on
ינואר 17, 2022
כשהיא רחוקה ממנו,
היא עומדת,
ידיה פרושות לשמים,
וצועקת לו
את אהבתה.
 
כל כך חזק היא צועקת,
שמילותיה נפרדות
לאותיות,
והאותיות הופכות לפרודות,
והן קלות כנוצה.
 
הן מתאחדות שוב למילים,
אי שם בממלכת שמים.
ומשם הן עפות אליו
עם הרוח,
בימים שהוא צמא
לשמוע את קולה.
בר
TAGS
RELATED POSTS
יודעת

ינואר 23, 2023

מפריח עשן

ינואר 22, 2023

עומדת מולו

ינואר 21, 2023

בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם