שרשרת פנינים
הוא מביט בי במבט כזה
אני כבר יודעת שהוא זומם משהו.
אני מרימה את הכפפה,
עוטה על פני מבט הכי תמים
שאני מצליחה לגייס.
אני יודעת שהוא יודע,
הוא יודע שאני יודעת,
ובכל זאת אנחנו ממשיכים לשחק.
הוא מכניס את ידו לכיס מכנסיו,
אני משתדלת לא להציץ.
הוא יודע שאני סקרנית
ולכן מושך את הזמן.
"הבאתי לך משהו,"
הוא אומר כבדרך אגב,
כאילו אמר משהו על מזג האויר המתחמם.
ומוסיף בלי קשר לכלום-
"יום חם היום, הרבה מעל הממוצע."
"צודק. ממש חם," אני אומרת לו
ופושטת מעליי את השמלה.
"את לבושה," הוא אומר לי מופתע,
"למרות שלמה שאת לובשת עלייך כעת
לא הייתי קורא בדיוק בגד."
"לא הבנתי," אני אומרת לו,
ממשיכה להסתכל עליו במבט התמים
זה שאימצתי לי לכבודו
"לדעתך אני לבושה או לא?"
"את לא שואלת מה הבאת לך?"
הוא עונה לי במקום.
"ואם אשאל תענה?" אני עונה לו.
"את יודעת שלא," הוא אומר ומחניק חיוך.
"תעצמי את עינייך," הוא אומר לי בלחש.
רק הקול הזה גורם לי להתעורר,
והוא יודע זאת.
אני רוצה לומר לו שאני לא בקטע של…
אבל מרגישה את ידיו מרפרפות עליי
ומשהו קריר מונח סביב צווארי.
אני לא נושמת.
"אני לא בקטע של.." אני מתחילה לומר.
"תחשבי טוב לפני שאת ממשיכה לדבר,"
הוא אומר לי באותו קול לוחש
שגורם לי לזרמים בכל הגוף.
"את יכולה לפקוח את עינייך," הוא אומר
ומניח לפניי את הנייד שלו כדי שאראה
את שרשרת הפנינים שענד סביב צווארי.
"את מבינה," הוא אומר,
"שמה שאני עומד לעשות לך יגרום לך
לרצות לצעוק.
לשם כך הבאתי לך את הפנינים .
תוכלי לנשוך אותם
בשעת הצורך….."
מנוול…
ב.א.
