on
דצמבר 15, 2020
בתפר
בין שעת ההרדמות שלו,
ושעות הכתיבה שלי
שזולגות
לתוך הלילה,
יש לנו את הדייט
הלילי שלנו.
"בואי אליי קצת,"
הוא מבקש ממני,
"צריך להרגיש אותך"
הוא אומר
ופורש את זרועותיו
לקראתי.
לפני שהוא נרדם
כשהמוסיקה זורמת
לתוכו.
בתפר הזה,
בדייט הלילי שלנו,
הוא חולק איתי אוזניות,
משתף אותי בשירים שהוא אוהב,
משתדל למצוא ביניהם
את אלה שלי,
ולוחש לי את היפות
שבמילים.
ורק
כשהוא כמעט נרדם,
אני חומקת ממנו
וצוללת לעולמות הדימיון
בו מתרחשים סיפוריי.
בר💋
TAGS
RELATED POSTS
יודעת

ינואר 23, 2023

מפריח עשן

ינואר 22, 2023

עומדת מולו

ינואר 21, 2023

בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם