רק חיבוק
חיבוק, זה כל מה שהיא רוצה כעת.
כמעט סוף שבוע.
היא יודעת שהוא לא יהיה שונה מאלו שקדמו לו, מאלו שיהיו.
חוטים דקיקים של עצב כבר מתחילים להירקם סביבה.
רסיסי דמעות כבר מתחילים להיווצר בתוכה, מחכים להתגלות לעולם.
היא כבר יכולה לשמוע בדמיונה את צעדיו של העצב ההולך ומתקרב יד ביד עם הבדידות.
היא יכולה לדמיין את החור השחור שמתהווה בליבה, שרק ילך ויגדל עם השעות הבאות.
ככה זה כשאת מאוהבת בבלתי מושג.
הן ניסו להניע אותה מלהתאהב בו, נתנו לה את כל ההסברים הנכונים, היא הבינה הכל.
זה אפילו נשמע לה הגיוני למדי. אבל הלב שלה לא רצה להבין.
הלב שלה רק ידע מה הוא מרגיש כשהיא רק חושבת עליו
.הלב שלה התחיל לכאוב ממדקרות הקנאה שחשה כלפי כל האחרות שדמיינה שהוא איתן.
הוא מעולם לא היה שלה, אבל היא רצתה, ולבסוף גם האמינה.
עכשיו היא יושבת ומנסה לנחש איפה הוא ועם מי ומרגישה ששפיותה עוזבת אותה.
אז הן שם בשבילה, החברות, דואגות לבריאותה הנפשית, אבל היא לא איתן.
היא בעולם שלה שבו הוא עוטף אותה בזרועותיו ומחבק אותה. היא יכולה להרגיש את טעם שפתיו
עליה ולשמוע אותו אומר לה: "לשפתיים שלך יש טעם משכר."
באותו רגע היא מאמינה לו, היא אינה חושבת שהוא משקר.
היא כל כך מותשת ממה שיהיה, ומחליטה לעזוב מוקדם את העבודה .
היא הולכת לקנות לה גלידת וניל שוקולד להמתיק לה את הדמעות שיהיו.
והן, הן ממתינות בשקט, כמעט אין נראות, בזרועות פתוחות מוכנות לחבק אותה בנפילתה.
זה שלך, באהבה.
TAGS
