בלוג בראשית - סיפורים

פרידה (יודעת שיותר לא יהיה שם)

on
מאי 31, 2018
פרידה

"אבוא בשמונה לאסוף את הדברים שלי.  אל תהיי בבית"  הוא מסמס לי.

כל הלילה לא ישנתי,  עיני אדומות מבכי. נשארתי בבית לא רוצה שיראו אותי כך.

מורידה את הסדינים ומפעילה מכונה, לא רוצה את הריח שלו במיטה שהייתה שלנו.
לא מסוגלת לאכול,  לא לשתות. גוררת את עצמי להוציא את הכלב שלו לטיול בוקר אחרון.

עוברת ליד המכולת. יותר לא אקנה כאן לחמניות להכין לו את הכריכים עם הפסטרמה והמלפפון החמוץ שהוא אוהב. אני צמחונית.

עוצרת לקנות לי עציץ של פרחי יסמין, הוא  לא יביא לי פרחים.

מדלגת על המאפיה. נזכרת איך למדתי מה הוא אוהב כשהגשתי לו את עוגת הגבינה עם התותים האהובה עלי והוא אמר: "תודה, אבל אני אוהב רק עוגות שוקולד."

אני חולפת ליד הספסל הזה המיוחד שהיה שלנו. היינו יושבים עליו בקיץ, מלקקים בתאווה גלידה כל אחד לפי טעמו, אני פיסטוק וניל והוא וניל שוקולד. בחורף היינו סתם מתכרבלים וצופים בשקיעה.

אני עולה במדרגות ויודעת שיותר לא יהיה שם.

תולה את הסדינים לייבוש בחצר ומכניסה מכונה אחרונה של בגדיו.

אני פושטת את בגדי, לובשת גופיה ארוכה ישנה ומתחילה למרק את הבית, מדיחה את הכלים ומכניסה עוגיות קינמון לתנור, עוגיות שהוא אוהב אבל גם אני. ריחות האפיה אופפים את הבית, נמהלים בריחות שטיפת מי הלבנדר. ריח של בית נקי, ריח של בית.

אני מוציאה את בגדיו הנקיים המריחים ריח בריזת ים ומתחילה לקפל אותם, מגהצת את חולצותיו ומכנסיו ועורמת אותם על המיטה שהיתה שלנו, מוציאה את חליפות שלושת החלקים שלו ומקפלת אותן יפה יפה, שלא יתקמטו. את הכל אני אורזת בשתי מזוודות גדולות, לא לפני שאני מורידה מהן את התגים הנושאים את שמי, סוגרת אותן והולכת להתקלח.

אני לוקחת את הזמן, מתמכרת לזרם המים החמים, חופפת את שערי, מתנגבת ארוכות
ויוצאת להתלבש. אני לא מסתכלת על החלק שלו בחדר הארונות, הרי אני יודעת שהוא ריק.  בוחרת לי ג'ינס שחור צמוד וגופיה לבנה מלאת פרפרים ויוצאת מהבית.

אני משוטטת ברחובות, רואה לא רואה אנשים, ומתיישבת לי על ספסל בפארק, מחכה.
הזמן עובר לאיטו וכשהירח ברום השמים אני מזדחלת לאיטי הביתה.
אני לא מחפשת את הג'יפ בשחור שלו בחניה, הרי ברור לי שהוא איננו.
אני קצת מופתעת שהבית מואר, אולי שכחתי  לכבות את המנורות הקטנות שבסלון, אולי הוא השאיר כי כבר לא אכפת לו.

אני חולצת נעלי ומתנהלת בכבדות לעבר חדר השינה, מנסה לדחות את סופו של היום האחרון שלנו יחד. עוד בטרם מגיעה, מורידה מכנסי ומושכת הגופיה כלפי מעלה וכאשר רק תחתוני לגופי אני נכנסת לחדר השינה.

אני קופאת.

מביטה על המזוודות שאינן ונכנסת לחדר הארונות לתלות את הג'ינס. מתוך הרגל אני מעיפה מבט לעבר החלק שלו בארון, יודעת שהוא ריק, אבל בכל זאת מסתכלת.

אני מפסיקה לנשום.

הוא החזיר את הכל למקומו, הכל בדיוק כמו שאני אוהבת. אפילו את בגדיו אחרי המקלחת זרק לסל הכביסה.
ואני כבר לא רואה דבר, עיני מוצפות בדמעות, כאשר אני מרגישה את בד המשי של מכנסי
הפיג'מה שלו נצמדים אלי ואת חזהו העירום המדיף את ריח גופו אחרי המקלחת, הריח שאני כה מכורה לו.

הוא עוטף אותי בידיו ולוחש לי: "לא יודע מה עבר לי בראש שהלכתי ממך, כל היום לא נשמתי."
"סלחי לי אהובה," הוא לוחש לי ומסובב אותי ונושא אותי עירומה למיטתנו המשותפת ואוהב
אותי כל הלילה, מדי לילה, עד קץ הימים.

בר אבידן

מאמינה באהבה

(סיפורי פרידה)

15.9.2016
TAGS
RELATED POSTS
זר שושן צחור

מאי 3, 2022

האחת

אפריל 27, 2022

את הגשם

מרץ 27, 2022

בר אבידן
Toronto, Ontario

בר אבידן הוא שם העט שלי ובו מונצחים שם נעוריי ושם נעוריה של סבתי.למי שלא יודע, אני מתגוררת באזור טורונטו. עם זאת כיוון שרציתי את הקירבה לאוקיינוס ברבים מסיפוריי, בחרתי דווקא בניו יורק ולונג איילנד, המוכרים לי, כסביבה ליצירת עולם שלם המורכב מ"משחקי הבקבוק" (עדיין בכתיבה.)מאז, אני שוזרת קטעים מהם בסיפוריי. למשל את חברת האופנה "מיו מילאן" בבעלותה של ליאה מק'ליין, המוזכרת לא פעם, או רשת המלונות "אורכידאה" של אלכס רוטשיילד אהוב ליבה. מידי פעם כשאני נזקקת לעורכי דין בסיפור זה או אחר אני מזמינה את אחד מצוות עורכי הדין של חברת "ל.א.ר" לייצג את גיבור הסיפור.במקביל לכתיבת "משחקי הבקבוק" פתחתי בלוג אישי בו התחלתי לספר גם סיפורים אחרים.מקווה שתיהנו מסיפוריי בדיוק כשם שאני נהנית לכתוב אותם.תודה לצוות שמלווה אותי ובראשם ה-אחת שיודעת ענת כהן-שמש.קריאה נעימה!בר אבידן

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם