כותבת אותי - הבלוג שלי

שתיקה נעימה (טעימה)

on
נובמבר 3, 2021
*

2021

המילים האלה עלו לי כזכרון בחשבון הפייס האישי שלי.
את הסיפור "שתיקה נעימה" כתבתי כמעט בנשימה אחת.
את עשרת פרקיו הראשונים,
(כשעדיין כתבתי פרקים כפולים כפרק אחד,)
פרסמתי מידי שבוע.
ואז הגיע שלב העריכה.
לא שיערתי לעצמי אז לאיפה תסחוף אותנו הקורונה,
וטוב שלא ידעתי כמה חודשי סגר עוד יגיעו,
שבועות של בידוד,
ומחלת הקורונה שתקפה את כל בני משפחתי.
כל אלה האטו את הקצב.
הקטע הבא נכתב כרעיון.
אלה לא המילים שמופיעות בסיפור.
💕

טעימה מ"שתיקה נעימה" (ללא עריכה) 

עיניו היו נעוצות בה בשעה שנכנסה לתוך חדר השינה שלו.
חדר השינה שלהם.
היא הביטה סביבה.
לרגע עברה בו המחשבה על כך שכשבחר את הצבעים
לא חשב שיום אחד תיכנס לכאן אישה.
ואכן עד שהכיר אותה לא נכנסה לכאן אף אחת.
'האם היא אוהבת את מה שהיא רואה?' עברה בו המחשבה.
היא הסתכלה על המיטה הגדולה וחיוך קל הסתמן על פניה.
'מה עובר בראש היפה שלי?"' הוא חשב לעצמו.
היא ציינה בפני עצמה בסיפוק שהמיטה מוצעת ומסודרת כראוי,
כאילו הצטלמה זה עתה לירחון עיצוב בית יוקרתי.
'אין ספק שהצבעים שבחר מראים על כך שזהו חדר של גבר,'
חשבה לעצמה.
עם זאת היא אהבה את הצבעים שבחר.
הריהוט היה מינימליסטי.
מיטה גדולה, שתי שידות לילה.
טלוויזיה עם מסך גדול כיסתה את הקיר שמול המיטה,
וכורסה עם מנורה בפינת החדר.
עינייה התעכבו על הכורסה.
תמיד תהתה למה היא משמשת.
האם הוא יושב עליה ועובד? (הרי יש לו חדר עבודה.)
אולי הוא קורא בה ספר לפני השינה,
ואולי הוא אוהב לשבת ולצפות במי שנמצאת במיטתו.
המחשבה האחרונה גרמה לה לעצב.
היא גירשה אותה בשעה שהזכירה לעצמה שמה שחשוב באמת
הוא שהיא האחרונה,
היא ההווה והעתיד שלו.
הוא ניגש ופתח את הווילונות,
ולנגד עינייה התגלתה העיר הישנה מוארת בשלל אורות.
מרחוק זרמו בשקט מי נהר ההדסון,
ואורות העיר השתקפו לתוכם.
"כשעיצבתי את החדר הזה לא חשבתי שאביא לפה אישה.
את רוצה שאחליף את הסדינים לצבע אחר?" הוא שואל אותה.
"כשאתה עושה איתי אהבה אני עוצמת את עיניי
וכשלא אני רואה רק אותך.
האם זה באמת משנה מה צבע הסדינים?" היא עונה לו.
"רק שתדע שהחדר הזה מושלם בעיניי. לא הייתי משנה בו דבר."
בר💋
3.11.2020
credit: wattpad.com
TAGS
RELATED POSTS
מאוהבת באהבה

נובמבר 27, 2022

מפת גופי

נובמבר 6, 2022

השמש (מתוך אישה יפה ב)

נובמבר 6, 2022

בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם