני רוכן לעבר שפתיה, מעביר לשון רטובה עליהן, מפסק את פיה ונותן לה לטעום את טעמי.

אני מתנתק רגע ממנה ומביט בה. "אין לך טעם של אלכוהול," היא אומרת מופתעת.

"ולמה שיהיה?" אני שואל.

"היה פה ריח חריף של ויסקי, או כך לפחות חשבתי. אולי דבק בי הריח מהם," היא אומרת מהורהרת.

"את לא תאמיני מה עברתי הערב בגללך," אני עונה,"והתשובה היא שלא שתיתי. שון שפך לי בקבוק שלם של ויסקי יקר לכיור," אני אומר לה.

"שון?" היא מתפלאת, "מה שון עשה אצלך בדירה."

"לא מתוקה. זה לא עובד כך. את מדליקה אותי ומשנה את הנושא."

"צודק. נניח לזה. תמשיך מאיפה שהפסקת. עוד לא השבעת את רעבוני, לא מימשת את הפנטזיה שלי על הנשיקות שלך."

רק המחשבה שהיא חשבה עליי ברגעים הקשים שלה ממלאת אותי אושר גדול. האישה הזו באמת אוהבת אותי.

אני מנשק אותה בדיוק כפי שביקשה. תחילה בעדינות, באיטיות, מוצץ את שפתה התחתונה. קולות ההנאה שהיא משמיעה מגרונה רק מלבים בי את האש. אני רעב ומנשק אותה בפראות. היא נענית לי חסרת מעצורים, מה שסוחף אותי עוד יותר.

היא מעוררת בי דברים שלא הרגשתי אף פעם. תמיד הייתי רק זה שלוקח, שרוצה שיענגו אותו, שיפרקו את יצריו.

עוצמות הרגש שלי מציפות אותי ואני יוצא למסע להכיר אותה. מצייר לה לבבות בלשוני על עורה, יורד בשביל בין שדיה ומתעכב על כל אחד מהם. מוצץ את הפיטמה ונושך אותה. קולות ההנאה שהיא משמיעה, הליטוף שלה על עורי, רק מגבירים בי את התשוקה אליה.

אני דוחף את רגלי בין רגליה, מפסק אותן ומביט בה רגע. עיניה עצומות, ואור מאיר את פניה השלווים.

"למה הפסקת?" היא לוחשת לי. "את כל כך יפה," אני עונה וחודר אליה בתנועות הולכות ומתגברות, עוצם שוב את עיני ומתמסר. כל גניחה שלה רק מעצימה את התנועה שלי,

אני כל כך שקוע בריקוד הזה שאני מופתע כשאני מרגיש אותה נרעדת מתחתיי, מה שגורם לי לפקוח את עיניי ולראות את החיוך שמתפשט על פניה.

אני מרוכז כעת רק בעצמי ומייד גומר.

"אז ככה זה מרגיש," היא אומרת לי כשאני נשכב על גבי והיא מניחה את ראשה עליי. "מסתבר שמה שאמרו זה נכון. זו הרגשה שאין לתאר."

"אני באמת הראשון שלך," אני אומר לה, "ואת האחרונה שלי. אני יודע שזה מוקדם אולי, אבל אני רוצה אותך איתי פה כל הזמן."

"אתה מציע לי לגור איתך?" היא מחניקה חיוך.

"הבנת," אני עונה לה ומושך אותה אלי כדי לנשק אותה.

"זה בא עם מחיר," היא עונה לי ונאנחת.

"אני מוכן לשלם כל מחיר," אני עונה לה ללא היסוס.

"אני אצטרך,"  היא שוב עושה תנועות עם היד באוויר לבדוק אם יש האזנה, "אני אצטרך לפרוס מערכת הגנה על הדירה כדי שנוכל לדבר בחופשיות."

"תאמרי לי מתי ואשאיר את הדירה בידייך. אני סומך עלייך," אני מרגיע אותה, "זה לא מה שיעמוד בינינו."

"אתה יודע שהייתי מנותקת קשר. מה עשה פה שון?" היא שואלת.

אני יודע שאם אני רוצה לקנות את אמונה אני חייב לשתף אותה.

"ביקשתי ממנו מידע והוא בא למסור לי אותו," אני ממעט בכל זאת במילים.

"מעניין," היא אומרת מהורהרת. היא מצמצת את עיניה וחושבת על משהו. אני רואה שהיא לא מרוצה מתשובתי.

"אני אספר לך מה קרה," אני מתחיל לאמר.

"אל תמשיך," היא קוטעת אותי, "אני חייבת ללמוד לסמוך עלייך, אחרת איך ארדם לצידך בלילה?"

"גם אני מבטיח לא לשאול אותך שאלות," אני אומר לה. יש לי רק בקשה אחת." היא מביטה בי, עיניה מחפשות לקרוא אותי, "אני מבקש שתבטיחי לי שלעולם לא תשקרי לי."

"לא תמיד אוכל לאמר לך את האמת," היא עונה לי ומושכת בכתפיה.

"אני מבין. אבל גם אל תשקרי. תאמרי שאינך יכולה לאמר לי ואקבל את זה," אני אומר.

זה חשוב לי מאד. אני לא סולח על שקרים.

"אני מבקש לדעת האם את יודעת מי אני באמת," אני מוסיף.

"אני יכולה לדעת עליך הכל, אני בוחרת שלא. אני רק יודעת את הדרגה שלך והיכן היחידה שלך ממוקמת, זה הכל."

"ולמה את בוחרת שלא לדעת? זה קשור לזה שאת לא משתפת אותי בקשר אלייך?" אני מקשה.

"אתה יודע עליי יותר מכל אדם אחר. יש לך איש קשר אליי שלאף אחד אין, וגם את מספר הנייד האישי שלי. לו רצית, רק ממנו היית יכול לדעת עליי המון. אני יודעת שלא חקרת."

"את חשובה לי יותר משאת יודעת ולכן לא אעשה צעד שיסכן את הקשר בינינו. אני משחק לפי הכללים שלך. די לי בכך שאת איתי כשאת יכולה," אני עונה לה.

"אני רוצה שתבין שלא רק על עצמי אני מגנה, גם עליך." היא מישירה מבט אליי. חשוב לה לדבר איתי באמצעות העיניים. אני כבר מבין שהיא שוקלת מילים מחשש להאזנה.

"אני רוצה שנעלם מפה לעשרים וארבעה שעות. תאמרי לי מתי את יכולה," אני מבקש.

"אין דבר שאני רוצה יותר מזה," היא אומרת ורוכנת אליי לנשק אותי, "אני מכורה לנשיקות שלך. רק  עכשיו אני מגלה שיש גברים שלא יודעים לנשק, יש כאלה שכן, ויש אותך. שלא ישמע מזה שאני כזו בעלת ניסיון, אבל עדיין יודעת להבדיל."

"את יודעת מה אומרים? יותר מלהיות הראשון שלה עדיף שתהיה האחרון," אני אומר לה ומנשק אותה בדיוק כפי שהיא אוהבת. על השפתיים, על הצוואר, מאחורי האוזן…

ואז מצפצפת האיתורית שלי.

איפה אתה לעזאזל???  ג'.

אני מביט על המילים ששלח לי ג'ייסון. האם אני מופתע? לא.

אני שולח לו מיד הודעה.

 תזכיר לי מי הבוס? ת.

"נראה לי ששמח בחוץ ואני חייב לחזור ליחידה. מה את רוצה לעשות?" אני אומר למילה.

"אני חושבת שעדיף שאחזור ליחידה שלי גם," היא עונה לי.

"אני צריך הוראות לאן להביא אותך," אני אומר לה.

"בוא נאמר שזה נמצא במרחק הליכה," היא אומרת לי.

בשולחן במבואה, יש מפתח נוסף לדירה, אני מוציא אותו מהמגירה ונותן לה אותו. "זה שלך."

"יש מצב שלא אהיה זמין," אני לוחש לאוזנה ומנשק אותה על שפתיה נשיקה מרפרפת.

עליי להיות זהיר כעת ולכן אני בוחן את הסביבה מרגע שאני יוצא מפתח הדירה. בלילה כזה כל אחד יכול להיות מסוכן.

ההודעה ששלח לי ג'ייסון לא מוצאת חן בעיניי. אני מרגיש את הסכנה מסביב ורואה אותה מול עיניי כאשר אני מתקרב ליחידה.

אני שולח הודעה מהירה לשון.

תאמר למי ששלח אותך שהפיצה מקולקלת.

אני רואה הבזק של אור וברגע האחרון אני סוטה ומתכופף.

אני שומע את הכדורים שורקים לידי.

אין לי הרבה זמן להחליט. זה או לדהור קדימה על היורה, או להסתובב סיבוב פרסה מהיר ולהסתכן בפגיעה בגב.

פתאום נדלק פנס גדול. הוא מאיר אותי רגע וגורם לי להעצר ולהתכופף, אבל להפתעתי הוא מוסט בחדות ומאיר על הכניסה לבניין שם עומד ג'ייסון בידיים מורמות.

'אתה חושב שאני אידיוט,' אני ממלמל.

הפנים השלוות שלו מסגירות את העובדה שהכל הצגה לעיניי, ובכל זאת אני חייב לשתף פעולה ולא להראות לו שאני יודע .

"מה אתם רוצים?" אני צועק בקול לעבר הדמויות שבחשיכה.

"לתלות את הבוגד," עונה לי קול במבטא רוסי כבד.

"ומי זה בדיוק הבוגד?" אני שואל.

"זה ששלח לנו נערת תיכון כפיתוי," הוא צועק לי חזרה.

"על מה אתה מדבר? על הנעדרת?" אני שואל למרות שנאמר לי שהיא כבר איננה.

"הבת של הזונה אמרה שהיא אחותו של ג'ייסון," הוא אומר לי.

"אתה רציני? ג'ייסון הוא בן יחיד," אני משקר. האמת שאין לי מושג.

"אז מאיפה הבת של הזונה מכירה את השם של ג'ייסון?" הוא שואל.

"אולי היא הייתה בחקירה אצלו וחיפשה להתנקם, או שזה בכלל ג'ייסון מהמשטרה. יש שם ארבעה בשם הזה," אני אומר בשעה שאני מחנה את האופנוע ופוסע לעברם בצעדים איטיים.

האקדח שלי מוסתר היטב. אני מרגיש את גוף המתכת על עורי. אני לא אהסס להשתמש בו הלילה.

"אם תתן לי תיאור שלה נוכל להפיץ אותו ולמצוא אותה," אני מעלה רעיון מופרך. אם הוא יודע מי אנחנו הוא יודע שאני עובד עליו. משום מה יש לי הרגשה שג'ייסון פיטפט עלינו לא מעט.

אני יודע שאני נכנס למלכודת, אני מרגיש שאני מוקף. משום מה אני חש שלווה, מה שלא נשמע הגיוני,  דווקא בגלל שהיום יותר מתמיד יש לי מה להפסיד.

"תגיד לי אתה מטומטם או מה?" צועק לעברי הרוסי שרואה שאני ממשיך להתקדם לעברו.

"מתים רק פעם אחת. עם החיים המחורבנים האלה זה לא הפסד גדול," אני עונה לו.

"כן? רוצה לנסות?" הוא שואל.

"ואתה?" אני עונה לו ומשאיר אותו המום.

"בחיי לא נורמלי הגבר הזה," הוא אומר.

"כנראה שהוא ממוגן," מסביר לו רוסי אחר.

"ועכשיו תספרו לי על מה המהומה," אני אומר ונעמד עם ידיים משולבות על החזה שלי.

פתאום אני מרגיש לחץ בצוואר והכל נעשה מסביבי שחור.

אני נלחם להשאר ער, מנסה ללא הצלחה לפקוח עיניים בכח. הכאב הולם לי ברקות, אבל אני לא מוותר. אני כבר לא זאב בודד יש לי את מילה ולמענה אני נלחם כעת.

אני רואה הבזקי אור אבל עדיין עומד על רגליי.

אני מושיט ידי לצווארי, מחפש סימני כניסה של קליע, או כתמי דם, אבל כלום.

"ששש.." אני שומע לחישה באוזני , ויודע שמותר לי כעת להרפות.

*

חדר חשוך וקריר. אני שוכב על מיטה רכה.

המחשבות שלי כולן נודדות אליה. "מכורה לנשיקות שלך," היא אמרה לי.

אני לא יכול להסביר את זה. אף פעם לא השקעתי מחשבה בנשיקות. היא מוציאה ממני רגשות ורוך שלא ידעתי שקיימים בי. אני מבין כעת למה היא התכוונה שפינטזה על נשיקות שלי. זה בדיוק על מה שאני חושב כעת כדי להישאר שפוי.

ברור לי שמי שהביא אותי לפה רצה להגן עליי ממשהו. אני גם יודע שזו לא היא, כי הייתי מריח את הריח שלה. זה גם לא שון. יש משהו בנוכחות שלו שהייתי מזהה.

ובכל זאת אני מרגיש שאני חי בעולם שלהם, עולם של אפילה.

אמיליה קנדי
אמיליה קנדי

אמיליה

"זה לגמרי מטורף מה שקורה בחוץ," משתפת אותי שרלוט, "תגידי לאיפה נעלמת?"

"קיבלתי שליחות לבצע וחזרתי כעת," אני עונה לו באדישות.

"אז את לא יודעת כלום," היא אומרת לי בהנאה. לעיתים יש לה את הקטע הזה של 'אני יודעת יותר ממך'.

"הפסדת את כל האקשיין," היא אומרת לי, "הייתה הלילה חטיפה ורצח של תלמידת תיכון. כלומר לפי מה ששמענו היה רצח רק שאת הגופה לא מצאו עדיין. הם הטביעו אותה עם סלע גדול ומי יודע אם תמצא בכלל."

"וואו, נשמע מפחיד," אני עונה לה, "יודעים מי זאת?"

"ביקשו לא לדבר על זה. היא בת של אישיות מפורסמת."

"מסתבר שאף אחד לא חסין," אני עונה ומקמטת את מצחי, "ממש עצוב."

"וחוץ מזה?" אני שואלת.

"יש הרבה דיבורים ברוסית, אבל בינתיים כלום לא קרה."

אני מרגישה את הנייד רוטט בכיסי. אני מוציא אותו ורואה הודעת מועתקת.

תאמר למי ששלח אותך שהפיצה מקולקלת.

והודעה נוספת.

אני ניגש ללקוח לראות איך אפשר לפצות אותו. ברור לי שהוא לא ירצה פיצה אחרת.

אין דבר שהייתי רוצה יותר כעת מלהיות השליחה שתביא את הפיצה.  אני נושמת עמוק. אני חייבת לשים את הרגשים שגואים בי הצידה.

יש לי אנשים מיומנים והם יהיו שם בשבילו. לא נותר לי אלא להתפלל.

"מילה את יכולה לעזור לי? שוב יש לי קשר בשרוך הנעל. רק את יודעת לפתוח אותו," נאנח שון וניגש אליי  עם הנעל בידו.

"מה יהיה איתך שון?" אומרת לו שרלוט, "אתה כמו ילד קטן. אולי אתה צריך לקנות נעליים בלי שרוכים," היא צוחקת.

אני מביטה עליה. אולי כי אני מקווה שיום אחד אתבדה ואראה שהיא מעמידה פנים. אבל לא.  המבט בעיניה מבהיר לי שאין היא חושדת שזהו קוד בינינו.

אני קמה בחוסר רצון מופגן ונאנחת.

"ג'ייסון חותר תחתיו. יותר מזה הוא משחק תפקיד כפול ובוגד ביחידה שלו. הוא רוצה הלילה להפיל אותו. אל תשאלי איך אני יודע," אומר שון.

"תשמור לי עליו," אני מבקשת והלב שלי הולם בפראות. אני בהחלט יודעת מה זה שמסמנים מישהו.

"אני לא אהיה שם לבד. אני מבקש את רשותך לקחת איתי צוות.

אני מודה שהעובדה שהוא חשוב לך עומדת בראש מעיניי, אבל התפקיד שהוא ממלא הוא אחד החשובים ביותר בעיר ולכן יש לך איך להצדיק את זה.

שלא תביני, הייתי עושה את אותו דבר אם זה היה רק בשבילך."

TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

בר אבידן הוא שם העט שלי ובו מונצחים שם נעוריי ושם נעוריה של סבתי.למי שלא יודע, אני מתגוררת באזור טורונטו. עם זאת כיוון שרציתי את הקירבה לאוקיינוס ברבים מסיפוריי, בחרתי דווקא בניו יורק ולונג איילנד, המוכרים לי, כסביבה ליצירת עולם שלם המורכב מ"משחקי הבקבוק" (עדיין בכתיבה.)מאז, אני שוזרת קטעים מהם בסיפוריי. למשל את חברת האופנה "מיו מילאן" בבעלותה של ליאה מק'ליין, המוזכרת לא פעם, או רשת המלונות "אורכידאה" של אלכס רוטשיילד אהוב ליבה. מידי פעם כשאני נזקקת לעורכי דין בסיפור זה או אחר אני מזמינה את אחד מצוות עורכי הדין של חברת "ל.א.ר" לייצג את גיבור הסיפור.במקביל לכתיבת "משחקי הבקבוק" פתחתי בלוג אישי בו התחלתי לספר גם סיפורים אחרים.מקווה שתיהנו מסיפוריי בדיוק כשם שאני נהנית לכתוב אותם.תודה לצוות שמלווה אותי ובראשם ה-אחת שיודעת ענת כהן-שמש.קריאה נעימה!בר אבידן

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם