תגית: כותבת אותי

אני תוהה אם המילים על אהבה באות ממקום של רעב, או דווקא מלב מלא עד גדותיו. מילים של אחרים כמובן. כי את שירתו של הלב שלי אני יודעת. בר #pixabay

יכולתי לכתוב פוסט זועם. במקום זה מציעה לכם:בואו נשחק משחק. נשחק שהיום נזכור שמאחוריי המסךוהאצבעות הרוקדות על המקלדתיושב אדם אמיתי,עם לב ורגשות. לא נפגע במרחב הפרטי שלועם מילים לא ראויות,לא נפלוש למקומותשלא הזמין אותנו אליהם,ולא נאמר לומה שלא היינו רוציםשיאמר לנו.מין "ואהבת לרעך כמוך" וירטואלי. יום כזה שיעלה חיוכים,לא מירמורים. יום אחד. אולי עוד תתאהבו…

25.10.2018 על הבד הלבןמציירת אותך,מציירת אותנו. כפי שאתה מדומיין לי בראש, ולא כפי שאתה  באמת. כפי שאתה מופיע לי בחלומות,ולא כפי שאתה נעדר  במציאות. ואתה מחייך אותי,עם כל המילים היפות,שאין בהן כלום. וכך תישאר למזכרת. כציור יפהעל בד לבן ב.א.

כשאני אוהבת אני טועמת את טעם המילים, שומעת אותן נלחשות לי כאשר אתה נוגע בי נסער. מרגישה אותן רוקדות לי בפנים, מלבות בי את האש. כל זאת , גם אם לא אמרת אף מילה בקול, אלא במבט רגע לפני שעינייך עוצמות את שלי. בר #weza777.tumblr.com

את מסתירה את שקיפותך בבגדיך היפים, בחיוך על שפתייך. ומטעה.   שכן לו היו עוצרים לרגע ומקשיבים לך, היו שומעים את שברי הזכוכית שנשרו מליבך, מצלצלים בך זמר נוגה. בר #flickr.com          

מידי לילה כשכולם ישנים הוא מתגנב החוצה צועד בחפזון בסמטאות העיר הצרות וממהר אליה למקום המסויים הזה שרבים לא עוברים לידו הוא רוצה להיות איתה לבד הוא מושיט לה את פרח שקטף למענה הוא פותח לפניה את סגור ליבו כמו שלא עשה לפני איש מלבדה אילו רק ידע באמת היכן למצוא אותה ובינתיים הוא מסתפק…

ישנם אנשים, שמהרגע הראשון, את יודעת שאת יכולה לתת בהם את אמונך. ישנם כאלה, שעד הרגע האחרון ואחריו אינך בטוחה בהם. בר lovethispic.com 

כמה שהם שונים. עולמו מורכב משחור ולבן. שלה צבעוני. שלו קשוח ומוקפד. ושלה מלא תחרה. אבל לרגע אחד, כאשר הוא נוגע בקרסולה, ומטפס מעלה מעלה, הקו המפריד בין שני העולמות מטשטש. הוא הופך סוער כמוה, והיא הופכת קשובה כמוהו. ולרגעים, הם מתערבבים זה בזו ונהיים לאחד. בר #pixabay