"אין לא יכולה,
יש לא רוצה."
מעולה!
עכשיו תלמדו אותי
כי באמת
אני מאד רוצה!
זה הרגע שהם עומדים
מולי,
ומגרדים את הראש.
הם מכירים את הלביאה שאני,
האופטימית שבי,
הרוח החופשית שלי,
ולא מוצאים מה לענות לי.
"אני חולם שאת…"
נאמר לי לבסוף,
ולזה אני ממש מתחברת.
הבנתם?
בר
תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר
