מילים עצובות
ולפעמים….
כשאני מלאה
בשברי דמעותיהם
אני חייבת לשחרר
אותן ממני
וכותבת
מילים עצובות.
לא תמיד
עם כל הרצון שלי,
אני יכולה
שיהיה לסיפורם
סוף טוב,
שכן זה הסיפור שלהם
ואינו תלוי בי.
אז למי ששאל אותי למה
אני כותבת עצוב,
הנה התשובה.
בר
TAGS
תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר
