חדש באתר
30.10.23
כל כך התרגשתי לקראת פרסום גיליון השבת
ב-13.10.23,
כיוון שעמדתי להכיר לכם את אליוט ואליזבת
וסיפורם #לא_מייפה_את_העולם.
אבל אז הגיעה השבת הנוראה
ולא יכולתי לכתוב עוד.
מידי יום ניסיתי לחזור לכתיבה
ונכשלתי.
הבנתי שישנם סיפורים שיאלצו לחכות,
ועדיין המילים המשיכו לבעוט בי,
ולכן כשהימים ימי מלחמה,
אני לומדת לכתוב אחרת.
ולמרות שהלחימה בעיצומה,
אני כותבת להם סוף טוב.
מידי שבוע אני כותבת שני סיפורים.
6.11.2023
היום אני רחוקה מאזור המלחמה,
אבל יודעת אותה.
מבצעי ישראל לימדו אותי,
איך מרגיש להיות עורף
כשאת עם ילדים ועסק על הכתפיים,
לבד.
שחייליו מתקשרים ומוסרים ש…
"המפקד מסר שהוא לא יכול להתקשר
כי הוא עמוק בשטח."
איך זה מרגיש כשהלילה יורד,
והבית נרדם,
ואת לבד במיטתכם הגדולה,
וקר לך בגוף ובנשמה.
אני יודעת שישנן פציעות
שלא מגלידות לעולם,
ומודה שהוא חי ונושם
לידי.
ועדיין,
אני לא יכולה לכתוב
על הצדדים האפלים של
המלחמה,
(אני מספרת עליהם
במסעות הסברה ככל יכולתי,)
אלא מחפשת בה רק
את הסיפורים האישיים
העטופים באהבה.
מכאן באים סיפוריי
בימים אלה.
9.11.2023
כמו כולם,
גם לי לקח זמן
להבין,
שהמלחמה הזאת
היא מציאותינו החדשה,
ולמרות שאין ביכולתנו
לחזור לשגרה,
עלינו לנסות
לקחת קצת מרווחי נשימה
בין לבין.
אני חווה הכל בשיחות
בטלפון,
בווצאפ,
ברשת החברתית.
הבנים של,
האחים של,
החברים של…
וגם דם מדמי.
וכל פעם שמופיע
השם של עירם
הלב שלי רועד.
רק שכאן,
מהעבר השני של האוקיינוס,
בנוסף להיותנו צמודים לחדשות,
ועסוקים במאמצי הסברה,
מתרחשת שיגרה,
של אלה שאין להם נגיעה
למלחמתנו על הבית.
מה שהופך את העולם שלנו
לחצוי.
עד שהשגרה נראית לנו
לא שפויה,
לא נורמלית.
אני משתדלת למצוא
את הסדקים,
ולשבת לכתוב
מתוך מילים שיחות,
מתוך מילה
שנזרקת באוויר.
16.11.2023
מחיר המלחמה
העם כולו התגייס למען החיילים.
אם זה בציוד אישי,
אם זה בארוחות ומזון,
ואם במיזמים כמו מכבסה ניידת.
גם העורף זקוק לעזרה.
אין ספק שמפוני העוטף
זקוקים לעזרה דחופה.
אך יש לא מעט אנשים שהוצאו לחל"ת
וגם לא מעט עצמאים
שמצאו עצמם ללא יכולת
להתפרנס.
אני מקווה שגם להם
ימצא מענה.
19.11.2023
כשכתבתי את הסיפור #את_היא_הבית
היה לי רעיון אחר בראש,
רק שהסיפור התגלגל אחרת,
ואני זרמתי עם גיבוריי.
לא פשוט לכתוב בימים אלה סיפור
עם סוף טוב,
מהסיבה הפשוטה שחיילנו עדיין
בלב הקרבות.
7.12.2023
חודשיים ימים עברו מהשבת הנוראה ההיא.
כמה סימלי הוא הדבר
שמה שהתחיל בשמחת תורה,
נמשך בחג החנוכה,
ואנחנו מצפים שנס גדול יקרה.
מאד לא פשוט לי לכתוב
סיפורי מלחמה,
עטופים באהבה עם סוף טוב.
סיפורים שנוגעים במציאות,
ומסננים את הכאב המלווה
לימי המלחמה.
מי ייתן וחיילנו יחזרו בשלום,
והשבויים לחיק משפחותיהם.
שמרו על עצמכם,
שלכם,
בר
