כשעלו המילים שלי
עם התמונה שבחרתי עבורן,
חייכתי לעצמי.
נזכרתי במילים העוקצות שנכתבות
על התיאורים בהם משתמשות כותבות,
ואני ביניהן,
על כך שהיא מקיפה בידיה את צווארו,
רגליה מקיפות את גופו
והוא אוחז בה
כשידיו תחת ישבנה.
מסתבר שזה אפשרי…
בר
תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר
