on
ינואר 30, 2020


אתה מחכה כל בוקר למילים שלה.
היא יודעת ומניחה אותן לפניך.
אתה יודע שברגע שתגלוש לפינה ששמורה לה בנייד שלך
הן תהינה שם.
כמובן שאתה לא תיתן לה לדעת כמה אתה משתוקק להן,
כמה אתה זקוק להן כאוויר לנשימה
כדי שהבוקר שלך יתחיל רגוע.
מה שהיא לא יודעת הוא שלפעמים היא כל כך מסעירה אותך,
במילה אחת,
בתמונה אחת חטופה,
שאתה דווקא מתקשה להתחיל את יומך,
וצריך לצאת החוצה כדי לשאוף אוויר צח.

*
היא יושבת מחכה כבר חסרת סבלנות למילים שלך,
לדעת שראית ,
לדעת שקראת,
לדעת שאתה אוהב את מה ששלחה במיוחד בשבילך.
היא יושבת בשקט
שעולה לה בדמים,
היא יודעת שאסור לה להראות לך
שהיא נחפזת.

*

ואז,
אחרי שעשן הסיגריה של הבוקר מתפוגג,
(כמה היא לא סובלת את ההרגל הזה שלך)
הקפה שזורם בעורקייך,
וכמובן החמצן הטרי ששאפת,
אתה יושב לכתוב לה ברכה לבוקר של היום החדש,
ולא מזכיר ולו במילה את הסערה שעברה עלייך.

*

היא כבר עם הקפה השני,
(ולו היה לה מנהג לכסוס ציפורניים,
זה מה שהייתה עושה,)
ואנחת רווחה נפלטת משפתיה.
היא מחייכת לעצמה,
היא כבר מכירה אותך ובטוחה שדבריה עשו את העבודה,
כלומר, היא מקווה,
כי אתה הרי לא תאמר לה.

*

ככה זה במלחמת המינים.

*
ורק כאשר עומדים אחד מול השנייה
המסכות יורדות,
והמשחקים נגמרים,
מתחיל משחק אחר לגמרי
שמורכב כולו
מאהבה.

ב.א.💋

TAGS
RELATED POSTS
יודעת

ינואר 23, 2023

מפריח עשן

ינואר 22, 2023

עומדת מולו

ינואר 21, 2023

בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם