on
מאי 31, 2018
צחוק מתגלגל

ריח הסטיקים הניצלים על האש נישא בחצר. קולות של גברים מפטפטים מצד אחד, ומעגל סגור של נשים.

"תראה אותן, תמיד צוחקות, תמיד מצחקקות כשהן ביחד," אומר שי. הוא בודק כעת  את השיפודים והופך אותו לצידם השני. המירמור ניכר בקולו, אולי אפילו מעט טינה. "אתה מתחתן איתה, נדמה לך שזה מה שיבטיח לה חיים מאושרים. אבל הכל תרמית. היא לוכדת אותך, ורק כאשר אתה עמוק בפנים אתה מבין את זה. רק עם החברות שלה היא צוחקת, איתי כבר לא."

רם מביט בו ושותק. מה יש לו לאמר לו. הוא היה בטוח שאין נשואים מושלמים כמו אלה של שי ורוני. "זוג מהסרטים", כך כולם מכנים אותם. הוא מביט לעבר רוני. היא אשה יפה, מטופחת, מפונקת בתכשיטים. לראשונה, הוא שם לב שבכל זאת משהו חסר שם. שפת הגוף שלה משדרת מתח. הוא לא יכול לשמוע על מה הן מדברות, אבל בהחלט אפשר לשמוע גל צחוק נוסף שסוחף את כולן.

רם בוחן את מעגל הנשים פתאום באור אחר, מדוקדק יותר. הוא שם ליבו לכך שבאמת יש הפרדה בין שני המעגלים, כל אחד בפני עצמו. חבריו לוגמים כבר בירה שניה או שלישית, מתווכחים על המצב במדינה, על ספורט, על הבורסה, על נשים, על מה לא. ואילו הנשים צוחקות להן, משוחררות כאלה. על מה יש לצחוק כל כך הרבה?

רוני קולטת את המבט החוקר בעיניו של רם. "אתן יודעות אם לרם יש מישהי?" היא שואלת את הבנות.

"לפי מה שידוע לי הוא לבד," עונה ענת, "למה?"

"סתם, הוא מסתכל עלינו במבט בוחן. מעניין על מה הוא חושב."

"כנראה סקרן לדעת על מה חבורת אווזות שכמונו מתגלגלות מצחוק כל הזמן," משערת ענת.

"כן, אה. אם רק היה יודע שאנחנו מדברות על מה ארועי המיטה מליל אמש," עונה רוני, "לו רק הם היו יודעים מה עובר לנו בראש תוך כדי." היא שוב צוחקת.

"זה מאד עצוב," פולטת מיקה.

הבנות מסתכלות עליה. רק אז היא מבינה שחשבה בקול. היא מתקשה לראות את האמת מאחורי הנישואים הנוצצים של חברתה. "כן," היא אומרת להן, "חשבתי שכשמתחתנים אמורים להשאר חברים הכי טובים, לא?"

"כמה שאת נאיבית," עונה לה רוני, "בכלל מתי היה לך פעם אחרונה קשר עם גבר? כנראה שכחת."

"כנראה שאת שכחת עם מי הייתי ולמה זה נגמר," עונה לה מיקה, "לפחות לא העמדתי פנים כשהיה לי רע, פשוט עזבתי."

חברותיה משתתקות. הן זוכרות בדיוק מה היה שם. הן גם זוכרות שהיא מעולם לא דיברה עליו באופן שהן מדברות כעת. היא כיבדה אותו עד הסוף. "מה שלא מתאים לי, לא בהכרח לא מתאים לאחרת," אמרה אז כשעזבה אותו להפתעת כולם. היא לא הסכימה לספר הרבה, רק למי שבאמת חברתה הטובה, רק לרוני.

רוני קולטת את מה שאמרה ומתחרטת על כך. היא קמה ממקומה וניגשת לשבת לידה. "אני מצטערת, יפה שלי. אני כל כך מצטערת. אני יודעת שאני לא צריכה לדבר ככה, אבל אינני יודעת איך להתמודד עם הפער הזה שנוצר בינינו."

"את צריכה לדבר איתו," אומרת לה מיקה.

"ואת צריכה לדבר איתו," היא אומרת ומצביעה על רם. "העיניים שלו תקועות בגב שלך כבר די הרבה זמן. הוא דווקא נראה לי הטיפוס שלך."

"הטיפוס שלי? ומהו בדיוק הטיפוס שלי?" שואלת מיקה, מבלי לטרוח להסתכל עליו.

"זה בדיוק מה שאני שואל את עצמי," היא שומעת את קולו העמוק של רם, "האם את טיפוס של סטייק או שיפודים."

מיקה סוקרת אותו. הוא לבוש ג'ינס וחולצת טריקו פשוטה, לבוש לא מתאמץ כזה שאין בו דבר היכול לרמוז עליו משהו. הקול שלו מלטף אותה מבפנים, והיא כמעט עוצמת את עיניה כדי להסתיר את המבוכה, כאשר היא מבחינה שבידיו מגש עם בשרים.

"תודה, אני לא רעבה," היא אומרת לו בשקט.

"ואת רוני?" הוא שואל, וממשיך להגיש את הבשר לנשים במעגל. כל אחת מהן מחייכת אליו בפלרטטנות, אבל הוא נשאר אדיש אליהן. לו רק היו מבינות, שהוא כאן רק בגלל מיקה. הוא יודע שהוא חייב להראות לה שהוא מעוניין בה.

"זה לא מקובל עלי שאת לא אוכלת, בואי תראי איזה סלטים מעולים יש כאן, אולי יפתח לך התאבון," הוא אומר ומושיט לה יד.

לזה היא לא היתה מוכנה. מיקה מביטה עליו ורואה את העינים שלו מחייכות אליה. "בואי," הוא אומר שוב בשקט, "זה לא שאת לא צריכה לתת לי תשובה כעת אם תהיי אשתי," הוא צוחק.

מיקה מהססת, ולבסוף אוחזת בידו המושטת והולכת איתו. היא מרגישה את החום מתפשט לה בכל הגוף. הוא מחזק את אחיזתו בה ולוחש לה:  "זה לא אומר שאת לא יכולה להתחיל לחשוב על התשובה."

"התשובה?" היא שואלת, "תשובה למה?"

"לשאלה האם תהיי אשתי," הוא עונה לה ברצינות מעושה.

להפתעת כולם מיקה פורצת בצחוק, מפרה את האיזון בין שני המעגלים הסגורים.

"מסתבר שגבר ואשה כן יכולים לצחוק ביחד," הוא אומר לה וצוחק איתה, "כי לפי מה שקורה כאן הערב זה ממש לא נראה כך."

"טוב, זה כי אנחנו לא נשואים," עונה לו מיקה בחיוך.

"עדיין," הוא עונה לה, "בלי לחץ. בכל זאת את צריכה להתרגל אלי, עד עכשיו הייתי עבורך גבר זר."

"איזה מזל שאתה כבר לא. כי עכשיו אנחנו ממש מכירים," היא צוחקת.

"אני כבר מכיר אותך היטב. את אשה שרוצה לבלוע את העולם תוך שניה. אגב, אני מצטער ששכחתי את טבעת היהלום שלך ברכב. בואי נלך להביא אותה." הוא אומר לה ומוביל אותה לעבר שביל היציאה.

"אני שמחה לראות שיש בינינו אמון," היא משיבה לו.

"יופי, רק תסבירי לי למה התכוונת," הוא עונה לה, מנסה להבין.

"אתה מאמין לי שאני לא רעבה," היא עונה, והצחוק שלו מפר את השקט שהשתרר בגינה למראה השניים שהולכים יד ביד.

"אני חייב להתוודות שהרגשתי שאני נחנק שם, ואז ראיתי אותך. לא יכולתי להפסיק להסתכל עליך. אני לא יודע על מה צחקתן שם, וזה ממש לא העניין, אבל הרגשתי שאת לא כמוהן וסיקרנת אותי. עכשיו שאנחנו יחד כבר כמה דקות," הא אומר ומחייך אליה, "אני מרגיש כמה את נעימה ונכונה לי" הוא מקרב את ידה לשפתיו ומנשק אותה.

מיקה מביטה בות היא  לא מתאפקת, מושיטה ידה לעבר לחיו ומלטפת אותה. בלי לחשוב הרבה הוא מצמיד אותה אליו ומנשק אותה.

"תבטיחי לי רק דבר אחד," הוא אומר לה, "שתמיד אשמע את הצחוק שלך בשבילי."

 ב.א.

מאמינה באהבה

15.6.17

TAGS
RELATED POSTS
בלוג בראשית

אוקטובר 26, 2022

זר שושן צחור

מאי 3, 2022

האחת

אפריל 27, 2022

בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם